כל הבדיקות בוצעו לפי התקן הנ"ל ע"י נציג מוסמך של מעבדה מוסמכת"
כי אבחנה אנושית- גם בעין מזוינת או מקצועית (של מהנדס או קבלן רשום כזה או אחר) אינה מספקת לאבחון טיב וחוזק הבטון שלא באמצעות מעבדה מוסמכת.
28.בפועל גם פנייתו של התובע לנציגי הנתבעת בדבר חששותיו נענתה בהפנייתו לבדיקות מעבדה; מר גרגורי מנוליס, מבקר איכות בחברת אילן טכנולוגיה בע"מ (חברה האמונה על בדיקת טיב הבטון עמה עובדת הנתבעת 1) העיד כי "ראיתי שיש בעיה" (עמ' 61, ש' 10-11 לפר') "אמרתי לו שאנו צריכים להזמין מעבדה מוסמכת שתבצע בדיקת בטון קישוי ומה שאמרתי לו ממה שאני זוכר, נחכה לתוצאות ואז נהיה יותר חכמים" (ש' 13-14, שם, הדגשה לא במקור)
29.מאידך ברור, כי במצב בו מתעורר חשש ממשי לאיכות וחוזק הבטון על פי מראהו, צבעו או ריחו, חובה להורות על השהיית העבודות (בכל מקרה על פי נסיבותיו) גם בטרם קבלת תוצאות רשמיות. בין היתר לאור מאזן הנזקים וחובת הקטנת הנזק. הצהרת הצד השלישי כי "אין זה פרקטי לעצור עבודה עד לקבלת תוצאות בדיקת בטון שגרתית" וכי "נקודת ההנחה כי סופק בטון לפי התקן.." (פסקה 16 לתצהירו) ככלל נכונה אך לא בכל מקרה. גם בענייננו הורה הצד השלישי על הפסקת העבודה בטרם קבלת תוצאות בדיקת מכון תקנים, ועל-פי חשדו בשלב מסוים, החלטה שנסתברה כנכונה בדיעבד.
מן הכלל אל הפרט
30.בענייננו אין מחלוקת, כי התובע הביע לראשונה חששותיו בדבר טיב הבטון מספר ימים לאחר היציקה הראשונה. עוד אין חולק כי הצד השלישי לא נכח באתר מיום 20.4.2009 ועד ליום 14.5.2009 (או בסמוך לכך). גם אין מחלוקת כי באתר לא נכח קבלן מורשה ו/או קבלן מנוסה ובנסיבות אלו אכן קיימת הצדקה להטלת אחריות מוגברת על הצד השלישי לפיקוח על הנעשה באתר. לעניין זה קביעת בית המשפט בע"א 878/06 דב טרויהפט נגד דוד עטיה ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 4.1.2009) אליו מפנה כלל, אם כי בנסיבות שונות, כי ".. מי שלקח על עצמו למלא תפקיד של פיקוח עליון, חב חובת זהירות קונקרטית כלפי אלה אשר עלולים להיפגע אם לא מילא כראוי את חובת הפיקוח..." (פסקה 36 לפסק הדין) יפה גם לענייננו.
31.הטלת אחריות על הצד השלישי בענייננו טעונה הוכחה כי אכן התעורר חשש ממשי במהלך התקופה שמיום ביצוע היציקה ועד להפסקת העבודות בפועל בגינו הייתה הצדקה להורות על הפסקת העבודות קודם לכן והדבר לא נעשה על אף קיומו של חשש זה.
32.הצד השלישי הוא גורם מקצועי האמון על בניית שלד הבניין ופיקוח על הבניה. התובע העיד, כי פנה למהנדס בעניין חששותיו כשבוע לאחר היציקה "היציקה היתה לפחות שבוע של העמודים. אחרי היציקה של העמודים והממד. באותו יום שהייתי בבית גיליתי צבע בהיר" (עמ' 23, ש' 25-26 לפר') ובהמשך "ביום שאליאס התקשר אליי אני הלכתי למהנדס..." (ר' עדותו של התובע עמ' 22, ש' 18, ש' 25-27; עמ' 23, ש'11-13, ש' 18-21 לפר'). הצד השלישי מכחיש הטענה כי התובע יידע אותו ביום 22.4.209 בגין הליקוי בבטון. משנשאל הצד השלישי "ש. מתי בפעם הראשונה חשבת שאולי הבטון לא בסדר?" השיב "ת. בפעם האחרונה כשהיה אצלי התובע הוא אמר שיש שמועות שהבטון לא בסדר" (עמ' 118, ש' 8-9 לפר'). בסופו של יום לא הוברר אימתי לראשונה התוודע הצד השלישי לחששות התובע לבטון הפגום ו/או לכל התראה אחרת בעניין. גם אם נלך לשיטת הצד השלישי כי לראשונה נודע לו רק בסמוך למועד הזמנת בדיקת מכון התקנים (בסמוך ל-14.5.2009) הרי שהעדר נוכחותו באתר לכשעצמו אינה פוטרת אותו מאחריות, ככל שניווכח כי הייתה קיימת לו היה נוכח.
