-
התובעת, ילידת 1988, נפגעה בתאונת דרכים ביום 3.5.11 כהולכת רגל בעת שאוטובוס פגע בה.
-
הנתבע 1 הינו נהג האוטובוס והנתבעת 2 הינה המבטחת של האוטובוס במועדים הרלוונטיים לתביעה.
-
הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי ועל כן המחלוקת נסבה אך ורק בשאלת גובה נזקיה של התובעת כתוצאה מן הפגיעה בתאונה.
-
מטעם התובעת העידו היא עצמה ובעלה שבעת הרלוונטית היה בן זוגה. מטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי שערך מעקב אחרי התובעת. כן הוגשו מוצגים מטעם שני הצדדים.
הפגיעה והנכות הרפואית
-
ממקום התאונה הובאה התובעת לבית-חולים בילינסון שם אובחנו שבר בחוליה 1C, שברים בעצם האוקסיפיטלית והטמפורלית מימין, שבר קווי של המסטואיד מימין, קונטוזיות מוחיות פרונטליות דו-צדדיות, יותר משמאל.
-
התובעת הייתה מאושפזת בבית החולים במשך 7 ימים. בהמשך הופנתה לשיקום בבית-לוינשטיין והייתה שם באשפוז יום במשך חצי שנה, שם קיבלה טיפול פיזיותרפי, קוגניטיבי ונפשי.
-
במהלך אשפוזה התלוננה התובעת על כאבי ראש, ירידה בחדות הראיה עם הפרעות בלתי ספציפיות בראיה, ירידה בשמיעה עם טינטון וסחרחורת, קשיי ריכוז, הפרעות בזיכרון, כאבים חרדות ופחדים. כן התלוננה על אובדן חוש הריח.
-
לתובעת מונו מספר מומחים רפואיים שנדרשו לתת את חוות דעתם באשר לתוצאות פגיעתה.
בתחום הנוירולוגי
-
בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' מנחם שדה. המומחה בדק את התובעת ב – 22.5.12 ואף הפנה את התובעת לבדיקה נוירופסיכולוגית אצל ד"ר שרה רפפורט.
-
על פי חוות דעתו סבלה התובעת מנזק מוחי שהותיר בעיה בתחום הרגשי וכן בעיית קשב בחומרה קלה שחלקה ממקור אורגני. כן נותרה סובלת מכאבי ראש.
-
את נכותה כימת המומחה כך:
10% נכות בגין בעיית הקשב מכוח סעיף 34ב' מותאם למבחני הנכות;
5% נכות בגין כאבי הראש מכוח סעיף 34 א'-ב' מותאם לאותם מבחנים;
5% נכות בגין אובדן חוש הריח מכוח סעיף 69(3) למבחנים.
הנכות בגין אובדן חוש הריח בוטלה על ידי המומחה במסגרת שאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ הנתבעת ולאחר שהתקבלה חוות הדעת בתחום א.א.ג.
מכאן שנכותה המשוקללת של התובעת בתחום הנוירולוגי עומדת על 14.5% נכות.
-
פרופ' שדה נשאל שאלות הבהרה גם ע"י ב"כ התובעת ומהן עלה כי לאור התיקון למבחני הנכות, נכותה של התובעת צריכה להיקבע מכוח סעיף 32א'(1)ב' למבחנים אך נותרת 10% נכות. זאת מאחר שבעיית הזיכרון של התובעת נובעת מהליקוי בקשב ולא מפגיעה ישירה ביכולת הזיכרון בהתאם למבחנים הנוירו-פסיכולוגיים שעברה אצל ד"ר שרה רפפורט.
