<#5#>
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של שוחד לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ומרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים שירת הנאשם כקצין שב"ס, בתפקיד מנהל אגף בכלא קציעות, בו נתונים, בין היתר, אסירים ועצירים ביטחוניים. בסמוך לחודשים יוני או יולי 2010, לבקשת אסיר בטחוני, חבר ארגון חללי אלאקצה, שהינו התאחדות בלתי מותרת, קיבל הנאשם מידיה של אשת האסיר טלפון נייד והעבירו לאסיר. בחודש נובמבר 2010 קיבל הנאשם שקית שהכילה בין חמישה לשבעה טלפונים ניידים, והבריח אותם לאסיר במספר הזדמנויות. תמורת מעשיו קיבל הנאשם 6,000$.
לנאשם אין הרשעות קודמות.
שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, והמליץ להטיל על הנאשם ענישה מוחשית לצורכי הרתעה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין, אולם למרות החרטה שהביע, התקשה לבחון את המניעים לביצוע העבירות, להתחבר רגשית לחומרתן, ופטר אותן כטעות בשיקול דעת.
בטרם נשמעו הטיעונים לעניין העונש, העיד מטעם הנאשם ידיד המשפחה, אשר סיפר על אופיו הטוב של הנאשם ותרומתה של משפחתו לחברה.
ב"כ המאשימה עתרה לעונש שלא יפחת מ- 24 חודשי מאסר בפועל, וטענה כי מדובר בעונש קל, אשר כבר מביא בחשבון את הבעיה הראייתית בתיק, בגינה העדיפה שלא להמשיך בניהול ההוכחות. ב"כ המאשימה עתרה להביא בחשבון לחומרה את מעמדו הבכיר של הנאשם בשב"ס, וכן את הפן הביטחוני של העבירה. לטענתה, הנאשם מעל בתפקידו אשר במהותו אמור למנוע מאסירים, כולל אסירים ביטחוניים להמשיך ולפגוע בביטחון המדינה, ואיפשר להם ליצור קשר לא מפוקח עם ארגוני הטרור. עוד ביקשה לשקול לחומרה את הסדרתיות של המעשים, כמפורט בכתב האישום. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בעניין עבירות שוחד, ולהנחיית בית המשפט העליון, לפיה אנשי ציבור המועלים בתפקידם, על דרך לקיחת שוחד, חייבים להיענש בעונשי מאסר ארוכים. כן ביקשה להביא בחשבון את החמרת הענישה בעבירת השוחד ואת המלצת שירות המבחן.
ב"כ הנאשם עתרה שלא למצות עם הנאשם את הדין, להסתפק בתקופת המעצר שריצה, ולחילופין, להשית עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד. היא ביקשה לשקול לקולא את עברו הנקי, הודייתו המהירה, חרטתו הכנה, והעובדה שהודייתו היוותה ראייה עיקרית, אם לא בלעדית בתיק נגדו. כן ציינה את החיסכון בזמן השיפוטי והפסקת ניהול ההליך, ברגע שעניין החומר החסוי בא לכלל הסדר. עוד ביקשה להביא בחשבון לקולא, את עברה החיובי של משפחת הנאשם, אשר איבדה שלושה מבניה במלחמות ישראל, ואת הנזק העצום שנגרם לנאשם עקב האירוע, בגינו פוטר מהשב"ס ללא פיצויים וההידרדרות הכלכלית שאירעה למשפחתו עקב כך. כן טענה, כי אין מדובר בעבירות שבוצעו ממניעים ביטחוניים.
ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה מקלה יותר, ועתרה לאמץ גישה מקלה ולא להחמיר עם הנאשם.
הנאשם הביע חרטה.
דיון
עבירת השוחד הינה מן העבירות החמורות במישור הציבורי, בין היתר בהיותה חותרת תחת יסודותיו של המשטר החברתי ומערערת את אמון הציבור ברשויות השלטון. על כן נקבע כי העונש ההולם ככלל לעברייני שוחד הוא מאסר בפועל לצורך הרתעת עבריינים פוטנציאליים. ראה למשל, ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' חיים כהן, פ"ד מז(3) 821.
עוד נקבע, כי בעבירות אלה יעדיף בית המשפט את האינטרס הציבורי בהרתעת עבריינים, על דרך השתת עונשים מרתיעים. ע"פ 150/80 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650.
בדרך כלל מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי, אשר לאחר הרשעתם בדין חרב עליהם עולמם הן מהבחינה המקצועית, והן מהבחינה הכלכלית. לפיכך, נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהן ללא ספק חיוביות, יובאו בחשבון בכפוף לאמור לעיל.
עיינתי בפסיקה שהציגו ב"כ הצדדים.
מדובר בפסיקה מגוונת, ונכון הדבר כי למרות חומרתה של עבירת השוחד, ולמרות הנחיית הפסיקה להשית עונשי מאסר על הנאשמים, ולא בעבודות שירות, פוסקים בתי המשפט על פי נסיבותיו האישיות של כל נאשם, כך שבמקרים רבים, בהעדר נסיבות מיוחדות לחומרה, הענישה לא היתה מחמירה, ולעיתים הסתפקו בתי המשפט בעבודות שירות, ואף בענישה מקלה יותר.
נסיבות מיוחדות לחומרה הן תוצאותיה של עבירת השוחד, דהיינו, הנזק שנגרם או עתיד היה להיגרם לציבור ממעשיו של מקבל השוחד. בהקשר זה ניתן לאבחן את הענישה המגוונת, כאשר בתחתית הסולם מעשים שהנזק לציבור בגינם אינו רב, ומתבטא בעיקר בחסרון כיס של הקופה הציבורית (כגון אישורים פיקטיביים לדורשי עבודה בלשכות תעסוקה), ובראשו עבירות שיש בהן כדי לפגוע בחיי אדם. למשל, העברתו של רכב שאינו כשיר לכך, את המבחן השנתי. אלמנט החומרה מצוי בנזק החברתי שגורמים מעשי עובד הציבור, וככל שזה רב יותר, הענישה חמורה יותר.
ראה למשל, ע"פ 4420/10 מ"י נ' פלוריס ואח' [פורסם בנבו]. באותו מקרה הורשעו בוחני רכב בעבירות של שוחד וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בכך שבעשרים הזדמנויות אישרו הנפקת רישיון שנתי לרכבים, למרות שנתגלו בהם ליקויים. בדרך זו אושרו עשרות כלי רכב לנוע בכבישים, למרות היותם בלתי תקינים. בית המשפט המחוזי השית על הנאשמים עונשים של 18 ו-15 חודשי מאסר בפועל.