33.ואולם דווקא לאור העובדה כי נציגי הנתבעת שנכחו באתר לצורך בדיקת חששות התובע, לא מצאו לנכון להורות על הפסקת העבודות. יותר מכך, חרף חששות התובע, אשר הנתבעות אינן חולקות כי דיווח התובע עליהן כבר ביום 22.4.2014 המשיכה החברה הלכה למעשה לספק לתובע בטון גם ביום 6.5.2009 (!) בסופו של יום לא הוכח כי לפחות עד למועד 6.5.2009 שמראה הבטון היה מחשיד עד כדי כך שהצדיק הפסקת העבודות לכאורה. מאחר שכעבור כשישה ימים הורה הצד השלישי בהתאם לעדויות על הפסקת העבודה, הרי שלא הוכח כי בגין התרשלותו לכאורה נגרם הנזק שארע.
34.זה המקום לציין כי גם גרסת הנתבעות בכל הנוגע להתראות מצדה במהלך התקופה שמיום 20.4.2009 ועד להפסקת העבודות ביום 14.5.2009 קרסה בעדויות. מר גרגורי מנוליס העיד מנשאל שוב, "ש. אתה בעצם לא אמרת לו לעצור. אמרת תשמע מציע שתחכה נעשה בדיקה ונהיה יותר חכמים" והשיב "ת. נכון. אין לי סמכות.." (עמ' 62, ש' 1-3 לפר') ושוב נשאל, "ש. ראית שיצקו תקרה?" והשיב "ת. כן" ומשנשאל "ש. מה עשית" השיב "ת. אין לי סמכות לעשות משהו. הופתעתי שהתקרה הייתה יצוקה וזהו" (עמ' 62, ש' 33, עמ' 63 ש' 1-3 לפר'). גם העד, אליאס חאיק משנשאל "ש. אתה לא אמרה בשום שלב להפסיק את העבודה" העיד "ת. לא אמרתי" (עמ' 67, ש' 16-17 לפר') ואף העיד כי ידע שיש בעיה (עמ' 67, ש' 26-27 לפר') אך לא אמר לחברה בשום שלב להפסיק לספק בטון (עמ' 68, ש' 1-2 לפר'). מה גם כי המשיכה לספק בטון לתובע ליציקה השנייה שבוצעה ביום 6.5.2009 באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענתה להתראות בדבר טיב הבטון במהלך כל התקופה (ר' גם עמ' 26, ש' 15-25 לפר' עדות התובע). גם העד עבד נטור העיד בהתאמה כי "...הוא (אליאס חאיק- לא במקור) אמר שאם קורה לפעמים דברים, אנו עושים דללים ובדיקה. הוא לא אמר להפסיק את העבודה" (עמ' 102, ש' 13-15 לפר', הדגשה לא במקור).
35.בסופו של יום לא עלה בידי כלל להוכיח את טענתה, כי האירוע לא היה מתרחש אם הקבלן הרשום בהיתר הבניה או קבלן רשום אחר היה מבצע את העבודה (עמ' 3 לסיכומיה). הטענה כי יכול היה המהנדס למנוע את הכשל ולעצור את הבניה בשלב מוקדם יותר הנה בגדר הנחה שלא הוכחה. גם לא הוכח הקשר הסיבתי בין טענות כלל להתרשלות הצד השלישי בפיקוח על קבלן הבניה לבין הנזק שארע. כלל לא הוכיחה כי מחובתו של הצד השלישי להופיע מדי יום ביומו לאתר וכי אי נוכחותו בימים שבין 20.4.2009 ועד ליום בו הורה על הפסקת העבודה נעשתה ברשלנות או בניגוד לחובתו המקצועית. חששו של התובע לכשעצמו, אשר הוכח כי התובע פעל בעקבותיו ללא שהות למזעור נזקיו, הוסר למעשה עם ביצוע בדיקת "איזוטופ" שנמצאה חיובית ולפיכך לא נוכחתי כי אי מתן הוראה להפסקת העבודות השתכלל לכדי מחדלו של הצד השלישי, על אף שלא נוכח באתר ובנסיבות העניין. גם גרסת כלל ביחס להתרשלותו של הצד השלישי באי הפסקת העבודה חרף התראותיה קרסה.
36.יש לציין בהתייחס לטענות החברה כי תקנות הבטיחות בעבודה כלל אינן חלות בענייננו. הגדרת התובע כ"מבצע הבניה" אם כך כלל אינה משנה את המסקנה. משלא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק לביצוע העבודה על ידי קבלן שאינו רשום כי אז אף לא ניתן להסיק, כי עסקינן במקרה של הסתכנות מרצון של התובע ע"פ סעיף 5 לפקודת הנזיקין.