-
שאלות הבהרה שנשלחו לד"ר רפפורט העלו כי אף היא אוחזת בדעה כי תוצאות המבחנים שעברה התובעת אצלה מלמדים על הפרעת קשב ברמה קלה על בסיס אורגני וכי הביצועים הנמוכים של התובעת במבחנים היו על רקע קשבי, התנהגותי ורגשי. כלומר התובעת סובלת הן מבעיה אורגנית – נוירולוגית והן מבעיה נפשית כתוצאה מאותה פגיעת ראש. את תוצאות הפגיעה הנוירולוגית הגדירו הן פרופ' שדה והן ד"ר רפפורט כקלה.
בתחום הנפשי
-
בתחום הנפשי מונה ד"ר אלי קריצ'מן. בחוות דעתו מיום 8.9.13 הוא מציין שהתובעת מתארת את הקשיים שלה כשהיא מעט מוצפת רגשית, דומעת ומבטאת תחושה של סבל אמיתי. בסך הכל השאירה רושם אמין עם נטייה מסוימת להגזמה.
-
המומחה מתייחס הן להערכה הפסיכיאטרית שעברה התובעת במסגרת הטיפול בבית לוינשטיין והן למבחנים הנוירו-פסיכולוגיים שעברה אצל ד"ר רפפורט וקובע כי אלו הצביעו על אמינות סבירה ונרשמו אבחנות של תסמונת לאחר זעזוע מוחי ותסמונת בתר חבלתית (PTDS+PCS ) עם תגובה רגשית ניכרת.
-
ד"ר קריצ'מן מצא לקבוע כי התובעת סובלת מאז התאונה מתסמינים רגשיים והתנהגותיים האופייניים לחבלה מוחית כפי שעברה יחד עם תסמינים בתר חבלתיים חלקיים. את נכותה העריך ב – 10% נכות בהתאם לסעיף 34ב' למבחני הנכות כאשר הנכות הנפשית אינה חופפת לנכות הנוירולוגית.
בתחום אף אוזן וגרון
-
בתחום א.א.ג מונה ד"ר מרדכי הימלפרב. המומחה בדק את התובעת ביום 3.6.12 והפנה אותה לבדיקות ENG, בדיקת יציבה ובדיקת אולפקטומטריה (לבחינת חוש הריח והטעם).
-
בהסתמך על ממצאי בדיקתו את התובעת ובדיקות העזר מצא המומחה כי לתובעת פגיעה בחוש הריח בלבד אך אין אובדן של החוש לחלוטין. מאחר והתובעת לא איבדה את חוש הטעם אין מקום להענקת אחוזי נכות בגין אותה פגיעה בחוש הריח.
-
באשר לתלונת התובעת על טינטון מצא המומחה לקבוע כי בדיקת השמיעה נמצאה בתחום הנורמה אבל עם מרכיב הובלתי בשתי האוזניים. יחד עם זאת, מאחר והתובעת סבלה משבר בעצם הטמפורלית ועצם המסטואיד סביר להניח שהייתה פגיעה באוזן התיכונה שמביאה לאותה פגיעה בשמיעה ההולכתית שנמצאה אצל התובעת בבדיקות השמיעה. על כן ראה לקבוע 10% נכות בגין התלונה על הטינטון בהתאם לסעיף 72(4)ד'II למבחני הנכות. מכיוון שהשמיעה נמצאה בתחום הנורמה לא העניק נכות על ליקוי בשמיעה.
-
באשר לתלונה על סחרחורות מצא המומחה לקבוע כי לא נותרה נכות וזאת בהסתמך על בדיקת ה – ENG ובדיקת היציבה שהיו תקינות.
-
מכאן שהנכות בתחום אף, אוזן וגרון עומדת על 10% נכות.
בתחום העיניים
-
בתחום זה מונה פרופ' אופיר. בחוות דעתו מיום 22.5.13 מצא המומחה כי אין מקום להענקת אחוזי נכות בתחום מומחיותו שכן בדיקות התובעת הראו ראייה תקינה בסך הכול ולא נמצאה ירידה ביכולת מיקוד הראייה או בחדות הראייה לקרוב. הוא ציין כי יתכן שתלונות התובעת נובעות ממצבה הכללי שמתבטא בכאבי חוליות צוואר וגב תחתון בישיבה וכן בקושי בריכוז ובהבנה.
