ביטול התחייבות ליתן במתנה מקרקעין ע"י צוואה

1.התובעת [להלן: "ט."], הנתבעת 2 [להלן: "ו."], ובעלה המנוח של הנתבעת 1 [להלן: "א."] הינם אחים, והילדים של המנוחים י. צ. [להלן: "האם"] וצ. [להלן: "האב"]. הנתבעת 1 [להלן: "ח."] הינה אלמנתו של א., ויורשתו. 

הדירה ברחוב ***[להלן: "הדירה"] רשומה במרשם המקרקעין בבעלות ההורים המנוחים בחלקים שווים.

ב – 13.5.90 האב הלך לבית עולמו, ואת עזבונו ירשו על פי צו ירושה: האם – 1/2, ט. – 1/6, א.א. – 1/6 ו. - 1/6 [ראו נספח 2 לכתב ההגנה]. ב- 30.10.10 האם הלכה לבית עולמה, ואת זכויותיה בדירה ירשו על פי צו קיום צואה: ט. - 1/3, א.א. – 1/3 ו. – 1/3 [ראו מוצג ת/7]. ב-5.12.11 א.א. הלך לבית עולמו, ואלמנתו ירשה את העיזבון.

2.ט. הגישה תובענה להצהיר על בעלותה בדירה מכוח עסקת מתנה שההורים ערכו ב-19.12.79 לטובתה [ראו מוצגים ת/3-ת/2].

ו. הסכימה לעתירה בתובענה.

ח. התנגדה לתובענה, וטענה שהמדובר בהתחייבות לתת מתנה שלא הושלמה, וההורים חזרו בהם מהמתנה. עוד הוסיפה, שעל חזרת האב מהמתנה ניתן ללמוד מראיות נסיבתיות, ואין לה ידיעה פוזיטיבית שהאב חזר בו מהמתנה [ראו עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14-20]; ועל  חזרת  האם  מהמתנה  ניתן  ללמוד  מההוראה  בצוואתה מ-18.10.06 [ראו מוצג – ת/6], בה הורישה את הזכויות בדירה לשלושת ילדיה בחלקים שווים.

3.ב-19.12.79 ההורים חתמו בפני עו"ד על תצהיר מתנה, ובתצהיר נאמר: "הננו מעבירים את הדירה הנ"ל לבתנו הנ"ל [לט. – י.ג.] ללא תמורה בשלמות", וט. חתמה על תצהיר מקבלת המתנה [ראו מוצגים ת/3 – ת/2]. נחתמו גם הצהרות ההורים וט. לשלטונות מס שבח בעניין עסקת המתנה [מוצג ת/4].

עסקת המתנה מ-79' לא נרשמה במרשם המקרקעין, צו קיום צוואת האם מ-18.10.06, שניתן ב – 4.4.11 [מוצג ת/7], לא נרשם במרשם המקרקעין, והזכויות בדירה נותרו רשומות על שם ההורים.

4.המדובר בהתחייבות של ההורים משנת 79' לתת דירה במתנה לט., שלא הושלמה, וחלה לגביה הוראת סעיף 5 (ב) לחוק המתנה התשכ"ח – 1968. כל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום רשאים נותני המתנה לחזור בהם, ואף אינם נדרשים לתת סיבה לחזרה מהמתנה.

ראו:ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי פ"ד נ (1) 199. 

ע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה פ"ד נ (1) 411.

זכות החזרה מהמתנה היא זכות אישית של ההורים, ואינה עוברת ליורשים. באם לא חזרו ההורים עד יום מותם מההתחייבות ליתן מתנה – הופכת ההתחייבות עם פטירתם לבלתי הדירה.

ראו:ע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי פ"ד ל (1) 639.

ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור פ"ד נו (3) 932.

5.הוכח בפני בית המשפט שהאב לא חזר בו מהתחייבותו ליתן במתנה את מחצית הזכויות בדירה עד לפטירתו ב-13.5.90. התחייבותו של האב הפכה לבלתי הדירה עם פטירתו. הדירה אינה חלק מעיזבונו של האב, ויש להורות על אכיפת ההתחייבות של האב מ-19.12.79 ליתן את זכויותיו בדירה במתנה לט..

הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:

ראשית, מר פ.י., בן דודו של האב שהינו בגיל 90, הצהיר בסעיף 12 בתצהירו שלא נסתר בחקירתו: "בשיחה הספציפית הזו דיבר צ.[האב – י.ג.] על כך שהוא כבר עזר לא. [א.א. – י.ג] ועזר לו.. הוא התכוון לעזרה כספית מבחינת רכישת דירות ונכסים... ואז הוא אמר שהדירה של האמא שלו ז"ל, דירה ברחוב***, הוא נותן לט.י [ט. – י.ג], וזו העזרה שלו לט.ט.".

ח. הודתה בחקירתה, שההורים סייעו להם כספית כאשר בנו את ביתם וכאשר קנו נכס נוסף [ראו עמודים 23 ו- 25 לפרוטוקול].

עוד הצהיר מר פ. בסעיפים 15-16 לתצהירו, שלא נסתר: "מאז למעשה ידעתי שהדירה היא של ט.ט.. כך התייחס לכך צ.[המנוח – י.ג.], וכך התייחסו לכך הכל ... כשהייתי משוחח עם ... אשתו של צ... מספר פעמים התעניינתי בט.ט. [בט. – י.ג.] למה הם לא רוכשים דירה נוספת או אחרת, כי הדירה בטייבר [נשוא הדיון – י.ג] קטנה, ואז פינה [האם – י.ג] היתה עונה לי שהם שוכרים דירה במקום טוב, וחלק מהשכירות שהם משלמים הם מקבלים [מהשכרת – י.ג.] הדירה ברחוב /*/*/".

שנית, האחות ו., חרף היותה יורשת עזבון ההורים, העידה בחקירתה הנגדית: "הדירה הזו ניתנה במתנה בשנת 79 [לט. – י.ג.], ומאז אין לנו חלק ונחלה בה" [עמ' 18 שורות 2-3]; "היא [ט. – י.ג] גרה בה [בדירה – י.ג] ואחר כך היא עברה לדירה אחרת. היא [ט. – י.ג] השכירה אותה, והיא בלבד קיבלה את שכר הדירה". [עמ' 28 שורות 28-30]; "א. [א.א. – י.ג] אמר, לא תהיה בעיה, כולנו יודעים שהדירה הזו היא של ט.ט." [עמ' 31 שורות 20-21]; "הדירה ניתנה במתנה אף פעם לא בוט.ה המתנה...של אבא" [עמ' 36 שורות 15-16].

שלישית, הנתבעת 1 הודתה בחקירתה בעמ' 23 שורות 9-14: "ש. את המנוח הכרת ... את חמך ת. כן. ש. הוא לא שיתף אותך בשום דבר. ת. לא".

לנתבעת 1 ובנה אין ידיעה אישית על ביטול המתנה על ידי האב, ובא כוחה אף הצהיר בקדם בעמ' 3 שורה 14: "לגבי המתנה של האב אין לי ידיעה פוזיטיבית שהאב חזר בו מהמתנה".

רביעית, לא הונחה ראשית ראיה שהאב חזר בו מהמתנה עד למועד פטירתו.

לא ניתן לקבוע בוודאות שהעסקה לא דווחה לשלטונות מס שבח. נטען שרישום על ההצהרה למס שבח 2229/79 הוא מספר הדיווח, ויכול וכיום לא נשמרו במס שבח מסמכים מהעסקה מ- 79, שנערכה לפני 37 שנים.

אפילו היינו קובעים שהעסקה לא דווחה בחיי האב למס שבח – אין די בכך כדי להוכיח חזרת האב מהמתנה. הוכח שט. נהגה במשך כל השנים בדירה מנהג בעלים: גרה בדירה, השכירה אותה במשך השנים, ונ. לעצמה את כספי השכירות ללא מחאה של ההורים או אח. א..

באשר להתנהלות האב בענייני הרכוש, הבן דוד של האב מר פ.י., הצהיר בסעיף 18 לתצהיר עדותו שלא נסתר: "צ. ז"ל [המנוח – י.ג.] היה מזניח דברים פרוצדוראליים ... הדירה שלו עצמו, איפה שהוא התגורר רוב חייו, לא הייתה רשומה על שמו בטאבו".

חמישית, העובדה שט. ניסתה לאחר פטירת האב להעביר את הזכויות בדירה על שמה תוך שימוש בא., כיורש האב, באופן שיעביר ללא תמורה את הזכויות על שמה – אינה מלמדת על חזרה ממתנה של האב מההתחייבות ליתן מתנה. 