37.גם נסיבות פסק הדין בת.א 10432/97 מ.ג.מ.נ ואח' נ. הכשרת היישוב ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 18.6.06) (להלן: "עניין מ.ג.מ.נ") שונות בתכלית מנסיבות פסק הדין בענייננו. באותו עניין, כאשר המערבלים הגיעו לאתר היה הבטון תקין אך התקלקל לנוכח העיכוב שחל בפריקת הבטון ומסיבה שהמוכר אינו אחראי לה. בית המשפט קבע כי העיכוב שחל בקבלה הפיזית של הממכר- ובאותו עניין פריקת הבטון- מוטל על מ.ג.מ.נ, הקבלן המבצע אשר לו האחריות הכוללת ליציקה ולמלאכה הנעשית תחת ידיו. גם הנסיבות בהן לא קמה החבות הביטוחית אינן רלוונטיות למקרה דכאן (ועל כך נעמוד בהמשך). בענייננו אף אין תחולה לסייפא של 22 לחוק המכר אליו מפנה כלל, משלא הוכיחה כי הקלקול בבטון בענייננו הנו בנסיבות שאינן אחראית להן ועל כן טענותיה בעניין חלוקת האחריות נדחות.
38.לאור כל האמור, ומאחר שהנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי אין אינן אחריות לפגם בבטון שיצא את מפעלן, ומשלא הוכחה רשלנותו של הצד השלישי ו/או התובע ו/או מי מטעמו מאידך, הרי שהן נושאות באחריות באופן בלעדי לנזק שארע מכלל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה.
היקף הנזק וחוות דעת המומחית
39.כאמור המליצה המומחית על ביצוע הריסת השלד בנסיבות העניין. המומחית העידה כי "..התקרה והקורות נשענות בעצם על עמודים שאינם עומדים בחוזק שהמהנדס תכנן. זה אומר שעם הזמן אמורה להיות שם שקיעה בגלל אי יציבות העמודים עצמם. העמודים היו צריכים להיות מחושבים לפי ב' 30 והממ"ד היה צריך להיות מתוכנן ומבוצע לפי ב 30. אם לתקרה יש משקל ולבלוקים שיש שם משקל והם עומדים על עמודים וממ"ד בחוזק נמוך כל כך, אמורה להיות שם שקיעה... עם הזמן אמורה להיות שם שקיעה רצינית" (עמ' 42, ש' 13-19 לפר').
40.המומחית שבה על עדותה, כי "התקרה יכולה להתמוטט" וכי השיטה של החיזוק אינה פרקטית כי בסופו של דבר הייתה צריכה לשבור גם את הקירות (עמ' 45, ש' 10-11 לפר'). המומחית שבה והעידה כי "כאן היתה לנו בעיה עקרונית. היה צריך לבנות ממ"ד חדש" (עמ' 45, ש' 32 לפר'). בסופו של יום לא הוצגה כל חלופה ראויה המבטיחה את עמידותו של המבנה. עדותה של המומחית לא נסתרה.
41.בנוגע לעלויות הריסה ובניה מחדש הגישה כאמור המומחית חוות דעת נוספת, לאחר ביקור שערכה במקום בנוכחות התובע, מהנדס הנתבעת 1, הצד השלישי וב"כ הצדדים (ביקור מיום 8.5.11), ובהתאם למסמכים וקבלות שהוגשו מטעם שני הצדדים.
עלויות ההריסה
42.ע"פ ממצאי המומחית, עבודות הריסה ופריקה נאמדות בסך של 152,000 ₪ כולל מע"מ. בתשובותיה לשאלות הבהרה תיקנה האומדן לסך של 158,517.4 ₪ כולל מע"מ. המומחית בחוות דעתה ציינה כי הוצגה בפניה הזמנה לקבלת עבודה להריסה ופירוק (על סך 162,000 ₪ כולל מע"מ) שלא נלקחה בחשבון שכן איננה חשבונית מס. התובע טען לעלויות הריסה בסך כולל של 162,400 ₪.
43.הקבלן מבצע ההריסה בפועל, מר ווג'די סאלם (להלן גם: "ווג'די"), זומן לעדות. במסגרת זו הוגשה הזמנת העבודה לביצוע עבודות ההריסה ופירוק אצל התובע (נ/14) ממנה עולה כי התשלום שסוכם בגין עבודות ההריסה מסתכם לכדי 162,400 ₪. במסגרת ההזמנה פורטו הפעולות הכלולות בביצוע עבודת ההריסה ותחתן ננקב סכום גלובאלי. כמו כן הוצגה קבלה לתובע על סך 162,400 ₪ (נ/14). בנוגע לאופן ביצוע התשלום העיד ווג'די כי "הוא שילם לי חלק. הוא שילם לי בהתחלה עשרה אחוז, היינו סכום של 16,240 ₪ אני חושב ונתן לי את שלושת השיקים האלה. הוא נתן לי עוד 30,000 ₪ וכן העברה של 10,000 ₪ לבנק. סה"כ קיבלתי ממנו 56,240 ₪. הוא נשאר חייב לי את ההפרש. מדובר על הפרש מ-162,400 ₪".