בתחום האורתופדי
-
בתחום זה מונה ד"ר אלון פרידלנדר. המומחה בדק את התובעת ב – 13.5.13 ומצא כי התובעת סובלת מהגבלת תנועה קלה בארבעה מישורי התנועה. את נכותה העריך בשיעור של 6.7% בהתאם לסעיף 37(5)א' חלקי למבחני הנכות.
-
איש מהמומחים לא זומן לחקירה.
-
מכאן שנכותה המשוקללת של התובעת עומדת על – 35.4% נכות רפואית.
הנכות התפקודית
-
מתוך הראיות עלה כי התובעת סיימה בגרות במגמה ביולוגית ושירתה שירות מלא בצבא כמאבחנת בחיל האוויר. עם סיום השירות שיפרה את ציוני הבגרות שלה למדה ועברה את המבחנים הפסיכומטריים ובמקביל עבדה במגדל חברה לביטוח בע"מ. בכוונת התובעת היה להירשם ללימודי ביו-טכנולוגיה.
-
נתוניה של התובעת אכן אפשרו לה להתקבל ללימודי ביוטכנולוגיה והיא נרשמה ללימודים אלו באוניברסיטת בר-אילן, אלא שהתאונה שיבשה את התוכניות והיא לא התחילה לימודיה שם.
-
לטענת התובעת לאחר התאונה ניסתה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה אך לא יכלה לעמוד בעומס הלימודים מחמת שנעדרה רבות, התקשתה להתרכז בהרצאות ובסופו של יום עברה ללימודי משאבי אנוש שזו תוכנית דו-שנתית. היא נזקקת ומקבלת הקלות שונות כמו תוספת זמן במבחנים ונעזרת הרבה בחברים לכיתה. הלימודים בתוכנית זו נפרשים על פני יומיים בשבוע לעומת לימודי ביולוגיה שנפרשים על פני 5 ימים בשבוע.
-
במקביל ללימודיה היא עובדת פעמיים בשבוע 3-5 שעות כל פעם במרפאת רופאים כמזכירה.
-
לטענת התובעת אמנם לאחר התאונה הוציאה רישיון נהיגה, אך היא ממעטת לנהוג ונוהגת רק למקומות קרובים. בדרך כלל בעלה הוא שמסיע אותה לעבודה או לאוניברסיטה.
-
מעדות התובעת עלה כי היא רואה בתאונה קו שבר בחייה שלאחריו היא אינה אותו אדם. לטענתה היא ממעטת לצאת מן הבית אחרי העבודה/לימודים ובעלה נדרש לשכנעה לצאת עם חברים. היא רגזנית ומוציאה כעסה על בן זוגה.
-
את עיקר הקושי היא מוצאת באובדן הזיכרון שהיה לה ובקושי שלה להתרכז. על פי עדותה היא שוכחת דברים ונדרשת לערוך לעצמה רשימות.
-
התובעת מבקש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על – 60% נכות.
-
ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי בהתנהלות התובעת יש משום האדרה והגזמה. תאוריה את מצבה אינם תואמים את ממצאי המומחים שמונו בתיק זה. כך למשל ראה המומחה בתחום הנוירולוגי לקבוע כי התובעת סובלת מהפרעת קשב בדרגה קלה וכך עלה גם מן המבחנים הנוירו-קוגניטיביים שעברה לצורך אותה חוות דעת.
-
גם המומחה בתחום הנפשי מצא נטייה קלה להאדרה בבדיקתו את התובעת ובסופו של יום ראה להעמיד את נכותה הנפשית על - 10% נכות בלבד.
-
הוא הדין בתחום האורתופדי שגם בו נמצאה רק הגבלה קלה בלבד בתנועות וניתנו 6.7% נכות.
