פרי נ' עיריית קרית ים

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' רמזי חדיד), מיום 28/8/13, בת.א. 707282/06.

1.במועדים הרלוונטיים לתביעה היה המערער בעלים של נכס ברחוב לכיש 20/2 באזור התעשייה קרית ים ונכס נוסף ברחוב לכיש 2/11 בקרית ים (להלן בהתאמה: הנכס והנכס האחר). עסקינן בסכסוך הנוגע לארנונה, מים וביוב שהיה על המערער לשלם למשיבה בגין הנכס בשנים 01'-07', לטענת המשיבה, כאשר המערער טען (וטוען גם כיום) כי לא נותר כל חוב בגין נכס זה.

לאחר שנשמעו הראיות בתביעה, ניתן פסק דין לפיו חויב המערער לשלם למשיבה כ-135,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (להלן: פסק הדין הראשון).

2.ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, התקבל בחלקו על ידי כב' הש' יצחק כהן בערעור אזרחי 37295-01-11 פרי נ' עירית קרית ים, (17/5/11). בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט קמא, על מנת שיתייחס לתשלומים אשר שולמו למשיבה אליבא דמערער, ולא הובאו על ידה בחשבון, משקבע כי התקלה נבעה מכך שהמערער, באמצעות מנהלת החשבונות שלו, הגב' גלשטיין, לא הגיש את החומר לבית משפט קמא בצורה ראויה, ללא טבלאות ריכוז, מתוכן ניתן היה להבין את הטענות החשבוניות. בין השאר הוצע כי המחלוקת החשבונאית תועבר לפתרון בפני מומחה שימונה בהסכמה, ובפני בית המשפט תוותרנה אך ורק השאלות משפטיות שעלולות להתעורר, כגון אם היה מקום לייחס חלק מהתשלומים לנכס אחר, כפי שטענה המשיבה. (להלן: פסק הערעור הראשון).

3.א. בית משפט קמא מינה מומחה מטעמו בתחום ראיית החשבון (להלן: המומחה), ונתן לו הוראות בקשר לעניינים השנויים במחלוקת. לאחר שניתנה חוות הדעת, ונשלחו שאלות הבהרה מסויימות למומחה, אף זאת אגב מחלוקות רבות, הגישו הצדדים סיכומיהם בתחום המצומצם שנקבע על ידי בית המשפט שלערעור.

ב. בקליפת אגוז יאמר כי השאלה שנותרה במחלוקת בין הצדדים בעיקרה, מעבר לסוגיות החשבונאיות שנידונו על ידי המומחה, נוגעת לשתי סדרות שיקים שמסר המערער למשיבה, על חשבון חובות ארנונה ומים לעירייה; הסדרה הראשונה כללה 12 שיקים בסכום של 2,173 ₪ כל אחד, ובסך הכל 26,076 ₪ (משוערך), אותם ייחסה המשיבה לחובות בגין הנכס האחר (להלן: הסדרה הראשונה), ואילו הסדרה השנייה כללה 12 שיקים בסכום של 1,230 ₪ כל אחד ובסך הכל 14,760₪ (משוערך; להלן: הסדרה השניה). הסדרה השניה נשלחה בצירוף מכתב נלווה, בו ביקש המערער לזקוף שיקים אלה על חשבון הנכס, אך המשיבה לא פעלה לפי הוראותיו וזקפה רק שבעה מהם על חשבון הנכס בעוד שחמישה אחרים נזקפו על חשבון הנכס האחר. מכל מקום, רק שיק אחד מתוך הסדרה השניה נפרע, והיתר חוללו באי פירעון. במקום השיקים שחוללו, שלח המערער למשיבה 11 שיקים חלופיים בסך 1,230 ₪ כל אחד, והם נפרעו כסדרם. המשיבה זקפה גם שיקים אלה על חשבון הנכס האחר. (להלן: השיקים החלופיים).

המערער עמד על דעתו כי יש לזקוף את כל השיקים לזכות הנכס, וטען כי על אף שהינו בעלים של הנכס האחר, הוא אינו מחזיק בו.