44.תצלום שלושת השיקים שנמסרו לפירעון הוגש וסומן נ/16. מדובר בשיקים בסך כולל של 146,160 ₪. ווג'די העיד כי "השיקים היו עבור הסכום כולל מע"מ" (עמ' 93, ש' 26). בנוגע לרישום "מבוטל" על גבי השיקים, העיד ווג'די כי הרישום נעשה על ידו, שכן התובע הציג בפניו אישור משטרה כי פנקס השיקים ממנו הוצאו השיקים נגנב בעקבות פריצה לרכבו. ווג'די העיד כי התחשב במצבו של התובע אך באם לא ישולם הסכום המוסכם יפעל להגשת תביעה (עמ' 99, ש' 7-11 לפר'). תשובה דומה השיב לחוקר במסגרת שיחתם המתומללת (עמ' 3, ש' 80-81 לתמלול). בהתאם לעדותו התשלום על סך 30,000 ₪ בוצע בתחילת שנת 2013. העברה בנקאית על סך 10,000 ₪ מיום 24.1.2013 הוגשה וסומנה (נ/18).
45.עדותו של ווג'די נמסרה באופן קוהרנטי ומהימן ונמצאה הלימה בסכומים לגביהם העיד עם הסכום עליו העיד כי סוכם; סכום המקדמה ששולמה כנטען עולה לכדי 10% מן הסכום הכולל ובהצטרף לסכומם המצטבר של שלושת השיקים שבוטלו עולה לכדי 162,400 ₪ בדיוק. בשיחתו האקראית עם החוקר מאידך לא נקב בסכומים שקיבל במדויק ורק ציין "אל תתפוס אותי במילה, זה לא במדויק, משהו בסביבות צ'ק אחד, כן" (עמ' 2, 50-61 לפר'). העובדה כי טרם נפרע הסכום הנקוב בקבלה במלואו אינו מפריך לכשעצמו את הסכום המוסכם. יותר מכל, לא הוכח כי מדובר בסכום מופרך ו/או מופקע. להפך, עלויות ההריסה עליהן דווח התובע דומה בקירוב לאומדנה של המומחית מטעם בית המשפט ואף בקירוב להערכת המומחה גרוס שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה ואליה הפנה ב"כ הנתבעות בחקירה.
46.יש לציין, כי עלויות ההריסה נמצאו הולמות גם את אומדנו של המומחה גרוס (אשר העד עומת מולו בחקירתו). אמנם בהתאם לחוות דעתו של המומחה גרוס, הצעת המחיר לעלויות הניסור והחציבה (שניתנה כשנה לפני הצעת המחיר של ווג'די) מסתכמת לסך של 103,100 ₪+ עבודות פירוק נוספות בסך של 3,600 ₪- ובסך הכל 106,700 ₪. ואולם אומדן זה איננו כולל את רכיב פינוי הפסולת ואשר בהתאם לחוות הדעת מסתכם לסך של 30,000 ₪ ויש לקחתו בחשבון. עלות זו הכלולה בהצעת המחיר הכוללת של ווג'די (!) כך שבסך הכל הצעה זו הסתכמה לכדי 136,700 ₪ ללא מע"מ ובקירוב לחוות דעת המומחית והצעת המחיר של ווג'די הכוללות מע"מ. יתר טענות הנתבעות בנוגע לביצוע הטמנה בפועל, כן או לא, אינן רלוונטיות שעה שהוכחה התחייבות התובע לביצוע תשלום לווג'די בגין עבודות ההריסה בסך כולל 162,400 ₪ ובעוד שהביצוע בפועל, ולרבות פינוי הפסולת, מוטל על ווג'די ע"פ המוסכם. למותר לציין כי אומדנה של המומחית כלל לא כלל את עלויות הפסולת (בסך 4,000 ₪ + מע"מ).
47.בסופו של יום גם לא הוכח כי התובע ביקש לבצע עבודות ההריסה בעלויות גבוהות ומבלי למזער נזקיו. ווג'די העיד בנוגע לאופן בו בוצעה עבודת ההריסה, כי "הייתה בקשה לשמור על היסודות והשטח של הבסיס. שמנו גלגלים ושמנו חול כדי לא להרוס את היסודות" (עמ' 98, ש' 28-29 לפר'). משנשאל ווג'די "ש. מה יותר זול להרוס את הבניין או מה שעשיתם"? השיב "מה שעשינו יותר זול" (עמ' 98, ש' 28-29 לפר') בהתאמה השיב לשאלת החוקר בשיחתם בנוגע לעלויות ההריסה כי "פי 3 אם הייתי מביא באגר והורס את הבנין" (עמ' 3, ש' 112 לתמלול) "אבל כאן יש לי הנחיות בשביל לשמור על היסודות ועל השטח הראשון, צריך לשמור עליו, זה יעלה לו הרבה, אבל אם הייתי מתחיל מהתחלה היסודות זה היה עולה לו פי שלוש ממה שהייתי עושה" (עמ' 4 ש'114-116 לתמלול, הדגשה לא במקור).
