כראיה לדרכם של נתבעים 1 ו-2 טען התובע כי הועסק בתחילה על-ידי חברת גלית, בתפקיד אחראי כלבי שמירה. את שירותיו נתן התובע, לדבריו, בחצריה של חברת "דשא", לקוחה של חברת גלית.
בהמשך, כך לפי גרסתו של התובע, הוקמה על-ידי נתבעים 2-1, חברה חדשה בשם דומה ובעיסוק זהה (היינו, מתן שירותי אבטחה ושמירה), ואליה, לפי הנטען, הם העבירו את כל נכסיה של חברת גלית (לקוחות, עובדים, משרדים ועוד).
התובע צירף תלושי שכר רצופים מתקופות עבודתו בחברת גלית (חודשים מאי-יוני 2003) ובחברת אדיר (חודשים יולי-אוגוסט 2003), עדות לכך כי בפועל לא היה שינוי בתנאי עבודתו של התובע לאחר שהפך (לטענתו, שלא מיוזמתו), לעובד שכיר של חברת אדיר.
בתלוש השכר שהונפק לתובע עבור חודש יולי 2003, אף מופיע שמה של חברת גלית, בתחתית התלוש. אין חולק כי בתקופה זו עבד התובע בשורותיה של חברת אדיר והיא מעסיקתו הרשומה.
23.בעת הבאת הראיות וחקירת נתבע 1 התברר כי חברת אדיר הפסיקה פעילותה בשנת 2007 או 2008 וכי ניתן נגדה צו פירוק ביום 1.1.13.
אציין כי לא הוצגה בפניי אסמכתא בנדון.
24.התובע הגיש תצהיר חוקר פרטי מטעמו, אשר ערך חקירה בעניינה של נתבעת 3 וקשריה עם חברת אדיר, נכון לחודשים אוקטובר-נובמבר 2011.
25.ממצאיו של החוקר הפרטי העלו כי שתי החברות פעלו תחת אותה הכתובת (המייסדים 41 אבן יהודה (להלן: "קניון אבן יהודה")) – שאינה כתובתן הרשומה אצל רשם החברות – ותחת אותו קו טלפון (שמספרו: 09-8998153), תוך שימוש חלופי בשמות החברות.
26.על-פי דו"ח החקירה ונספחיו, חברת אדיר פרסמה את פרטיה ותחום פעילותה באינטרנט
ובשלט פרסום בחזית קניון אבן יהודה, עם כתובת וטלפון של משרדי נתבעת 3 בקניון אבן יהודה.
27.מבדיקה שערך החוקר הפרטי נמצא כי מספר הטלפון שמתפרסם תחת שמה של חברת אדיר, משרת את נתבעת 3, וכי מזכירת המקום שימשה גם כמזכירתו של נתבע 1, למצער בלקיחת הודעות עבורו.
28.החוקר הפרטי איתר בפתח קניון אבן יהודה, שומר שעבד עבור נתבעת 3, כשהוא לבוש מדים של חברת אדיר, ולטענתו של השומר, שתי החברות הן שותפות ומנוהלות במשותף.
29.מדו"ח החקירה נלמד עוד כי עובדי חברת אדיר נקלטו בנתבעת 3, לאחר הפסקת פעילותה של חברת אדיר, וכי לקוחותיה של חברת אדיר עברו לקבל שירות מנתבעת 3.
30.עוד התברר כי למרות שחברת אדיר הפסיקה, על פי הנטען, מפעילות עסקית, היא המשיכה לגייס עובדים.
31.מטעם נתבעת 3 העיד מנכ"ל החברה, מר תומר יעקב.
