דחיית בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא בעניינו של קטין

בעניין הקטין: O.M

1. בקשה המשיבה, אם הקטין, לביטולו של צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא בעניינו של קטין, ילד 13.10.11 (להלן גם : "המבקשת" או "האם").

1. לצד בקשה זו מונחות גם בקשת אב הקטין להוספת ראיות כמו גם בקשת האם לפסיקת הוצאות מחיה (להלן גם "המשיב" או "האב").

1. השתלשלות העניינים הדיונית הצריכה לענייננו היא זו:

• ביום 17.7.14 הגישה האם, אזרחית X X X, תובענה בבית משפט זה להצהרה לפיה המשיב הוא אביו של הקטין. כבר עתה יצויין, כי התובענה מצויה בשלבים מתקדמים, בוצעה בדיקת רקמות, ואין מחלוקת לפיה המשיב הוא אמנם אביו של הקטין (עמ' 4, שורות 19- 20 ועמ' 6 שורה 27 לפרוטוקול הדיון בתובענה שלפני, מיום 18.4.16).

• ביום 20.3.16 הגיש המשיב, אזרח ישראלי, תובענה למשמורת הקטין. בין היתר, נטען בתובענה כי האב והאם שמרו על קשר גם לאחר פרידתם, האב תמך כספית במקרים שונים באם, שהגיעה ארצה, ככל הנראה בחודשים האחרונים, וחיה בביתו של האב. על פי הטענות שפורטו, נוכח התנהלותה ומצבה הרפואי של האם, אי התייצבותה לביצוע בדיקת רקמות שנקבעה בתובענה שהיא עצמה הגישה, חשש לשלומו של הקטין וכוונתה המוצהרת של האם לעזוב את הארץ, הוגשה התובענה.

• לצד התובענה בדבר משמורת הקטין, הוגשה גם בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו. לאחר שהאב הפקיד ערובות שנקבעו, ניתן ביום 20.3.16 צו לעיכוב יציאתו של הקטין מהארץ, בשים לב להוראות סעיפים 15 ו – 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות").

• ביום 11.4.16 הוגשה בקשת האב למשמורת זמנית על הקטין, ומנגד, הוגשה בקשת האם לביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ.

• נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 18.4.16, שבמהלכו לא הגיעו הצדדים לכלל הבנות וניתנה לצדדים אפשרות לסכם טענותיהם בכתב.

• לאחר הדיון הוגשו, בין היתר, שתי בקשות נוספות הקשורות לענייננו: האחת, בקשת האב מיום 1.5.16 לצירוף ראיות נוספות ; השניה – בקשת האם מיום 3.5.16 לפסיקת הוצאות מחיה. ניתנה לצדדים זכות להשיב לבקשות אלה.