48.כאמור עדותו של ווג'די בדבר עלויות ההריסה בסך של 162,400 ₪ לא נסתרה ונמצאה קוהרנטית גם אל מול תמלול השיחה בה נחקר כמשיח לפי תומו. ווג'די נשאל אם הוא מכיר את התובע והשיב "אני מכיר את התובע רק לאחר שהוא הזמין אותי כדי לתת לו הצעת מחיר" (עמ' 91, ש' 1 לפר'). לא הוכח כי הצעת המחיר ביחס לעבודה כפי שבוצעה גבוהה מן המקובל. לא הוצגו הצעות מחיר בסדר גודל שונה. הן בחוות דעת מומחית בית המשפט והן בחוות דעת המומחה מטעם התובע הוצג אומדן לעבודות ההריסה בקירוב למחיר עליו הוסכם בין התובע לווג'די. יוער כי בצדק לא נכלל סכום זה בחוות דעת המומחית (משהוצגה בפניה רק הזמנה לביצוע העבודה) ואולם לנוכח מכלול הראיות דלעיל נחה דעתי כי עלויות ההריסה בפועל לתובע הסתכמו לכדי 162,400 ₪ וסכום זה הנני פוסקת לתובע.
49.למותר לציין, כי העובדה שהתובע טרם ביצע (נכון למועד עדותו של ווג'די) את מלוא התשלום בפועל אינה מאיינת את חובת הפיצוי בגין רכיב נזק זה שהוכח. אי ביצוע מלוא התשלום מתיישב לדידי עם אילוץ התובע להרוס ולבנות את ביתו מחדש בעלויות כפולות, בנסיבות שפורטו בראשית פסק הדין.
עלויות הבניה החדשה
50.בחוות דעתה ערכה המומחית תחשיב עלויות הבניה בשני אופנים:
א.חישוב העלויות בהתאם לחשבוניות שהציג התובע. המומחית ציינה כי חשבוניות מאוחרות ליום 31.7.2010 לא נלקחו בחשבון שכן העבודה הסתימה עם סיום הפיקוח על קומה א' במועד זה. המומחית מצאה כי ההוצאות ועלות ההשקעה בבניה מחדש, בהתאם לחשבוניות שהגיש התובע מסתכמת לכדי 185,905 ₪ כולל מע"מ+ 4,713.10 ₪ כולל מע"מ [בגין הוצאות לבדיקת בטון (איזוטופ + מכון התקנים)].
ב.המומחית ערכה בנוסף חישוב כמויות אומדני הכולל עלויות עבור הערכת הביצוע של כל העבודות לביצוע המבנה שנהרס (ר' עדות המומחית עמ' 41 ש' 17-18, ש' 20-22; עמ' 42, ש' 7-8 בנוגע להגדרת קומה א' בחוות הדעת בהתייחס למבנה שנהרס). בהתחשב בשינויים התכנוניים שנעשו בשטח ונלקחו בחשבון נאמדו עלויות הבניה על פי אומדנה בסך של 210,430.5 ₪ כולל מע"מ.
51.לנוכח הפער בין שני התחשיבים שערכה הותירה את ההכרעה בידי בית המשפט. המומחית ציינה כי במסגרת האומדן שערכה, לא נלקחו בחשבון עבודות שלא נעשו בעבר (במבנה הקודם) כגון עבודות חשמל ואינסטלציה (בהתאם לחוות דעת המומחה גרוס בנקודה זו). המומחית ציינה כי כל העבודות החומרים והפיקוח עבור עבודות שלא התבצעו בנקודת הזמן לפני הריסת המבנה לא נלקחו בחשבון בחוות דעתה. מאידך נלקחו בחשבון בדיקות חדשות שנערכו לחוזק הבטון ובפרט הוצאות בדיקות קישוי הבטון.
52.יש לציין, כי במסגרת תשובותיה לשאלות ההבהרה ערכה המומחית חישוב אומדני מתוקן ומצאה כי עלויות הריסה + בניה מחדש מסתכמים לכדי 353,440.9 ₪ (ובהפחתת עלויות ההריסה, הרי שעלויות הבניה מסתכמות לכדי 194,923.5 ₪). במסגרת זו, ברי כי לא היה מקום לצרף לעיונה של המומחית במסגרת שאלות ההבהרה חומרים שלא הוגשו לעיונה קודם להכנת חוות הדעת [נתונים בדבר כמות הבטון הנחוצה עבור השלב הראשון ע"פ הזמנות מיום 20.4.2009 ומיום 6.5.2009]. מכל מקום ציינה המומחית כי בהתאם לחישוב מדויק שערכה מצאה כי כמות הבטון שנוצקה על פי החישוב שערכה בחוות הדעת תואמת את חשבונית בטון השלום (מיום 26.5.2009) ואת הזמנות המשלוח (מיום 6.5.09). אומדנה בתשובותיה לשאלות ההבהרה הלם את אומדנה בחוות הדעת (בסך 90,751.45 ₪) והוא לא נסתר.