32.גרסתו הראשונה של מר יעקב (במסגרת תצהיר עדותו הראשית, מיום 30.10.13), הייתה כי:
"...לנתבעת 3 אין כל קשר לנתבעים 2-1, היא אינה יושבת בכתובת אליה טוען התובע... משרדיה הרשומים של הנתבעת 3 הינם ברחוב האלמוגן 7 קדימה בעוד כתובותיהן של הנתבעים והחברות אליהן מקשר אותם התובע ואשר חבות לו את כספו, לשיטתו, יושבות בכתובות שונות לחלוטין... אין העובדים בשורות הנתבעת 3 לובשים מדים של חברת מוקד אדיר וברור כי אף אינם מציגים עצמם כמי אשר עובדים בחברת מוקד... תמוהה עד מאד טענתו, המוכחשת, של התובע כי קווי הטלפון והפרסומים של חברת אדיר מובילים לנתבעת 3 בעוד לא כך הם פני הדברים..." (סעיפים 9-7 לתצהיר).
33.בחקירתו, לעומת זאת, הודה מר יעקב כי נתבעת 3 שוכרת משרדים בקניון אבן יהודה, "בערך מסוף שנת 2010" (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 17.2.14, מול שורות 7-2), בדיוק במקום בו היו ממוקמים משרדי חברת אדיר.
34.מר יעקב העיד כי במשרדים אלו קיים "חדר נשק" ששימש לפני כן חברות אבטחה, אם כי לטענתו של העד, כלל לא ידע שבאותו מקום ממש פעלה בעבר חברת אדיר.
טענה זו איננה מתיישבת עם העובדה כי העד אישר שהבחין בשלט פרסום של חברת אדיר, כשהוא תלוי על הקיר החיצוני של קניון אבן יהודה ומפנה למשרדים בקומה ב׳ בקניון, קרי היכן שיושבת כיום נתבעת 3.
הסברו כי חשב שמדובר רק בשלט פרסומת כללי לחברת אדיר, אינו מתקבל על הדעת ומצטרף לחוסר האמון הרב שנתתי בעדותו.
35.כשעומת מר יעקב עם ממצא התובע, לפיו עובד של נתבעת 3, המועסק אצלה כשומר בקניון אבן יהודה, הוסיף לעבוד עם מדי חברת אדיר אף לאחר סיום עבודתו בחברת אדיר, הסביר מנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב, כי הוא אינו עובר דרך שער הקניון ועל כן לא ראה את השומר לובש מדים שכאלו.
גם הסבר זה תמוה בעיני, במיוחד כאשר מדובר בשומר קבוע בקניון, אשר נצפה בנובמבר 2011, לפחות שלוש שנים לאחר שאדיר הפסיקה לפעול עפ"י הנטען.
עוד הסביר מר יעקב כי לבישת מדים של מעסיק קודם היא תופעה שכיחה אצל עובדים בענף האבטחה והשמירה. על כך הצהיר גם עד נתבעים 1 ו-3, מר פיני שיף, מנכ"ל ארגון חברות השמירה והאבטחה.
36.התשובות לעיל שסיפק מנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב, אינן מניחות את הדעת, משנמצאו סתירות מהותיות בין הצהרותיו של מר יעקב בתצהירו אל מול דבריו בחקירתו בבית המשפט.
א.הנהלת נתבעת 3 יושבת באותו מבנה בו נצפה העובד, וברי כי בידה היכולת לפקח עליו.
לא זו אף זו – העד מר שיף העיד בפה מלא כי סביר ששומר בקניון ימשיך לעבוד, למשך תקופה קצרה, עם מדים של חברת אבטחה אחרת בה הועסק לפני כן.
אין הכוונה לשומר אשר עובד, בקביעות, עם מדי חברה שלשיטתו של נתבע 1, כבר שנים לא פעילה.
ב.באשר לטענת התובע בדבר השימוש שעושה נתבעת 3 במספר הטלפון המופיע בפרסומי חברת אדיר, השיב מנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב, כי נתבעת 3 העתיקה את הקווים הפעילים שלה והעבירה פיזית את מרכזיית החברה ממשרדיה הקודמים (בכפר סבא) לקניון אבן יהודה.
לפי דבריו של העד מר יעקב:
"... מאחר שהכנסנו את המרכזייה לתשתית קיימת לקווים שאינם שלנו, יכול להיות ויתכן מאוד שהיו ניתוקים של קווים... יכול להיות שזה נפל במרווח הטעות. עוד אפשרות שיכול להיות שחיפשו חברת אבטחה x והגיעו אלינו..." (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 17.2.14, שו' 10-7).
