פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שרותים משפטיים | פורום
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' גויטע גבעתי

מדינת ישראל נ' גויטע גבעתי

תאריך פרסום : 12/07/2010 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה באשדוד
2528-04-10
11/07/2010
בפני השופט:
אריאל ברגנר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
רחמים גויטע גבעתי

החלטה

הנאשם העלה בפני טענה מקדמית לפיה עותר לביטולו של כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, בשל אי כיול מכשיר הממל"ז (להלן – "המשכיר"), באמצעותו נמדדה מהירות הנסיעה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

בתי המשפט השונים נתנו בחודשים האחרונים מספר החלטות בעניין זה הקובעות כי לאור עובדת כי כיול המכשיר, תוצאות המדידה שנעשות באמצעותו אינן יכולות לבסס הרשעה.

החלטות אלה אושרו בבית המשפט המחוזי (ע"פ 5355/08 מדינת ישראל נגד עמיקם לוין ו- ע"ח 16573-04-10 מדינת ישראל נגד איהד עיסה).

ערכאת הערעור דחתה ערעורים שהגישה המאשימה על הקביעות כי לאור אי כיול מכשיר המדידה, בין אם זה המכשיר כדוגמת זה שבתיק שבפני ובין אם מדובר על מכשיר המולטונובה (פס"ד דומב), לא ניתן לבסס הרשעה ולכן דין כתב האישום להתבטל.

בנסיבות אלה, במקום לפעול עפ"י הכרעות בתי המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי, מעדיפה המאשימה להתעלם מהן ולהמשיך ולדרוש הרשעות על בסיס נתונים שאינם אמינים.

אין חולק כי משטרת ישראל אינה מכיילת את המכשיר. פסה"ד בתיק דומב (ע"פ (באר שבע) 4556/07) קובע מפורשת כי יש חובה לכייל את המכשיר על מנת להבטיח את אמינות המדידה. פס"ד זה חלוט.

בהחלטה מיום 27.4.10 בתת"ע 41953/09 מדינת ישראל נ' לבקוביץ אדמון התייחס בית המשפט (כב' השופטת בן יששכר) להתנהלותה המוטעית של משטרת ישראל ביחס לסוגיה דומה, התנהלות המהווה חוסר הגינות ציבורית ופגיעה של ממש בהגינות ההליך.

העובדה שגם לאחר שניתנו פסקי דין בעניין זה ע"י בתי המשפט לתעבורה וגם לאחר פסה"ד בתיק דומב ממשיכה משטרת ישראל לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות מכשיר שלא כויל, כך שאין כל בטחון באשר לאמינות המדידה, מהווה לדעתי לשימוש לרעה בהליכי משפט וגורמת לחוסר אמון הציבור, לחוסר הגינות ולחוסר יעילות.

לא זאת אף זאת, משטרת ישראל בחרה שלא לערער על פס"ד דומב אשר הפך חלוט, ועמדתה לאחריו כי יש להמשיך ולהרשיע נהגים על בסיס מכשיר שלא כויל, הנה התנהלות שערורייתית.

בנסיבות שכאלה ברור הוא שהמאשימה לא תוכל לבסס תשתית ראייתית להרשעה.

לאור כל האמור לעיל דין כתב האישום להתבטל.

ראוי היה בנסיבות העניין כי אפסוק הוצאות כנגד המאשימה על ניהול הליך סרק אך זה בפני (וכפי שנפסק בהחלטה בתת"ע 4821-02-10), אך דע עקא כי ב"כ הנאשם לא עתר להוצאות ולכן איני נדרש לכך.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תש"ע, 11/07/2010 במעמד הנוכחים.

אריאל ברגנר, שופט

הוקלד על ידי: דפנה צדוק

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:     הורד קובץ     לרכישה     הזדהה    

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
נא להקיש קוד אבטחה*
  

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