-
ב"כ הנתבעת מפנה גם להישגיה של התובעת לאחר התאונה. ציוניה בחוק למדעי החיים בשנה בה למדה ביולוגיה היו גבוהים עד גבוהים מאד. כך גם חרף העובדה שמסרה למומחה בתחום הנפשי כי אינה רואה כיצד תוכל אי פעם ללמוד נהיגה, סיימה לאחר מכן לימודי נהיגה בהצלחה.
-
מכל אלה מבקש ב"כ הנתבעת ללמוד כי אין להכיר בזהות בין שיעור הנכות התפקודית לזו הרפואית והוא מציע להעמיד את הנכות התפקודית על - 20% נכות.
דיון
-
מתוך עדות התובעת בתצהירה ובפניי עלתה לכאורה תמונה של פגיעה קשה ביותר ביכולות הקוגניטיביות. התובעת הרשימה בקשיי זיכרון משמעותיים של דברים בסיסיים במהלך חקירתה הנגדית.
-
מנגד לא ניתן להתעלם מן העובדה שמבחנים נוירו-קוגניטיביים שביצעה התובעת הראו יכולות טובות בהרבה. לכך מצטרפים נתונים אודות ציוניה בשנה הראשונה ללימודיה באוניברסיטת בר-אילן (בחוג לביולוגיה ) וכן העובדה שלאחר התאונה הצליחה ללמוד נהיגה כולל תיאוריה. כל זאת לאחר הפגיעה הנטענת בקשב וזיכרון.
-
שני מומחים שבדקו את התובעת התרשמו מהאדרה. גם אם אצא מנקודת הנחה שהאדרה יכולה להיות לא לגמרי מודעת או מתוך כוונה מודעת לרווח משני, הרי שהמשמעות היא שיכולותיה של התובעת טובות מאלה שהיא חשה שיש לה. לעניין זה חשיבות מקום שבוחנים את שיעור הפגיעה ביכולת התפקוד של נפגע דוגמת התובעת.
-
אני סבורה כי לכל אחת מן הנכויות ישנה השפעה על כושר תפקודה של התובעת. טינטון, כאבי צוואר וכאבי ראש, מהם סובלת התובעת, סביר שמביאים אותה לחוסר סבלנות ומפריעים לה להתרכז. אם נוסיף לכך את הממצאים של הפרעת קשב קלה ממקור אורגני לצד תגובה נפשית לחבלה המוחית שעברה ותסמינים של תסמונת פוסט-טראומטית, כי אז יש להם אפקט מצטבר ונכון יהיה להכיר בנכות תפקודית שהינה בשיעור קרוב לנכות הרפואית.
-
על כן ראיתי להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור קרוב לנכות הרפואית.
בסיס השכר לחישוב
-
ב"כ התובעת טוען כי יש מקום להביא בחשבון את שיעור השכר הממוצע במשק נוכח העובדה שהתובעת הייתה בראשית דרכה ללימודים אקדמאיים ולרכישת מקצוע.
-
ב"כ הנתבעת מבקש לחשב את הפסדי שכרה של התובעת בעבר על פי שכר נמוך מן השכר הממוצע במשק. זאת בשים לב לכך שאילולא התאונה הייתה התובעת לומדת באוניברסיטה ועובדת לכל היותר במשרה חלקית ולא הייתה מגיעה לשכר הממוצע במשק. מכאן הוא מוסיף וטוען כי ביחס לתקופה שבה התובעת עובדת אצל ד"ר פרידלנדר אין מקום לפסוק הפסדי השתכרות, שכן התובעת לא הייתה משתכרת יותר אף אילולא התאונה.