ג.מנכ"ל נתבעת 3 הגיש תצהיר משלים מטעמו, לאחר שהתקבל בידיו דו"ח החקירה של התובע.
בתצהירו הנוסף (מיום 27.3.14), טען מר יעקב כי במשרדה של נתבעת 3, יש ארון תקשורת עם חוטים של קווי תקשורת רבים, כולל קו טלפון ישן של חברת אדיר, שחובר, כביכול ללא ידיעתו, למרכזיית נתבעת 3.
כן העיד בבית המשפט (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 14.5.14, מול שורות 9-6):
"... (ש)יש לנו ארון תקשורת עם תשתית ראויה ולקויה של חוטים... בהתאם לזה חווינו גם הרבה תקלות תקשורת, ניתוקים של שיחות, שיחות ממקורות כאלה ואחרים."
ד.לשם חיזוק טענותיו, הובאה אף עדות של מר דקל שמעוני, טכנאי התקשורת של נתבעת 3, וכן של הגב׳ מלי לביא, מוקדנית בנתבעת 3.
בתצהירו אישר מר שמעוני כי מדובר בקו טלפון ישן, "אשר חובר למרכזיה של חברת תום אבטחה חיבור חיצוני", אם כי לשיטתו, הקו הספציפי אינו משרת את נתבעת 3. לבסוף, במהלך חקירתו, הודה העד מר שמעוני כי קו הטלפון נשוא ענייננו מוביל למוקד של נתבעת 3.
ה.ואכן הוכח בפניי שאם מחייגים למספר הטלפון המופיע בפרסומי חברת אדיר, מגיעים לנתבעת 3.
ו.אין תמה אפוא שחשבונות הבזק של נתבעת 3, לא צורפו לתיק.
מנכ"ל נתבעת 3, כשנתבקש להשיב מדוע לא המציא את הראיה הנחוצה (על-מנת להראות כי הקו אינו בבעלות נתבעת 3 ואינו משולם על-ידה), נתן את ההסבר הדחוק: "שכחה, רשלנות. לא ייחסתי לזה אפילו חשיבות" (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 14.5.14, שו' 10).
ברי כי ההימנעות מהבאת ראיה זו פועלת לרעתם של נתבעים 1 ו-3.
37.יתרה מכך, לפי טענת מנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב: "מעולם לא פרסמנו את מספר הטלפון - 09-8998153 לא ידענו על קיומו" (סעיף 7 לתצהיר המשלים).
38.אלא שמנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב, שוב סתר עצמו בחקירתו הנגדית, משהתברר כי עשה שימוש, מוצהר, באותו מספר טלפון, על-גבי שיקים של חברת ת.א.נ.ה. – ביטחון ושירותים בע"מ, המצויה בבעלות מר יעקב והדירקטורית שלה היא נתבעת 3.
משרדי החברה, יש לציין, שכנו אף הם בקניון אבן יהודה.
39.הסתירות בגרסת מר יעקב, שתחילה דחה בתצהירו את הטענה כי קווי הטלפון והפרסומים של חברת אדיר משמשים את נתבעת 3, ולאחר מכן חזר בו למעשה, מטילות ספק במהימנות העד ולמעשה לא נתתי כל אמון בעדותו.
לפיכך איני מקבלת את גרסת נתבעת 3 וקובעת שנתבעת 3 אמנם עושה שימוש בקו הטלפון של חברת אדיר, וכפועל יוצא גם נהנית מהמוניטין והלקוחות של חברת אדיר.
40.בכתב ההגנה טענו נתבעים 1 ו-3 כי "מעולם לא הועברו כספי חברת אדיר או לקוחותיה או עובדיה לנתבעת 3 וכי אין שחר לטענה כי כל נכסיה של אדיר הועברו לנתבעת 3".
גם בתצהיר עדותו הראשית, הכחיש נתבע 1 כי פעילות חברת אדיר, חרף פירוקה, מתבצעת כיום באמצעות נתבעת 3.