4.בית משפט קמא ביסס את פסק דינו נשוא ערעור זה על חוות דעתו של המומחה, לרבות תשובות לשאלות הבהרה ששלחה המשיבה, סיכומי הצדדים, ועל יסוד הראיות שהובאו בפניו עובר למתן פסק הדין הראשון.

בית משפט קמא ביסס קביעותיו לגבי הסוגיות החשבונאיות על יסוד חוות דעתו של המומחה. אשר לסדרות השיקים השנויות במחלוקת והשאלה לאיזה נכס יזקפו, קבע כי משידע המערער לבקש מהמשיבה מפורשות לזקוף את הסדרה השניה (והשיקים החלופיים בכללה), שניתנו תחתיה על חשבון הנכס באמצעות מכתב נלווה, גילה דעתו כי הוא מודע לאפשרות זו. משלא עשה כן לגבי הסדרה הראשונה, היתה המשיבה זכאית לזקוף את הסדרה הראשונה על חשבון חובו של המערער בגין הנכס האחר. זאת, מכח סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המתיר לנושה לזקוף תשלומים לחוב מסוים, אם לא ביקש החייב לזקוף אותם על חשבון חוב אחר.

בסופו של יום חייב בית המשפט את המערער לשלם למשיבה סכום של כ-135,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, בהפחתת שני סכומים בסך 4,627 ₪ ו- 1065, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/8/12 ועד התשלום המלא בפועל.

המערער מיאן להשלים עם פסק הדין, ועל כך הערעור בפניי.

5.טיעוני המערער

בקליפת אגוז טען המשיב כי שגה בית המשפט קמא משקיבל את התביעה, וחייב את המערער בסכום המפורט לעיל, בגין ארנונה, מים וביוב לשנים 01'-07'.

א. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא עת קבע כי יש לקבל מסמכים שהגישה המשיבה לבית המשפט כרשומה מוסדית, משלא נערך על ידי עדת המשיבה, גב' שושנה ויירון ומשכך לא נחקרה עליו.

כן טען כי מערכת הנהלת החשבונות של המשיבה לקויה משרשמה תקבולים לנכס האחר, כאשר למערער אין שליטה על כך.

ב. עוד נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי המערער לא שילם דבר עבור הנכס בשנים 01'-07', התעלם מראיות המערער, ולא החסיר סכומים ששולמו מהחוב הנטען בגין הנכס, כמפורט במסמכים שהגיש, לרבות בתצהירה של העדה מטעמו הגב' גלשטיין, בנספחיו ובעיקרי הטיעון. המערער טען כי בית משפט קמא שגה משלא קיבל את עדותה של מנהלת החשבונות שלו, הגב' גלשטיין, כמהימנה ומשכנעת, וכי הסכומים ששילם המערער היו אמורים לכסות חמש שנים של אי תשלום ארנונה.

כן טען כי היה על בית משפט קמא לקזז סכומים שונים, לרבות את השיקים שנוכו במסגרת הסדרה הראשונה.

ג. המערער טען גם נגד חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, על אף שלקח בחשבון תשלומים ששילם המערער על חשבון הנכס בשנים הרלוונטיות, משלא קבע ממצאים לגבי סדרת השיקים הראשונה, אשר נמסרה לטענתו אך ורק עבור הנכס שבמחלוקת.

ד. המערער טען כי התנהלותה החשבונאית של המשיבה לקויה ואינה אמינה, עקב חוסר התאמות בין סכומי השקים ופירוטם לבין סכומם הכללי. ברישומי המשיבה יש חוסר בפירוט שיקים בסכומים של כ-48,000 ₪, והדבר נובע מכך שלא כל השיקים בסדרה השנייה שהוחלפה נכללו ופורטו אצל המשיבה, כנראה בשל החלפת השיקים שלא נפרעו. סכומן של שתי הסדרות ביחס עם שיק על סך 1,065 ₪ סוגרים את הפער הקיים בין פירוט השקים של הצדדים.