-
התובעת הייתה בתחילת דרכה כשבכוונתה לרכוש השכלה אקדמית. עובר לתאונה עבדה בעבודה שאפשרה לה להשלים בגרויות וללמוד למבחן הפסיכומטרי. מכאן שלא ניתן להביא בחשבון את שכרה בתקופה זו כבסיס לשכרה בהמשך. גם אם התובעת לא הייתה קטינה במועד התאונה, עדיין רב הנסתר על הנגלה באשר לשיעור ההשתכרות אליו הייתה מגיעה לו הייתה משלימה את לימודיה בהתאם לתוכניותיה. מכאן שהבסיס הנכון הוא השכר הממוצע במשק וזאת בהתאם להלכה בעניין ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא ואח', מיום 27.9.05.
-
מכאן שבסיס השכר אותו ראיתי להביא בחשבון הינו 9,969 ₪ ובניכוי מס הכנסה 9,303 ₪. זאת בהתאם לשיעור השכר הממוצע במשק כפי שמופיע באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
שיעור השכר הממוצע במשק שהובא בחשבון הוא של כלל השכירים במשק וזאת בהתאם להלכה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, מיום 5.4.07 וכן לאזכורה בע"א 267/12 סרגי דוידבקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, מיום 2.7.12.
-
באשר לבסיס השכר בתקופת הלימודים ראיתי להביא בחשבון כי התובעת לא הייתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה ועל כן יש להביא בחשבון עבודה בחלקיות משרה.
דיון בראשי הנזק
-
בטרם דיון ראיתי להתייחס לבקשה שהגיש ב"כ התובעת לאחרונה ולפיה מתבקש בית המשפט לערוך את חישוב ההפסדים בעתיד לפי מקדם היוון נמוך מן המקדם הנהוג של 3%.
הטענה עלתה מבלי שהובאו בעניין זה ראיות וחוות דעת מומחים. במצב דברים זה נסמכת הבקשה על מספר פסקי דין שניתנו לאחרונה וכן על תיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו - 2016. אלא שבינתיים הקפיא מתקין התקנות את השינוי לשנה נוספת הגם שהתקנות כבר פורסמו ראה תקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון) (תיקון), תשע"ו - 2016 מיום 5.9.16. כך גם בית המשפט העליון טרם אמר דברו.
במצב דברים זה לא ראיתי לסטות מן ההלכה הנוהגת והחישובים ייערכו, גם אם באופן גלובלי, על בסיס מקדם היוון של 3%.
הפסדי השתכרות בעבר
-
ב"כ התובעת טוען כי התובעת הייתה בתקופת אי כושר בת 13 חודשים.
-
ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה בחברת מגדל ומכל מקום רק המומחה בתחום האורתופדי קבע תקופת אי כושר והעמיד אותה על 4-6 שבועות מן הפגיעה. שאר מומחי בית המשפט לא קבעו נכויות זמניות.
-
התובעת נמצאה באשפוז יום בבית לוינשטיין עד ליום 30.4.12 דהיינו עד חלוף כמעט 12 חודשים מלאים מיום התאונה. אין חולק כי פגיעת התובעת בתאונה הייתה קשה והצריכה טיפולים רבים במשך חודשים ארוכים לאחריה, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים.
במצב דברים זה סביר בעיני שהתובעת נדרשה לחודש נוסף לצורך מציאת עבודה, לאחר תום אשפוז היום, ומכאן שראיתי לקבל את דרישת ב"כ התובעת להעמיד את תקופת אי הכושר המלא על 13 חודשים.
-
לתקופה שמ - 1.5.12 ועד היום יש להביא בחשבון כי התובעת ביקשה להתחיל לימודים אקדמאיים ועל כן לא הייתה פנויה לעבודה במשרה מלאה. זאת החל מ - נובמבר 2012 למשך 3 שנות לימוד, עד השגת תואר ראשון. בתקופה זו ראיתי להביא בחשבון עבודה בחצי משרה.
מאחר ולאחר התאונה החלה התובעת לעבוד אצל ד"ר אנגלנדר בשכר של כ - 2,000 ₪ לחודש בלבד הרי שנותר הפרש אף להשלמת חצי משרה. מכאן שאין בידי לקבל עמדת הנתבעת כי אין מקום לפיצוי כלל .