41.מגרסה זו, שלפיה אין ולא היה קשר עסקי בין חברת אדיר לבין נתבעת 3, נסוג נתבע 1, מר יוסף אביטן, כאשר העיד (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 17.2.14, מול שורות 30-25), כדלקמן:
"ש. כשמוקד אדיר הפסיקה לעבוד, מה קרה עם העובדים שלה?
ת. אני לא יודע, לא הייתי מעורב בעסק הזה בכלל.
ש. אז אתה לא יודע מה קרה עם העסק, העובדים, עם הלקוחות?
ת. לא. אני לא הייתי מעורב. מי שפעל וניהל את העסק היה גדי בן שבת.
ש. אם אשאל אותך אם תום אבטחה קיבלה את כל העובדים, הלקוחות?
ת. אין לי מושג, אני לא יודע".
42.שניוּת זו באה לידי ביטוי גם בחקירת העד מר יעקב, אשר הכחיש בתוקף כי כל הפעילות העסקית של חברת אדיר נוצקה לתוך נתבעת 3, אף על פי כן העיד כי לפחות עובד אחד של חברת אדיר עבר לעבוד בנתבעת 3, ואישר, בסופו של עניין, כי האחרונה קלטה אצלה עובדים (אחדים) של חברת אדיר.
43.בנוסף לא נסתרו ממצאי דו"ח החקירה שהציג התובע, על לקוחות אשר עבדו עם חברת אדיר והחלו, ביום בהיר אחד, לקבל מנתבעת 3 את אותו שירות, מאותה הכתובת ותחת אותו מספר טלפון.
44.בעניין זה אמר מנכ"ל נתבעת 3, מר יעקב:
"אנו נכנסו למשרדים בקניון ששימשו בעבר את מוקד אדיר... למשרדים אלו היה "חדר נשק" אשר הקמתו כרוכה בפרוצדורה ארוכה וקבלת רישיונות מהמשטרה והעירייה ולכן ברור שמשרדים אלו התאימו לנו כחברת שמירה.
...
כאשר חברת מוקד אדיר הפסיקה פעילותה, אך טבעי שחברות אבטחה אחרות ובפרט מאותו אזור, ינסו לקחת חלק ויפנו ללקוחות ולעובדים שהתפנו. כך עשינו אנו וכך עשו גם חברות אחרות.
במסגרת זו קלטנו חלק מלקוחות מוקד אדיר. בדרך כלל במקרה כזה, הלקוח דורש כי העובדים שעבדו בעבר יישארו אצלו וגם לנו יש אינטרס לקלוט את אותם עובדים. בהחלט יתכן ששומר אשר עבד במוקד אדיר בעבר ואבטח את הקניון נקלט על ידנו" (סעיפים 4, 10-8 לתצהירו המשלים מיום 27.3.14).
45.על דברים ברוח זו העיד גם העד מר שיף, אשר הבהיר את ההתנהלות הנהוגה בקרב חברות השמירה כאשר חברה מפסיקה פעילות, אך לטעמי, מבלי שניתן משקל ראוי להצטברותן של נסיבות ספציפיות (שימוש באותם משרדים; מתן שירותים לאותם לקוחות; באותו תחום עיסוק; ועם אותם עובדים), כבמקרה הנדון.
46.כך או כך, נתבעים 1 ו-3 לא הציגו ולו ראשית ראיה בנוגע לעיתוי ונסיבות שכירת המשרדים בקניון אבן יהודה, גיוס העובדים והפנייה למי מלקוחות חברת אדיר, ובמיוחד לא התמודדו כדבעי עם גרסת התובע בדבר העברת תוכנה העסקי של חברת אדיר לנתבעת 3, אגב הפסקת פעילותה הכלכלית של חברת אדיר.
47.למען לא יחסר דבר אוסיף כי בענייננו, לא היה בפיו של מנכ"ל נתבעת 3 הסבר הגיוני לכך שנתבעת 3 מספקת שירותי מוקד טלפוני, עבור נתבע 1 מחברת אדיר, בקשר עם הצעה לעבודה שמירה, אם אמנם, כטענת נתבעים 1 ו-3, אין לנתבע 1 כל קשר לנתבעת 3.
