תיק א 73748/04 זמור פטריק מוריס נ' רסידו סי בע"מ

מבוא

תביעה בסכום של 200,000 ש"ח בעניין הטעיה וליקויי בנייה שנתגלו בשתי דירות באשדוד שנרכשו על ידי התובעים מאת הנתבעת עפ"י הסכמי מכר מהימים 6.4.00 וה- 25.10.00 (להלן: "ההסכמים").

פרוטוקול ביהמ"ש משקף קיומה של הסכמה דיונית לפיה יוכרע הסכסוך לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ללא חקירות .

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שמואל רוזנברג (להלן:" המומחה") וזה התייחס בשתי חוות דעת מטעמו מיום 29.10.06 לקיומם של ליקויים בתחום התכנון והגמר. לגבי דירת התובעים  1ו-2 איתר המומחה קיומם של ליקויים שעלות תיקונם נאמר בסכום הנע בין 3,800 ש"ח  ל- 5,550 ש"ח ולגבי דירת התובע 3 זיהה המומחה תיקונים בעלות הנעה בין 3,300 ש"ח ל- 4,650 ש"ח. מעבר לכך, הותיר המומחה סכומי פיצוי נוספים בעניינים אותם הגדיר כ"מחלוקות משפטיות" בסכומים נמוכים, להכרעת ביהמ"ש והערכותיו כוללות עלות פיקוח הנדסי.

ליקויי בנייה

המחלוקת בין הצדדים בנושא ליקויי הבנייה נוגעת לפער שבין העלות הנמוכה בחוות דעתו של המומחה שהיא עלות לקבלן לבין העלות ל"קבלן מזדמן" ולהיבטים המשפטיים של החלק הנוסף של קביעת המומחה.

הואיל והנתבעת מודה במתן ההזדמנות הנאותה, אין ספק כי זכאותם של התובעים צריכה להיגזר מהעלות ל"קבלן מזדמן", היינו, העלות הגבוהה יותר.

לפי זה, יש לזכות את התובעים 1 ו - 2 בפיצוי בסך 5,550 ש"ח בתוספת מע"מ ואילו את התובע 3 בסכום של 4,650 ש"ח בצירוף מע"מ.

בחלק הקביעות הנוגע לפלוגתאות המשפטיות מקובלים עלי דברי בא כוח הנתבעת ולפיהם, יש לחייב את מרשתו במחצית העלות שנקבעה כסוג של פשרה בנסיבות בהן לא ניתן לייצב הכרעות עובדתיות ביחס לטענות התובעים כי חלק מהליקויים תוקנו על ידם.

משמע, נקבע כי לתובעים 1ו-2 תיתווסף עלות תיקון ליקויים בסך של 1,600 ש"ח לא כולל מע"מ (1,400 + 1,800 : 2) ואילו לתובע 3 תיתווסף עלות תיקון ליקויים בסך של 350 ש"ח לא כולל מע"מ (300+400 :2).

הטעיה

חלקה הנוסף של התביעה עוסק כאמור, בטענה לקיומה של הטעיה מצד הנתבעת כלפי התובעים הן בעניין שטח הדירות והן בעניין הקמתו של מועדון ספורט לדיירים.

שטח הדירות

טענתם של התובעים לקיומה של הטעיה ביחס לשטח הדירה מסתמכת על חישוב הפער שבין שטח הדירות כפי שהוצג בפרוספקט שהופץ על ידי הנתבעת ערב רכישת הדירה (נ/1) לבין שטח הדירה בפועל כפי שנמדד על ידי השמאי גיל לזר מטעמם, כמשקף קיומו של חוסר בשטח הדירה בהיקף של כ- 27 מ"ר אותה העריך השמאי כגורמת לירידת ערך בסך של 36,000$ לכל דירה.

הנתבעת לעומת זאת מכחישה את טענת ההטעיה וגורסת כי מוצג נ/1 אינו מסמך מחייב מבחינה משפטית, בהיותו אמצעי המחשה בלבד.

לחילופין טוענת הנתבעת, כי גם אם נראה את נ/1 כמסמך מחייב משפטית, כי אז תואם המצג הקיים בו את שטח הדירה בפועל לפי קביעתו של המומחה (עמ' 12 לחוות הדעת) וככל שקיימת סטייה במידות הדירה, הרי זו שולית וזניחה ובגדר הסטייה המותרת.

לחילופי חילופין טוענת הנתבעת, כי הדירה נרכשה על ידי התובעים לאחר סיום הבנייה ולפיכך, לא תקפים לגבי אופן הצגתה הכללים עליהם נשענים התובעים בהיותם רלבנטיים לרכישות של דירות על פי תוכנית בלבד.

אכן על פניו קיים על גבי מוצג נ/1 ציון ולפיו נועד זה למטרת המחשה בלבד, ולנוכח זאת לא ניתן להסתמך על תוכנו כמחייב, בעניין זה הנני להפנות לת"א חיפה 378/98 פס"ד זיו בנימין נ' קציר רובינסון.

תמיכה נוספת לקביעה זו יש למצוא בנוסח סעיף 15 להסכמים ולפיו כל מצג שנעשה טרם חתימת ההסכמים ואשר אינו עולה בקנה אחד עם תיאור הדירות בהסכמים אינו בר תוקף.

יש לסכם ולומר אם כן כי ב"מעגל החיצוני" היינו, בהשוואה שבין מידת תוקפו המחייב של המצג בנ/1 לבין תיאור הדירות בהסכמים, נראה כי האחרון הוא הגובר ולניכחו מנועים התובעים מלהסתמך על המצג בנ/1 לביסוס תביעתם.

הואיל והמומחה קבע בחוות דעתו, כי מידות הדירה והמבנה תואמות את תוכנית המכר נשמט בסיס טענתם של התובעים לקיומה של הטעייה.