-
עוד יש להביא בחשבון כי לתובעת היו 6 חודשים עד לתחילת שנת הלימודים שבהם יכלה לעבוד בהיקף משרה מלא וכך החל מתום לימודיה הצפויים בספטמבר 2015, עד מועד כתיבת פסק הדין 12 חודשים נוספים. סה"כ תקופה של 18 חודשים של עבודה במשרה מלאה.
לא ראיתי להביא בחשבון את העובדה כי התובעת נכון להיום עדיין לומדת שכן אילולא התאונה כבר הייתה מסיימת את לימודיה ומכאן שאין מקום להיוון כפול.
-
בהביאי בחשבון את הפרמטרים האלה ראיתי לפסוק בגין הפסדי שכר בעבר סך של - 240,000 ₪ כולל ריבית.
הפסד שכר בעתיד
-
כאמור, החישוב ייעשה על בסיס שכר הממוצע במשק ונכות תפקודית הקרובה לנכות הרפואית. לתובעת נותרו קצת למעלה מ - 38 שנות עבודה עד הגיעה לגיל פרישה. בערכים גלובליים ראיתי לפסוק סך של - 850,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעתיד.
הפסדי פנסיה
-
חישוב הפסדי פנסיה בשיעור של 12% מתוך הפסדי השכר לעבר ולעתיד מביא אותנו לסך של 130,800 ₪.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד
-
ב"כ התובעת עותר לפסיקה של 150,000 ₪ לעבר ו - 250,000 ₪ לעתיד בראש נזק זה.
-
לטענת התובעת היא סבלה הוצאות רפואיות בגין ביקורים אצל רופאים מטפלים, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים של רפואה משלימה, עלות תרופות ומשחות לשכוך כאבים והיא תזדקק להם גם בעתיד. מאחר ונזקקה לטיפולים נפשיים שאינם כלולים בסל הבריאות היא נשאה בעלותם.
עוד היא טוענת כי היא סבלה מהוצאות נסיעה מוגברות לכל אותם טיפולים, לרבות לבית לוינשטיין, אליהם נסעה במוניות או שבן זוגה נדרש להסיעה ברכבם.
-
ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי מדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המל"ל ועל כן כל הטיפולים לרבות הוצאות נסיעה מכוסים על ידי המל"ל.
עוד הוא טוען כי המומחים שמונו בתיק זה לא המליצו על טיפולים רפואיים כלשהם ומכל מקום אם תזדקק לה, הם מכוסים בסל הבריאות. הוא מפנה לעדותה של התובעת עצמה ולפיה היא עושה שימוש בטיפות אופטלגין ואינה נמצאת במעקב רפואי זולת אצל ד"ר אנגלנדר, שאצלו היא עובדת, מזה זמן מה.
-
מתוך העדויות עלה כי עיקר הוצאותיה של התובעת היו בתקופה שסמוכה לתאונה וכי בשנים האחרונות היא אינה עושה שימוש בתרופות רבות ואף לא נמצאת במעקב רפואי רשמי, אלא נעזרת ברופא שבמרפאתו היא עובדת, ככל שהיא נזקקת. ביחס לעבר צורפו לתצהירה של התובעת קבלות על הוצאות לטיפולים בבית חולים בילינסון, מכשור רפואי ותרופות.
-
לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתאונה הייתה תאונה בעבודה והתובעת הוכרה על ידי המל"ל כנפגעת עבודה. על פי החוק זכאית התובעת למלוא הוצאותיה הרפואיות מן המל"ל, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים.
-
התובעת לא ידעה להשיב אם דרשה הוצאות אלו והפנתה לבן זוגה. זה האחרון לא ראה להתייחס לכך בתצהיר עדותו הראשית.
-
בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק סכום גלובלי של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד בראש נזק זה.