53.מקור הפער בין אומדנה של המומחית בחוות דעתה 210,430.5 ₪ לאומדנה בתשובותיה לשאלות הבהרה (194,914.85) הנו בגין בדיקה חישובית עדכנית שערכה לכמויות הברזל בשנית ומצאה כי בחישוב מדויק הם עומדים על כ-4.1 טון, בהתאמה לחוות דעתו של השמאי גרוס מטעם התובע, ובגינם הופחתו 15,312 ₪ (כולל מע"מ).
54.אומדנה המתוקן של המומחית לא נסתר והוא נמצא בקרוב לתחשיב המקביל שערכה על פי החשבוניות שהציג התובע ועל כן הנני מקבלת אותו כראיה לעלויות הבניה החדשה. לפיכך, טענת הנתבעות ביחס לקבלת חשבוניות עד לתאריך 31.7.2010 באופן שרירותי לכאורה, טענה שמקומה ביחס לעריכת התחשיב באופן הראשון שהוצג לעיל, איננה רלוונטית ובהתאם אין מקום להורות על הפחתת חשבוניות שנלקחו בחשבון הראשון שערכה המומחית מטעמים הקשורים במועדם. מאידך, הנני מוצאת להורות על הפחתה של כ-10,000 ₪ על דרך האומדנא מכל הטעמים הבאים;
55.המומחית בחוות דעתה התייחסה לשינויים בקונסטרוקציה במצב הקיים בשטח אל מול בדיקת התוכניות והמצב שקדם להריסה. המומחית מצאה כי קיימים שינויים מסוימים והעידה כי ערכה את החישובים לפי המצב הקיים בפועל (עמ' 54, ש' 24-26 לפר'). השינויים המרכזיים שנמצאו בין הביקור הראשון לשני בקומה שנהרסה- הורד עמוד קונסטרוקטיבי פנימי בתוך הסלון ולפיכך שונתה תקרת הצלעות; בחדר המדרגות הראשי הוספה מדרגה (במקום 4 מדרגות קיימות 5 מדרגות); המומחית בעדותה אישרה כי מבחינת עלות בטון למדרגה זה כלום, מדובר בשקלים בודדים (עמ' 53, ש' 16-17 לפר'). מאידך משנשאלה המומחית בנוגע לעמוד שהוסר מקומת הקרקע- "ש. זה הגדיל את כמון הבטון והברזלים לתקרה. בגלל שצריך לחזק כי ירד עמוד.." (עמ' 54, ש' 2 לפר') השיבה "אני לא המתכננת. אני מקבלת תוכניות שהזמנתי מהמהנדס... ובהתאם לכך עשיתי את החישובים. אני לא יודעת מאיזה חלקים זה גדל..." (עמ' 54, ש' 4-5 לפר').
56.אמנם העיד הצד השלישי, בנוגע לעמוד שהוסר כי "זה לא שינוי. זה לא שינוי משמעותי" (עמ' 121, ש' 16 לפר') ולגבי הצורך בחיזוק התקרה השיב "לא. זה גם לא משמעותי" (ש' 18, שם). ואולם משלא נתקבלה חוות דעת מדויקת בסוגיית החיזוקים הנדרשים בתקרת הצלעות ומשאין חולק כי הסרת העמוד עשויה הייתה להשפיע על חיזוק התקרה נחה דעתי כי יש להפחית 10,000 ש"ח על דרך האומדנא. מה גם כי במצב דברים זה אומדן המומחית הולם יותר את תחשיב החשבוניות שצירף התובע (גם אילו תוקן ע"פ תשובותיה לשאלות הבהרה ועדותה).
57.לאור כל האמור, הנני פוסקת לתובע סך של 184,914.85 ₪ בגין עלויות הבניה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.7.2010, מועד בו הסתיים הפיקוח על הבניה שלאחר ההריסה עד לאותה נקודה בה ניצב המבנה קודם ההריסה, בהתאם לחוות דעת המומחית שלא נסתרה.
נזקים בלתי ממוניים
58.מאחר שאין חולק, כי התובע נאלץ לדחות את נישואיו בכשנתיים לפחות בנסיבות אי השלמת בניית ביתו, הנני מוצאת לנכון לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. אשר לעלויות דיור חלופי, על אף שהתובע לא צירף ראיות בגין עלויות שכר דירה ו/או אחרות במהלך תקופה זו הרי ברור כי התובע נאלץ להתגורר בדיור כלשהו חלף ביתו שבנייתו התעכבה. מה גם כי במשך תקופה זו נמנעה מהתובע זכות ההנאה ממגוריו בביתו. לעניין זה יש לקח בחשבון את תקופת העיכוב בגין הנזק שנגרם במחדלי הנתבעות גרידא קרי; ממועד אספקת הבטון הלקוי (20.4.2009) ועד לשלב בו הוחזר המבנה למצבו שקדם להריסה. החל מנקודה זו הבחירה להמשיך בבניה נתונה הייתה בידי התובע.