48.עוד תמוה כי נתבעת 3 לא המציאה העתק מחוזה השכירות שבינה ובין בעלי המשרדים, וההסבר ההגיוני היחיד שאפשר לייחס להימנעות זו, הוא כי חוזה השכירות עדיין על שמה של אדיר.
49. בשים לב לאמור עד כה, הוכח להנחת דעתי כי נתבעת 3 פועלת מתוך משרדיה של חברת אדיר
ונותנת שירות זהה ללקוחות של חברת אדיר, באמצעות עובדים של חברת אדיר; כי עובדי חברת אדיר לשעבר, עובדים כיום עבור נתבעת 3, אך עם מדים של מעסיקתם הקודמת, היא חברת אדיר, ממש במקום בו שוכנים משרדיה של נתבעת 3; וכי חברת אדיר ממשיכה לפרסם, בגלוי, את פרטיה, הגם שלכאורה איננה פעילה יותר, ובפועל נתבעת 3 נענית לפניות הנחזות, לפחות בחלקן, להיות מכוונות לחברת אדיר ומי מטעמה.
50.לאור המקובץ, לאחר בחינת הראיות המונחות בתיק וחקירות העדים בפניי, הגעתי למסקנה כי הלכה למעשה, נתבעת 3 "נכנסה לנעליה" של חברת אדיר ו"קלטה" את פעילותה במתן שירותי האבטחה, ושנתבעת 3 אינה אלא "גלגול" של חברת אדיר.
51.השאלה הנשאלת היא האם בנסיבותיה העובדתיות של תביעה זו, יש לחייב את נתבעים 1 ו-3 בנזקי התובע?
52.בסיכומיו טוען התובע, כדלקמן:
"את הנתבע 1 יש לחייב בגין הרמת מסך ההתאגדות ו/או בגין חיוב אישי של מנהלי החברה;
ואילו את נתבעת 3, חב' תום אבטחה, יש לחייב בהיותה מסייעת ו/או שותפה, מראש או בדיעבד, במעשי הנתבעים 1 ו-2;
ואף בגין הרמת מסך בין חברות, בגין יחסי הקרבה שיש ביניהן ולאור שתוכנה של חב' אדיר נוצק לתוך תום אבטחה."
53.סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, עליו נסמך התובע, מאפשר לייחס חוב של חברה לבעל מניה. החוק צמצם את עילות הרמת המסך לשני מקרים חריגים בלבד, והוסיף יסוד נפשי של מודעות המעלה את דרגת הרמת המסך לדרגה של מעין עבירה.
גם הפסיקה והספרות המשפטית מדגישים כי יש לשמור בקפדנות על עצמאותה של החברה ועל עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומכן נולד הצורך בהקפדה יתירה בטרם ייעשה שימוש בהרמת מסך.
54.מעבר לאמור, קיימים מקרים שבהם ניתן לחוב אישית נושא משרה בחברה, למשל אם חרג מהרשאתו, הפר חובת זהירות, פעל בתרמית או ביצע פעולות אחרות אשר על-פי הדין הכללי עליו לחוב בגינן אישית.
55.כאמור, התובע מצביע על נתבע 1, אשר לפי גרסתו של התובע היה (ביחד עם נתבע 2) הבעלים והמנהל של חברת אדיר, כמי שמעורב בכל הקשור להפסקת פעילותה של חברת אדיר, כן אחראי להברחת נכסיה ולעובדה שכיום נותר התובע אל מול שוקת שבורה ומבלי יכולת להיפרע בגין חובו מאת חברת אדיר.