ט. ייחסה חשיבות לתוצאה, ולא לדרך המובילה לתוצאה. נעשו מספר ניסיונות על ידה להעביר את הזכויות בדירה על שמה באמצעות החתמת א.א. כיורש, אולם ניסיונות אלו כשלו עקב סכסוכי רכוש אחרים שהיו בין האחים.

כאמור עד לפטירת א.א. ב- 15.12.11 נהגה ט. מנהג בעלים בדירה ללא מחאה מצד א., וזאת במשך 11 שנים ממועד פטירת האב ועד לפטירת א..

האחות ו. העידה בעדותה: "א.  אמר כולנו יודעים שהדירה היא של ט.". [עמ' 37 שורות 4-5]; "א.  לא ביקש שום דבר מהדירה, היה לו מספיק זמן, [לאחר פטירת האב – י.ג] לבקש שכר דירה מהדירה [ולא תבע שכר דירה – י.ג]" [עמ' 36 שורות 22-23].

עוד נציין, ששטר המכר [מוצג נ/6] שנועד להעביר זכויות בדירה מא., כיורש האב, לט. לא נחתם ע"י א., ומסמכי העברת הזכויות בדירה מא.א. כיורש האב לט. מ-6.10.06 - בוט.ו בהסכם שנחתם בין האחים ב-17.12.06 [ראו מוצג נ/3].

6.ומכאן לטענה שהאם חזרה בה מהתחייבותה ב-79' לתת לט. במתנה את

מחצית הזכויות בדירה. התחייבות האם ליתן מתנה מצויה בתצהיר מ-19.12.79 [מוצג ת/2].

עד 6.10.06 כל המסמכים עליהם חתמה האם מעידים על כך שהאם התכוונה ורצתה לממש את התחייבותה ליתן את זכויותיה בדירה במתנה לט..

בסמוך ל-3.1.05 חתמו האם וט. על שטר מכר ללא תמורה, על פיו האם מעבירה את זכויותיה בדירה ללא תמורה לט. [מוצג נ/8]. למכתב שנשלח לא.א. ב-3.1.05 ע"י עו"ד פיגדור צורף שטר מכר חתום על ידי האם וט..

ב-27.10.05 חתמה האם על צוואה לפיה היא מורישה את זכויותיה בדירה לט. [מוצג ת/5].

ב-6.10.06 חתמה האם על תצהיר מתנה על פיו היא מעבירה את זכויותיה בדירה לט., ובתצהיר צויין שהאם מוותרת על זכות החזרה מהמתנה [ראו צרופה לנ/5].

עוד נציין שלא הייתה התנהגות מחפירה מצד הבת ט. כלפי האם, והאם לא שינתה לרעה את מצבה הכלכלי עד לפטירתה ב-30.10.10.

הטיעון של ח. נסמך על צוואה שנערכה על ידי האם ב-18.10.06, וקוימה. בסעיף 5.1 לצוואה נקבע שאת הדירה ירשו שלושת ילדיה בחלקים שווים.

אין הוראה מפורשת בצוואה על ביטול ההתחייבות מ-79' ליתן מתנה אלא לכאורה משתמע מכללא מהצוואה, לאור ההורשה של הדירה לשלושת הילדים, שההתחייבות מ-79' של האם ליתן מתנה לט. בוט.ה.

לפנינו צוואה שקוימה בצו קיום צוואה [מוצג ת/7] ואין אנו דנים בתקפותה אלא

דנים אנו אך ורק בשאלה האם הצוואה מ-18.10.06  את ההתחייבות של האם מ-19.12.79 ליתן את הדירה במתנה.

7.מחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט ניתן לקבוע שצוואת האם מ-18.10.06 לא ביט.ה את התחייבות האם מ-19.12.79 להעביר את מחצית זכויותיה בדירה לבת ט., ויש להורות על אכיפתה.

הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:

ראשית, תוך התחקות אחרי כוונתה של המנוחה ב-18.10.06, במועד בו נערכה הצוואה, למדנו שהעובדות היו כדלקמן: ב-6.10.06 חתמה האם על תצהיר מתנה, על פיו היא העבירה את זכויותיה בדירה לט., ובתצהיר צוין שהיא מוותרת על זכות החזרה מהמתנה [ראו צרופה לנ/5]. ב-18.10.06, בחלוף 12 יום, חתמה האם על צוואה על פיה היא מורישה את הדירה לשלושת ילדיה בחלקים שווים [מוצג ת/6]. ב-25.10.06, בחלוף 7 ימים, דיווח עו"ד פיגדור, שערך את תצהיר המתנה מ-6.10.06 וגם את צוואת האם מ-18.10.06, בשם המנוחה לשלטונות מס שבח מקרקעין על עסקת המתנה לפיה העבירה האם את זכויותיה בדירה לט., ואף ביקש בשם האם פטור ממס שבח [מוצג נ/5].

האם הייתה בת 83 במועד עריכת הצוואה [האם ילידת 14.5.23 – ראו תעודת פטירה נספח 4 לכתב ההגנה]. עו"ד פיגדור, שערך את תצהיר המתנה של האם מ-6.10.06 ואת הצוואה של האם מ-18.10.06, העיד בחקירתו: "ש. כשערכת את הצוואה השנייה [הצוואה מ-18.10.06 – י.ג] לא היה לך מושג שהולך להיות ביטול [ביטול ההתחייבות לתת מתנה מ-79 – י.ג] ת. אני מניח שלא. לא חושב שהיה לי את המושג" [עמ' 26 שורות 2-6]; "ש. אז יהיה זה הגיוני להניח שהכוונה בעריכת הצוואה השנייה הייתה להשמיט את עניין הדירה, כי הדירה כבר ניתנה במתנה קודם לכן, ומייד לאחר שנערכה הצוואה, מספר ימים, גם דיווחתם את [על – י.ג.] עסקת המתנה? [למס שבח מקרקעין – י.ג.] ת. אין ספק שהייתה כוונה להשמיט, הייתה כוונה להשמיט את הדירה מהצוואה השנייה [הצוואה מ-18.10.06 – י.ג.]" [עמ' 28 שורות 22-25]; "ת. יכול להיות שהייתה כוונה להשמיט... את הדירה מהצוואה השנייה כי בעצם כבר ממילא מועברת [זכויות האם בדירה במתנה לט. – י.ג]" [עמ' 28 שורות 2-3]; "ת. יכול להיות שבאמת הדירה ...יש פה איזה טעות שזה נכנס פה [בצוואה מ-18.10.06 – י.ג] בסעיף 5.1 ..." [עמ' 31 שורות 22-23]; "אני לא זוכר שבמועד עריכת הצוואה כבר הייתה איזה שהיא כוונה בנושא הזה... שבמועד עריכת הצוואה הייתה כוונה לבט. את העסקה [לבט. את התחייבות האם לתת מתנה לבת ט.ט. – י.ג]" [עמ' 32 שורות 6-9].

עפ"י עדות עו"ד פיגדור, שערך את תצהיר המתנה מ-6.10.06 ואת הצוואה של האם מ-18.10.06, הוא לא ידע במועד עריכת הצוואה, כעבור 12 יום מחתימת תצהיר המתנה ע"י האם, על כוונת האם לבט. את המתנה לבת ט., וגם פעולותיו בשם האם ב-25.10.06, בחלוף 7 ימים מעריכת הצוואה, מעידים על כך שהוא פעל לביצוע עסקת המתנה שערכה האם. עו"ד פיגדור דיווח ב-25.10.06 על העסקה לשלטונות מס שבח, וביקש בשם האם פטור ממס שבח.

עו"ד פיגדור בעדותו העיד בעמ' 28 שורה 25: "אין ספק שהייתה כוונה.. להשמיט את הדירה מהצוואה", שהרי זכויות האם בדירה ניתנו במתנה לבת ט. כ-12 יום קודם לכן. עו"ד פיגדור לא שלל בעדותו את האפשרות שנפלה טעות בעריכת הצוואה. איננו דנים אומנם בתקפות הצוואה אולם עדות זו יכולה לסייע לנו בקביעה האם הייתה כוונה של המנוחה בצוואתה לבט. את ההתחייבות לתת מתנה לבת ט..

הממצאים שהובאו תומכים בקביעה שהאם לא התכוונה לבט. את המתנה בצוואתה, ובמיוחד לאור סמיכות ביצוע הפעולות המשפטיות [תצהיר מתנה ללא זכות חזרה, צוואה, דיווח בשם האם למס שבח, לאחר עריכת הצוואה, על עסקת המתנה] ועדות עוה"ד שערך את תצהיר המתנה, הצוואה, ודיווח על עסקת המתנה למס שבח.