59.בהעדר ראיה בדבר המועד המדויק בו הושב המבנה לקדמותו לאחר הריסה, תינתן הערכה על דרך האומדנא ובהתאם לראיות שבפניי; בסיור שנערך במקום מיום 8.5.2011 (ובחלוף כשנתיים ממועד אספקת הבטון הלקוי) ניצב מבנה בין קומותיים ובשלב מתקדם לעומת המבנה שניצב בטרם ההריסה. כלומר, העיכוב שחל בבניה בגין הבטון הלקוי שסופק הנו פחות משנתיים. במצב דברים זה הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי כולל על דרך האומדנא בעבור 15 חודשים* 1,500 ₪ ובסך הכל 22,500 ₪. בהעדר ראיות למועד בו צפוי היה הבית המקורי לעמוד על תילו, אינני מוצאת לנכון לפסוק הפרשי הצמדה וריבית בגין רכיבי נזק אלו.
היקף הכיסוי הביטוחי וחובת השתתפות עצמית
60.אין חולק, כי כלל ביטחה את החברה לתקופה שמיום 1.1.2009 ועד ליום 31.12.2009 בפוליסה מסוג "חבות המוצר". בהתאם לפוליסה, היא מכסה את "חבות המבוטח בגין מוצרים בהיותו מייצר מוצרי בטון". סכום הביטוח הוגבל לסך 500,000 ₪.
61.כאמור לעיל, אין מקום לטענת כלל להעדר כיסוי ביטוחי עבור פעולות ההריסה והבניה מחדש, משום שבוצעו בשנת 2010. פעולות ההריסה והבניה כלולות ברכיבי הנזק (כמפורט לעיל) ואינן ה"מקרה הביטוחי". בענייננו, "המקרה הביטוחי" אספקת בטון לקוי מיום 20.4.2009 ארע במסגרת התקופה הביטוחית וללא ספק מכוסה בפוליסת חבות המוצר ע"פ הגדרתה דלעיל וביתר הרחבה בפוליסה. אי לכך גם אין רלוונטיות למועד הגשת התביעה המתוקנת.
62.היקף התביעה אינו עולה על תקרת האחריות בהתאם לפוליסה (500,000 ₪) ולפיכך אין רלוונטיות לטענה לאחריות כלל לחלק יחסי של ההוצאות. הוצאות התביעה הינן פונקציה של ניהול ההליכים ואינן גורעות מתקרת האחריות. כלל אף לא הוכיחה, כי ענייננו נופל לגדר סייגים לחבות החברה, ע"פ הפוליסה. סעיפים 1ב, 2,3,12 בפוליסה אינם רלוונטיים לעניינו.
63.הקביעה בעניין מ.ג.מ.נ כי המקרה דשם אינו עונה למקרה הביטוחי אינה רלוונטית לענייננו. בעניין מ.ג.מ.נ נקבע כי יציקה לקויה עקב אי התאמה או פגם במלאכתו של הקבלן לא מקימה את החבות הביטוחית. נסיבות שונות לחלוטין מנסיבות ענייננו.
השתתפות עצמית
64.לטענת התובע הוא הסתמך על כתב ההגנה המשותף של הנתבעות יחד ולחוד, ולפיכך גם משהגיע לאוזניו כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה פסל את האפשרות להגשת בקשה לעיקול זמני כנגד החברה שכן עילת עיקול נפרדת לא הייתה קיימת. נוכח הסתמכות זו טוען כי שינה מצבו לרעה ולפיכך מושתקת כלל מלטעון להפחתת ההשתתפות העצמית מחמת שיהוי.
65.לגופו של עניין טוען התובע, כי בהתאם ללשון הפוליסה הוסכם, סכום ההשתתפות העצמית ייגבה על ידי המבטחת בכל תביעה אף אם לא שולמו תגמולי ביטוח או פיצויים. לדידי התובע, הוראה זו מלמדת על כי ביצוע תשלום ההשתתפות העצמית הנו במישור היחסים שבין החברה למבטחת כלל ואינה בין החברה המבטחת לניזוק. בנסיבות אלו, הייתה לכלל הזכות לגבות מתגמולי הביטוח את ההשתתפות העצמית הנקובה בפוליסה עם הגשת התביעה אך היא אינה יכולה לשפר עמדתה בשלב זה, לאחר קריסתה של החברה והסבת הנזק על התובע בשל כך.
66.לדידי הנתבעת, בהתאם לסעיף ההגדרות בפוליסה יש לנכות 25,000 ₪ מן הפיצוי שייפסק לתובע. הטיעון המשפטי לא הורחב בסיכומיה אם כי טענה בתגובתה מיום 19.2.2013 כי בהתאם לסעיפים 68,69 לחוק חוזה ביטוח כי הניזוק אינו רשאי לתבוע הימנה יותר ממה שהמבטח חייב למבוטח.