כך נטען, בין היתר:
"הנתבעים 1 ו-2 היו הרוח החיה מאחורי חברת אדיר, והם אשר נהנו באופן ישיר מהתנהלותה של זו, בדרך של הברחת נכסים וערבובה עם חברות אחרות... הם אלו שבפועל פעלו למניעת השכר לו זכאי התובע; כל שקל שנמנעו הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע, כדת וכדין – ואשר בגינו ניתן פסק הדין נשוא תובענה זו – הוכנס ישירות לכיסם והיו הם הנהנים המיידים מכך; הנתבעים 1 ו-2 נהגו בחוסר תום לב קיצוני עם התובע, בכל תקופת העסקתו בשורות חברת אדיר, תוך שהם מונעים ממנו זכויות העומדות לו ואינם משלמים לו את אשר נדרש על-פי הדין; הנתבעים 1 ו-2 פעלו לריקון חברת אדיר מכל תוכן כלכלי, ולא שיירו די כספים לפרעון פסק הדין, למרות שידעו על קיומה של התביעה כנגד חברת אדיר, עוד טרם פעלו להפסקת פעילות החברה... הנתבעים ניהלו את חברת אדיר בתרמית והבריחו את נכסיה אל נתבעת 3 הנ״ל." (סעיף 15 לכתב התביעה וסעיף 16 לתצהיר התובע, מר קגן).
56.לטענת התובע, חייב נתבע 1, כמנהל חברת אדיר, בחוב החברה כלפיו, בשל הפרת חוקי עבודה, גרם הפרת חוזה עבודה ורשלנות; התנהלות מחוסרת תום לב בהקמת חברות והעברת נכסים מאחת לאחרת, תוך פרעון חובות כלפי גופים אחרים מבלי להשאיר סכום ראוי בקופת חברת אדיר לצורך כיסוי החוב הפסוק; נוכח מצג שווא שהוצג לתובע, כאילו חברת אדיר יכולה לעמוד בהתחייבויותיה ולשלם לו את זכויותיו; משום התעשרות שלא כדין על חשבונו; ולאור הברחת נכסי חברת אדיר, ריקונה מכל תוכן והותרתה חדלת פרעון למול פסק הדין.
57.בתדפיס רשם החברות שהציג התובע, רשום נתבע 1 כבעל מחצית ממניות חברת אדיר.
58.נתבע 1 מצדו מכחיש כל מעורבות בעסקיה של חברת אדיר.
הוא העיד כי מי שניהל את העסק היה נתבע 2: "...ואני הייתי רק מנהל כאילו מאחורה, כמעט וכלום לא הייתי. אני הייתי רק מעין שותף סמוי" (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 17.2.14, מול שורות 18-17, וראה גם בעמ' 21 לפרוטוקול, מול שורה 15).
בחקירתו הוסיף וטען כי נתבע 2 היה "הרוח החיה" מאחורי חברת אדיר: "הוא הביא לנו את השיקים... הוא היה בעל הבית..." (עמ׳ 11 לפרוטוקול מיום 17.2.14, מול שורות 18-16).
59.יתרה מכך, לגרסתו של נתבע 1:
"לאחר שבן שבת (נתבע 2 – דא"ג) עזב, המשכתי לעבוד עוד תקופה של כחצי שנה בערך, הבאתי כסף מהבית כדי לפרוע את החובות. שילמתי כ-1.2 מיליון ₪ לרשות המיסים. אני לא זוכר מתי זה היה חצי השנה, זה היה בין 2007 ל-2008" (עמ' 22 לפרוטוקול הנ"ל, מול שורות 15-13).
60. לדידו של נתבע 1, אין לתובע טענה או עילה כלפיו, באשר כל עדותו של התובע מופנית כלפי
נתבע 2, וגם דו"ח החוקר שהוצג אינו קושר את נתבע 1 למאומה, "מלבד הטענה כי החוקר התקשר לפקידה וביקש את מר אביטן והפקידה השאירה הודעה."
61.גם נתבעת 3 טוענת, בסיכומיה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך נגדה. לטענתה, היא אינה ולא הייתה מעולם בעלת מניות או מנהלת בחברת אדיר, גם אין בתצהיר התובע כל ראיה או עובדה בידיעת התובע, המגלה עילה כלשהי כלפי נתבעת 3.
62.יתרה מכך, לפי טענת נתבעת 3, לא יעלה על הדעת כי היא תישא באחריות לזכויות עובדים של חברת אדיר שסיימו עבודתם מספר שנים לפני שנרקם אותו קשר נטען בין חברת אדיר לבין נתבעת 3.