עזרת הזולת לעבר ולעתיד
-
ב"כ התובעת טוען כי התובעת נזקקה לעזרה מסיבית של בני משפחתה ובעיקר של בן זוגה, עזרה שעל פי הפסיקה יש לפצות בגינה. הוא מפנה לעדותו של בעלה של התובעת שעל פיה הפסיק לעבוד לאחר פגיעת התובעת על מנת לסעוד אותה ושב לעבודה רק בחלוף כשנה מן התאונה. בהמשך החל לעבוד בשעות גמישות כדי שיוכל להתאים את עבודתו לצרכיה של התובעת בהסעות לאוניברסיטה או לעבודתה.
-
לתקופה שלאחר תום השנה ולעתיד מבקש ב"כ התובעת פיצוי על פי 50 ₪ לשעה X 6 שעות שבועיות.
-
ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי נכויותיה של התובעת אינן מגבילות את יכולתה לבצע את עבודות משק הבית ואינן מחייבות עזרת הזולת.
-
לשיטתו, על מנת לזכות בפיצוי בגין עזרת הזולת יש להוכיח הוצאה זו. הוא מוסיף וטוען כי בן זוגה של התובעת עזב את עבודתו מיוזמתו ואין לגולל את הפסדי שכרו על הנתבעת.
-
לטעמי, לאחר ששמעתי את התובעת, יש בצבר הנכויות שלה כדי להגבילה בעבודות משק הבית אם מחמת כאבי הראש שהיא סובלת מהם ואם מחמת מצבה הנפשי. לכך יש להוסיף את הפגיעה האורתופדית שאף אם לא הותירה נכות משמעותית יכולה להביא להגבלה בפעולות משק הבית הקשות.
עוד אני סבורה כי בתקופה של שנה מן התאונה נדרשה התובעת לעזרה רבה העולה על העזרה המצופה מבן משפחה ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין עזרת בן זוגה.
-
חרף זאת איני סבורה שהתובעת לא מסוגלת לכל עבודה במשק הבית, אלא לעזרה חלקית בלבד בהווה ובעתיד.
-
את הפיצוי ראיתי לאמוד בסך גלובלי של - 140,000 ₪ לעבר ולעתיד.
כאב וסבל
-
לתובעת מגיע פיצוי בגין 35.4% נכות ו - 103 ימי אשפוז וסה"כ -103,865 ₪.
סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 1,479,665 ₪.
ניכויים
-
מתוך סכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל ענף נפגעי עבודה שמקבלת התובעת וצפויה לקבל עד הגיעה לגיל פרישה.
-
על פי חוות דעת האקטוארית שצרפה הנתבעת עולה כי שיעור הגמלאות עומד על - 725,736 ₪ (כולל ריבית על תשלומי עבר- בהערה 2 לחוות הדעת). לא כללתי ניכוי רעיוני לתקופה שבה התובעת לא קיבלה גמלאות לאחר תום תקופת דמי הפגיעה ובטרם פנתה בתביעה לנכות. בחישוב הפסדי ההשתכרות באותה תקופה לא ראיתי להביא בחשבון את מלוא הפסדיה של התובעת אלא רק על בסיס הנכות התפקודית (כפי שראיתי לקבוע) ועל כן לא מצאתי לנכות תגמולים שלא שולמו והנתבעת אף לא צפויה להיתבע בגינם.
-
נוכח העובדה שחוות הדעת הוגשה מזמן ראיתי לערוך שיערוך גלובלי ולהעמיד את שיעור הניכוי על - 727,000 ₪.
-
סה"כ הנזק לאחר ניכוי תגמולי המל"ל עומד על - 752,665 ₪.
סוף דבר
-
הנתבעת תשלם לתובעת סך של - 752,665 ₪ בגין נזקיה תולדת תאונת הדרכים מיום 3.5.11.
-
כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט כנגד קבלות כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל.
עוד תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בהתאם לחוק.
הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
-
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.
הדסה/קלדנית