67.בענייננו, כבר בכתב ההגנה הראשון נטען כי סכום ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסת הביטוח הנו רובד ראשון לתשלום מכל פיצוי שייפסק לתובע. העובדה כי התגוננו הנתבעות במסגרת כתב הגנה משותף אינה מלמדת לכשעצמה, כי עילת עיקול נפרדת כנגד החברה לא הייתה קיימת. הגנתן המשותפת אינן מלמדת על הסכמתן לשאת בכל פיצוי שייפסק יחד ולחוד בפרט לאור האמור לעיל והנטען בכתב ההגנה.
68.לגופו של עניין, משניתן צו פירוק כנגד החברה, המבוטחת בענייננו, או אז מוחלת הוראת סעיף 69(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") במסגרתה נקבע בין היתר, כי במקרה זה זכויות המבוטח כלפי המבטח יועברו לצד השלישי "והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.
69.מכוחה של הסייפא לסעיף 69 דלעיל, הרי שעומדת למבטח כלפי הצד השלישי, טענה שיכול היה לטעון כלפי המבוטח ובמסגרת זו טענה להפחתת ההשתתפות העצמית מכוח הגדרתה בפוליסה "השתתפות עצמית- הסכום שיופחת על ידי החברה, מתוך תשלום תגמולי ביטוח והוצאות שישולמו בגין נזק המכוסה על ידי פוליסה זו".
70.אמנם נכון, כי ההוראה המקבילה בפוליסה כי "מובהר במפורש כי כל סכום ההשתתפות העצמית הנקוב לעיל חל מכל סכום בו יש המבטח לרבות הוצאות שהוצאו עקב הגשת התביעה או הודעה על אירוע וזאת אף אם לא שולמו תגמולי ביטוח או פיצויים" מלמדת על הפנמת תשלום ההשתתפות העצמית למישור היחסים שבין הניזוק למבוטח. ואולם לנוכח סייפת סעיף 69(א) לחוק חוזה ביטוח הנ"ל הרי שטענה זו עומדת למבטח גם כלפי הניזוק דכאן. (ר' גם למשל ברע (חי') 1808/04 "כלל"- חברה לביטוח בע"מ נ. תום זערור קטין (פורסם בנבו, 6.3.2005).
71.קביעה זו עולה לדידי גם עם האמור ברע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד מצליח, פ"ד מט(3) 265) בו נקבע ביחס לפרשנות הדיבור "טענה" שבסיפא לסעיף 69(א) הנ"ל כדלקמן;
"הפרשנות האומרת כי יש ליתן לדיבור "טענה" שבסיפה לסעיף 69(א) לחוק הביטוח משמעות מצומצמת של טענה הנובעת מתנאיו של חוזה הביטוח (הפוליסה) גופו בלבד - להבדיל מטענה שהיא "חיצונית" לחוזה - הולמת את מעמדו ומצבו של ניזוק צד שלישי, התובע את נזקו מכוחה של הפוליסה. מאידך גיסא - אין הצדקה לפטור את המבטח, מוציא הפוליסה, ממחויבותו כלפי ניזוק צד שלישי, בשל "טענות" חיצוניות לפוליסה, שיש לו כלפי המבוטח רוכש הפוליסה, שאלה אינן "נוגעות" לניזוק ואינן מעניינו".
72.בשונה מטענה לאי תשלום דמי ביטוח ו/או פירעון חובות לנושי המבוטח אשר הנם במערכת היחסים בין המבטח למבוטח וחיצונית לפוליסת הביטוח, הרי שבענייננו מדובר בטענה הנובעת מתנאיו של חוזה הביטוח ולפיכך אינה חיצונית לפוליסה כי אם בליבה.
73.לאור האמור, הנני מוצאת לנכון להורות על הפחתת סך של 25,000 ₪ מכל סכום שייפסק לתובע בתביעה זו. אינני מוצאת עילה להורות על פיצול סעדים בגין הפרת חוזה הביטוח לכאורה או בגין נזקים שלא נתבעו בגין אותה עילה (בניגוד להוראת סעיף 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
סיכום
74.לאור כל האמור, הנני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת 2 ודחיית ההודעה לצד השלישי.
75.הנתבעת 2 תשלם לתובע סכומים כדלקמן:
א.סך של 162,400 ₪ בגין עלויות ההריסה כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.2010 (בהתאם לנ/15).
ב.סך של 184,914.85 ₪ בגין עלויות הבניה.
ג.סך של 42,500 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.
ד.מכלל הסכומים יופחתו כספים בסך 25,000 ₪ כנגד סכום ההשתתפות עצמית.
76.כמו כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪ הוצאות המגלמות ההתנהלות בהליכים אלו והארכתם יתר על המידה שלא לצורך.
77.כמו כן תישא הנתבעת2, שולחת הודעת צד ג', בהוצאות צד ג' ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.
78.כלל הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.
ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
