15 שנות מאסר ליחיא טורק בגין סיוע לרצח וסיוע לנסיון רצח

כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:

בתאריך 19.04.11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן בתפ"ח 1167/02, שהוגש בגדרו של הסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו בעבירות כדלקמן:

(1)   סיוע לרצח על פי סעיף 300(א)(2) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

(2)   סיוע לנסיון לרצח על פי סעיף 305(1) + 31 לחוק.

(3)   סיוע להיזק בחומר נפיץ - עבירה על סעיף 454 + 31 לחוק.

כמו כן ביקש הנאשם לצרף את ת.פ. 42074/07, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בגדרו בעבירה של קשירת קשר לסחר בנשק - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיף 144(ב2) לחוק.

הסדר הטיעון בין הצדדים כלל, בנוסף לתיקון כתב האישום, הסכמה לענין העונש, והצדדים ביקשו להטיל על הנאשם, בגין כל העבירות בהן הורשע, עונש מאסר בפועל של 15 שנים לריצוי מיום מעצרו בתיק זה (21.07.02) ומאסר על תנאי בן שלוש שנים שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירה מסוג פשע.

הרקע העובדתי

להסדר הטיעון, שעיקריו פורטו לעיל, קדמו הליכים שתחילתם בשנת 2002, ונפתוליהם תוארו בהרחבה בע.פ. 1292/06, 1309/06.

בתאריך 27.04.99 אירע פיצוץ ברכבו של אשר אילוז, בשל מטען חבלה רב עוצמה שהוצמד לו. כתוצאה מהפיצוץ נהרג בנו, אביב אילוז, שהיה בן שלוש במותו, והאב נפצע באורח קשה.

במסגרת חקירה שעסקה במקרי רצח ונסיונות רצח שאירעו ביפו בשנים 2001-2002, נחקר הנאשם, ביוני 2002 בעת שהיה מאושפז בבית-חולים, לאחר שנורה. בחקירתו מסר הנאשם את פרטי היורים והביע הסכמתו לשמש עד מדינה בפרשיות שנחקרו (להלן: "הפרשה הראשונה"). בהמשך נחתם עמו הסכם עד מדינה (להלן: "ההסכם הראשון").

במהלך החקירות שבוצעו לאחר חתימת הסכם עד המדינה, התעורר בקרב החוקרים החשד, כי הנאשם היה מעורב גם בפרשת הפיצוץ במכוניתו של אשר אילוז.

בחקירתו הודה הנאשם כי נטל חלק בפרשה זו, פרט את חלקו בהכנת המטען שגרם למותו של אביב אילוז ז"ל, וכן חשף את זהותם של יתר המעורבים (להלן: "פרשת אילוז").

על יסוד הודאותיו, וחומר חקירה נוסף, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של רצח, נסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ.

בעקבות הגשתו של כתב האישום הודיע הנאשם כי הוא חוזר בו מכוונתו לשמש עד מדינה.

על רקע החשיבות שייחסה הפרקליטות לעדותו, הוחלט על הרחבת ההסכם שנחתם עמו ביוני 2002, באופן שיחול גם על פרשת אילוז (להלן: "ההסכם השני").

סמוך למועד עדותו בבית המשפט בפרשה נשוא ההסכם הראשון, סירב הנאשם לעמוד בהתחייבותו ולהעיד על כל הידוע לו. כתוצאה מסירוב זה, הודיעה הפרקליטות על ביטולם של שני ההסכמים. לאחר ביטולם של ההסכמים, החליטה הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום, ככל שהוא נוגע לנאשם, בפרשה הראשונה, ואילו בפרשת אילוז הוחלט על המשך ההליכים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כנגד קבילות אמרותיו.

בית המשפט המחוזי (השופטים ס' רוטלוי, ס.נ. א. טל וע' סלומון-צ'רניאק) קבע כי הודאותיו של הנאשם אינן קבילות. את החלטתו זו, נימק בית המשפט המחוזי בכך, שההודאות נמסרו בגדרו של משא ומתן לקראת הרחבת ההסכם הראשון, שהיה פרי יוזמתן של רשויות החקירה, ובגדרו הוצע לנאשם על ידי החוקרים להביא את הודאותיו בפני הפרקליטות לצורך החלטה אם ליתן לו מעמד של עד מדינה גם בפרשת אילוז.