כמוס נ' של העדה הספרדית בעיה"ק צפ ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בצפת (כב' השופט א. גולדקורן) מיום 11.10.13 בת"א 38193-01-10.

כב' הנשיא יצחק כהן – אב"ד:

העובדות הצריכות לעניין

1.עסקינן בבית הכנסת "אבוהב", המצוי בגוש 13056 חלקה 82 בצפת. יהודה ענתבי, ממתפללי בית הכנסת והבעלים של חלקה 83 הסמוכה, הקדיש בשנות ה- 30 את חלקתו לנאמני ההקדשות לטובת בית הכנסת (להלן: "נאמני ההקדשות").

ההקדש נעשה בע"פ ומעולם לא נרשם.

2.בהמשך נבנה בחלקה 83 חדר אשר יועד לעזרת נשים. בשנות החמישים נבנה בחלקה חדר שירותים וחדר נוסף (להלן: "חדר התפילה").

3.ענתבי נפטר בשנת 1949 ורעייתו נפטרה בשנת 1961. בשנת 1981 ניתן צו ירושה ונרשמו בלשכת רישום המקרקעין זכויות הבעלות בחלקה 83 ע"ש שבעת יורשיהם. בין היורשים נמנה אשל ארמוני (להלן: "ארמוני"), נינו של ענתבי.

4.בשנת 1997, מכר ארמוני את זכויותיו בחלקה לטובת המערער (להלן: "כמוס"). במרוצת השנים שלאחר מכן, התנהלה מסכת התדיינות משפטית ארוכה ומסועפת בין המערער, למנהלי ההקדשות (באמצעות המשיב 2, שהינו מנהלו האדמיניסטרטיבי של גוף זה, והמשיב 3, גבאי בית הכנסת). הצדדים נחלקו בסוגית הזכויות בחלקה 83 וההליכים יפורטו אפוא, בקצרה:

ת"א 1085/00 (נצ') – כמוס הגיש תביעה למתן פס"ד שיצהיר כי חלקה 83 בבעלותו וכי על הנאמנים לסלק ידם מהשטח. ביהמ"ש המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם), קבע כי כמוס הוכיח בעלותו במקרקעין ונתן צו לסילוק ידם של הנאמנים.

ע"א 6406/03 – ביהמ"ש העליון דן בערעור על ת"א 1085-00 הנ"ל. כב' השופטת חיות קבעה כי הליכי הסדר הזכויות לא שללו את האפשרות להכיר בהקדש והחזירה את התיק לבירורו העובדתי של ביהמ"ש המחוזי – קביעה בדבר קיומו של הקדש בפועל וכפועל יוצא, דיון במעמדו של הקדש שלא נרשם מול זכויות רשומות במקרקעין.

ת"א 1085/00 (נצ') - לאחר שמיעת הצדדים, קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם), כי לא הוכח קיומו של הקדש (להלן: "פסה"ד השלישי").

ע"א 6613/08 - ביהמ"ש העליון (כב' השופטים ס' ג'ובראן, ח' מלצר וא' ריבלין) דן בערעור על פסק הדין השלישי. נקבע כי כמוס הכיר את מבני בית הכנסת והשימוש שנעשה בהם כעשרים שנה. למצער, ידע כי ארמוני אשר מכר לו את החלקה, השלים עם קיום המבנים בחלקה; מכוח עקרון תום הלב, היה עליו לברר מצבו המשפטי של הנכס טרם לרכישה. משכך, בית הכנסת הוכרז כהקדש.

דנ"א 6693/08 – כב' הנשיאה ד' בייניש (כתוארה אז) דחתה את עתירת כמוס לקיום דיון נוסף.

ה"פ 131/09 (נצ') - לאחר החלטת ביהמ"ש העליון בדנ"א 6693/08 הגיש הנאמנים לביהמ"ש המחוזי בנצרת המרצת פתיחה בגדרה ביקשו להצהיר כי חלקה 83 כולה הוקדשה לטובתם. כב' השופט א' אברהם דחה את עמדת הנאמנים וקבע כי לא כל החלקה שייכת להקדש אלא מבני ביה"כ המצויים בחלקה (להלן: "פסה"ד החמישי").

ע"א 9483/09– ביהמ"ש העליון (כב' השופט א' ריבלין) דחה את הערעור אשר הוגש על פסה"ד החמישי (להלן : "פסה"ד השישי").

בש"א 2627/09 (נצ') - הנאמנים הגישו בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש נגד כמוס ועקב פלישתו לחדר התפילה. כב' השופט אברהם קבע כי גבולות ההקדש לא נתחמו ועל כן הליך עפ"י פקודת ביזיון אינו רלוונטי.

טרם ניתן פסה"ד השישי, הגישו הנאמנים תביעה לביהמ"ש השלום בצפת מושא ערעור זה (ת"א 38193-01-10). הנאמנים ביקשו סילוק ידו של כמוס מחדר התפילה. לטענתם, כמוס פלש לחדר, נעלו במנעול ובריח, ביצע בו מעשי הרס והשליך ממנו פסולת ולבנים אשר חסמו את הגישה המזרחית לעזרת הנשים. כמוס טען מצידו, כי החדר נשוא המחלוקת מעולם לא שימש כחדר תפילה ופעולותיו נעשו כדין.

פסק דינו של ביהמ"ש קמא:

5.ביהמ"ש קמא ערך ביקור במקום וזיהה את החדר אליו הושלכו האבנים, כחדר התפילה. מדובר בחדר הצפון מערבי הבנוי בחלק 83, גבולות החדר ברורים. עוד נקבע כי הנאמנים הוכיחו שכמוס ביצע בחדר שינויים על דעת עצמו ויצר בו פתח כניסה לסמטת אבוהב.