משלא בוטלה בחיי האם ההתחייבות מ-79' ליתן מתנה לט. – הפכה ההתחייבות ליתן מתנה לבלתי הדירה. הנכס של האם אינו עוד חלק מהעיזבון, וההתחייבות מ-79' ליתן מתנה בחיים גוברת על המתנה לאחר המוות שבצוואה מ-06'.

עוד נאמר, אם היינו רואים בפעולות המשפטיות שביצעה המנוחה שתי פעולות הדומות לאפיונים של עסקאות נוגדות: התחייבות לתת מתנה לט. ב-79' [עסקת מתנה בחיים], והתחייבות לתת מתנה לאחר פטירה לשלושת ילדיה, שנערכה בצוואתה [עסקת מתנה לאחר הפטירה] – באנלוגיה לסעיף 9 לחוק המקרקעין, עסקת המתנה הראשונה גוברת. משתי המתנות ניתן היה לחזור. במתנה הראשונה ניתנה התחייבות שלא הושלמה. במתנה בצוואה ניתן היה לחזור באמצעות עריכת צוואה חדשה. אין משמעות לאי רישום הערת האזהרה בגין העסקה הראשונה באשר האם יכלה לחזור בה מההתחייבות לתת מתנה ב-79'. 

שנית, גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה, שהאם בצוואה בט.ה מכללא את התחייבותה ליתן במתנה לט. את זכויותיה בדירה - לא השתכלל רצונה של האם לכלל פעולה משפטית בת תוקף, והביטול לאו ביטול הוא משום שהאם לא יידעה את הבת ט. בדבר הביטול.

בדנ"א 1522/94 נייגר נ' מיט.ברג פ"ד מ"ט (5) 309, 324-325 פסקה כב' השופטת שטרסברג כהן:

"חוק המתנה קבע את האופן שבו תעשה ההתחייבות ואת זכות המתחייב לחזור בו ממנה, לא קבע ...את הדרך שינקוט המתחייב כדי לחזור בו מהתחייבותו. החזרה מההתחייבות היא פעולה משפטית חד צדדית...אולם חל עליה העיקרון הידוע שלפיו משתכללת פעולה כזו רק אם היא נקלטת על ידי הצד הנוגע בדבר. הצורך בקליטת הביטול נובע מדיני החוזים החולשים על ההתחייבות, בין בהחלה ישירה של חוק החוזים, בין מכוח סעיף 61 (ב) שבו, ובין מכוח העקרונות הכלליים של הדין...אין להתעלם מן האינטרס של...המחזיק בהתחייבות, שפיתח ציפיות למימושה. בידי הנותן הכוח לבט. את נתינתו. עליו להשתמש בכוח זה בתום לב ובדרך מקובלת שהיא... יידוע מקבל ההתחייבות בדבר ביטולה".

על האם היה ליתן הודעה על הביטול לבת ט., במיוחד לאור העובדה שט. נהגה מנהג בעלים בדירה מדצמבר 79' ועד אוקטובר 06' – מועד עריכת הצוואה, במשך 27 שנים. האחות ו. העידה בחקירתה: "הדירה הזו ניתנה במתנה בשנת 79' [לט. – י.ג.] ומאז אין לנו חלק ונחלה בה" [עמ' 18 שורות 2-3]; "היא [ט. - י.ג.] גרה בה [בדירה – י.ג.]... היא [ט. – י.ג.] השכירה אותה, והיא בלבד קיבלה את שכר הדירה" [עמ' 28 שורות 28-30].

הבת ט. לא ידעה על ההוראה בצוואה מ-18.10.06, שנטען שביט.ה מכללא את ההתחייבות ליתן לה במתנה את הדירה, ובחלוף 7 ימים ממועד עריכת הצוואה דיווח עו"ד פיגדור בשם ט. לשלטונות מס שבח על מסמכי המתנה שנחתמו ב-6.10.06.

הבת ט. העידה בחקירתה בעמ' 50 שורות 12-14: "ש. היא עדכנה אותך מה יש בצוואות ? התייעצה איתך ? ת. אני לא רציתי לשמוע. ש. לא רצית לשמוע? ת. לא". גרסת הבת ט. שלא הודע לה על ביטול הצוואה – לא נסתרה.