63.לבסוף, טוענת נתבעת 3 כי התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו כביכול ואשר בו חייבת לשאת נתבעת 3, שכן האחרונה לא הייתה צד להליך בבית הדין לעבודה, לא ידועות לה העובדות נשוא פסק הדין בו זכה התובע ולא היה לה יומה להתגונן מפני תביעתו.
64.לאור חומר הראיות וקביעותי העובדתיות דלעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לחייב את נתבעים 1 ו-3, באופן ישיר בחובות חברת אדיר, לתובע.
65. הוכח בפניי כי נתבעת 3 נותנת שירותים ללקוחות שהיו לפני כן לקוחות חברת אדיר, באמצעות
עובדי חברת אדיר לשעבר, אשר נותנים שירותיהם במדי חברת אדיר.
נתבעת 3 גם משתמשת בפרסומיה של חברת אדיר ויושבת באותם משרדים עצמם של חברת אדיר, וכל הפונה לחברת אדיר מגיע למשרדיה ולמרכזייה של נתבעת 3.
עצם ניסיון מר יעקב, מנכ"ל נתבעת 3, להסתיר זאת מלמד כי הוא סבור שיש טעם לפגם בכך שקלט את כל פעילותה ותוכנה הכלכלי של חברת אדיר, תוך השארת נושיה של חברת אדיר ללא יכולת לגבות את החובות המגיעים להם ממנה.
66.נתבעת 3, שלתוכה נוצקה תכולתה של חברת אדיר – תהא הסיבה לכך אשר תהא – הינה חברת זהה במהותה ובשירותים שניתנים על ידה, לחברת אדיר. עסקינן למעשה ב"אותה גברת בשינוי אדרת" ולא בחברה חדשה, שכן הוכח כי קיבלה לידיה את עובדי חברת אדיר, לקוחותיה, מוניטין, פרסומים, משרדים, קו טלפון וכיוצ"ב, ועשתה בהם שימוש לעצמה.
67.נתבע 1 הוא נוכח-נפקד בנתבעת 3, משסייע באופן פעיל "לגלגל" את כל נכסי חברת אדיר לנתבעת 3, תוך שהוא שומר, למראית עין בלבד, על מקום "מאחורי הקלעים" בנתבעת 3 (כפי שמעיד על עצמו שהיה גם בחברת אדיר).
בפועל נתבע 1 מוכר במשרדיה של נתבעת 3 ומקבל ממנה שירות.
למעשה, נתבע 1 סייע להעלים רכוש של חברת אדיר מנושים, לרבות התובע, על-ידי כך שלא נעשה עם נתבעת 3 חוזה רכישה כמקובל (של רכוש קיים ומוניטין) וזאת כדי להעלים את ההכנסות הנובעות מכך מהנושים של חברת אדיר.
יש לראות את נתבעת 3 לא כמי שרכשה מחברת אדיר את פעילותה ועסקיה, לרבות המוניטין שלה, אלא ממש נכנסה לנעליה, על כל המתחייב מכך.
68.מסקנתי היא כי נתבעים 1 ו-3 עושים בנכסיה של חברת אדיר כבשלהם, תוך ניסיון נואל להתחמק מחובותיה של חברת אדיר, בתוך כך הם מתכחשים לקשריהם המוכחים עם חברת אדיר ומתנערים כליל מהחוב הפסוק שהותירה אחריה חברת אדיר.
התנהגות זו בחוסר תום לב מובהק, העולה עד לרמה של תרמית ממש, מחייבת את המסקנה שיש לחייבם בחובות חברת אדיר לנושיה, ובמקרה זה לתובע.
אל לו לבית המשפט לתת יד להתנהלות זו של נתבעים 1 ו-3, המכבידה על מימושו של פסק הדין החלוט שבו אוחז התובע, ופוגעת בזכותו המוכחת לקבלת תשלום.
סוף דבר
69. התביעה נגד נתבע 1 (מר יוסף אביטן) ונגד נתבעת 3 (תום אבטחה בע"מ) – מתקבלת.
אני מחייבת את נתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע סך של 199,106 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
נתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪.
ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
![]()