חזרת האם מההתחייבות ליתן מתנה בצוואתה לא נשתכללה כדי ביטול כדין, משום שהאם לא הודיעה על כך לבת ט.. לא הייתה קליטה אצל הבת ט., והביטול לא השתכלל.

טענת התובעת בסעיף 64 לסיכומיה שהצוואה "אינה מהווה הודעה על ביטול מתנה ו/או הליך תקין של ביטול המתנה" – בדין יסודה.

שלישית, הנתבעת טענה בסעיף 14 לסיכומיה, שלא נחתמו שטרי מכר, ובסעיף 96.1 לסיכומיה הפנתה לשטר המכר מ-05' שנחתם [מוצג נ/6], וביקשה ללמוד משטר המכר על הזכויות בדירה.

ניתן לראות בחתימת האם, בסמוך ל-3.1.05, על שטר מכר [מוצג נ/6], על פיו היא מעבירה את זכויותיה בדירה ללא תמורה לבת ט. – וויתור על חזרה ממתנה כדין חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר. משויתרה על זכות החזרה, צוואת האם לא חלה על הזכויות בדירה. על שטר המכר חתמה גם הבת ט. – מקבלת המתנה.

הצדדים הסכימו בעמ' 47 שורה 20: "מוסכם עלינו ששטר המכר נ/6 [עליו חתמה האם – י.ג.] הוכן ע"י עו"ד קובי פיגדור ב- 3.1.05".

משחתמה האם על שטרי העסקה נקטה בפעולה בלתי הדירה, שמשמעותה ויתור על זכות החזרה. אין המדובר רק בהצהרה אלא בפעולה מעשית למימוש העסקה. תקנה 8 לתקנות המקרקעין [ניהול ורישום] תש"ל-1969 מורה: "רישום עסקה יעשה על סמך שטר שנערך כדין על ידי הצדדים בעסקה...".

בע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה פ"ד נ (1) 419 420 פסקה כב' השופטת שטרסברג כהן:

"וויתורו של המתחייב לתת מתנה על הזכות לחזור בו ממנה, צריך להיעשות בכתב. עם זאת אין הוא חייב להיות מפורש, וניתן להסיקו מכללא...ניתן לראות בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר ויתור על זכות החזרה מהמתנה...במקרה דנן לא ניתן אומנם ייפוי כוח בלתי חוזר, אולם סבורתני כי מתן ייפוי כוח בלתי חוזר איננו הדרך היחידה שממנה ניתן ללמוד על ויתור הנותן על זכות החזרה בו מן המתנה".

8.בשולי הפסק, לתובעת לא עומדת טענת שיהוי או טענת התיישנות. תביעה  לאכיפת חיוב חוזי להענקת זכות במקרקעין במתנה דינה כדין תביעת מקרקעין לעניין טענת התיישנות. ט. משנת 79' ועד דצ' 06' נהגה בדירה מנהג בעלים ללא מחאה של הוריה או אח. א., ולפיכך לא ניתן לטעון כנגדה טענת התיישנות או טענת שיהוי. גם לאחר דצ' 06' המשיכה ט. להחזיק בדירה ולגבות את דמי השכירות שנתקבלו מהשוכרת.

עוד נעיר לעניין סעיף 7 לפסק, מסמכי המתנה מ- 6.10.06 בוט.ו ב- 17.12.06 - לגרסת ט. ו. עקב כך שנמצאו המסמכים מ-79' ליתן במתנה את הדירה לט.. ו. העידה בעמ' 21 שורות 9-12: "מצאנו את המסמכים המקוריים שההורים העבירו במתנה את הדירה לט.ט. [ב-79' – י.ג.] ומשגילינו את המסמכים המקוריים, אז הבנו שאין צורך בהעברה נוספת". בהצהרת הביטול למס שבח מ-17.12.06 [מוצג נ/4] הוצהר: "הצדדים, שהינם בני משפחה כאמור, החליטו לחזור בהם מהסכם ההעברה ללא תמורה, ולהותיר את זכויותיהם בדירה במצב בו היו לפני חתימתם על תצהירי ההעברה" [לפני חתימת תצהירי המתנה ב- 6.10.06 – י.ג.].

9.סוף דבר

[א]מוצהר בזה שהתובעת הינה הבעלים של הדירה ברחוב ***

[ב]הנתבעת 1 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ו, 02 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.