בכתב האישום המתוקן נטען, כי במקרקעין הידועים כגוש 13944 חלקות 1, 6, 7, 8 , 9, 11 מגרש 35/2/1 בוצעו עבודות ושימושים כדלקמן:
1.במועד שאינו ידוע למאשימה ולמצער עד ליום 26.5.2014, בוצע שימוש חורג בתוספת בשטח של בשטח של כ-4 מ"ר בסטייה מן התכנית החלה במקרקעין לעניין אחוזי בניה מותרים;
2.במועד שאינו ידוע למאשימה, אך לא מוקדם מיום 7.3.2011 ולא יאוחר מיום
11.5.2014, נבנו המבנים כדלקמן ללא היתר כדין (ששטחם הכולל כ-318 מ"ר), וכן הנאשם עשה שימוש חורג בהם:
אסככה בשטח של כ-76 מ"ר, עשויה קונסטרוקציית עץ וקירוי פלסטיק;
ב.סככה בשטח של כ-84 מ"ר, עשויה קונסטרוקציית פלדה ומקורה בברזנט; נטען כי במהלך חודש יוני 2014 הוסר קירוי הברזנט אולם קונסטרוקציית הפלדה נותרה ניצבת על תילה;
ג.בריכת שחיה בשטח של כ-83 מ"ר, העשויה בטון;
ד.סככה בשטח של כ-18 מ"ר, עשויה קונסטרוקציית פלדה וקירוי ברזנט;
ה.מהלך מדרגות בשטח של כ-5 מ"ר, העשוי בטון;
ו.חדר מכונות בשטח של כ-4 מ"ר, בקומת מרתף בית המגורים הקיים;
ז.גג רעפים בשטח של כ-48 מ"ר, עשוי קונסטרוקציית פלדה.
2.נטען בכתב האישום כי הנאשם נמנה על המפורטים בסעיף 208(א) לחוק התכנון הבניה, התשכ"ה-1965 בהיותו במועדים הנזכרים לעיל מוחזק כבעל מקרקעין בשעת ביצוע העבירה, מי שמוטלת עליו החובה להשיג היתר לביצוע העבודות והשימוש, המשתמש בפועל במקרקעין, האחראי לעבודה ולשימוש.
3.ביום 7.1.2016 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו יושתו על הנאשם קנס בסך 22,000 ₪ בפריסה ל-22 תשלומים וחתימה על התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מביצוע העבירות בגינן יורשע. הנאשם הורשע בו ביום בעבירות המיוחסות לו לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בטיעונים לעונש הודיע ב"כ המאשימה כי ביום 3.2.2015 הנאשם קיבל היתר בניה לאותם מבנים מבין המבנים מושא כתב האישום המתוקן אשר טרם נהרסו. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם לא שקט על שמריו ולו לרגע אחד בניסיונו לקבל היתר בניה, והסנגורית טענה כי הנאשם עשה פעולות ומאמצים גדולים להכשרת הבניה מלכתחילה.
4.סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון. מטבעו של הסדר טיעון מלא ללא מחלוקת על העונש, אין בפני בית המשפט נתונים בענין חלק מהשיקולים הללו.
1. מתחם העונש ההולם
א. הערך החברתי הנפגע
דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).
ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע
בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע, עבירות בניה בשטח של למעלה מ-320 מ"ר.
ג. מדיניות הענישה
מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין מכניסתו לתוקף של תיקון 113 עולה התמונה כדלקמן:
א. כאשר מדובר בבנייה בלתי חוקית בהיקף של עד 100 מ"ר ובדרגת אשם בינונית, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 3,000- 15,000 ₪ לכל נאשם (ראו ענין צוקרמן).
ב. ת"פ (ב"י) 2180/12 מדינת ישראל עירית בת-ים נ' מאור (24.11.2013) : בגזר דין בענין בנייה שלא כדין של תוספת צנרת, פתיחת חלון ובניית מקלחת במקום המיועד לסלון – נקבע כי מדיניות הענישה מתבטאת בקנס הנע בין מספר אלפי שקלים ועד 10,000 ₪.
ג. ע"פ (נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013): בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהיקף של 200 מ"ר בניה על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה היא קנס בסך 30,000 – 40,000 ₪.
ד. בענין צוקרמן נקבע כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף של 101 מ"ר עד 500 מ"ר ודרגת אשם נמוכה, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 9,000 - 50,000 ₪.
ה. חעמ (חד') 192-08 עיריית חדרה נ' ברא"ז (9.5.2013): בגזר דין בגין בנייה שלא כדין של שטח אחסון בגודל 10 מ"ר; בניית מבנה עץ למגורים בהיקף של 90 מ"ר; קונסטרוקציית ברזל בגודל 600 מ"ר ומכולה בגודל 10 מ"ר, נקבע כי מדיניות הענישה בדבר קנס נעה בין 100,000 – 200,000 ₪.
ו. ב-תוב (רמ') 52156-05-10 ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק לוד נ' א. סלע מיכון בע"מ (26.2.2103), בו נדון שימוש בבניין בהיקף 300 מ"ר אשר נבנה שלא כדין לאכסנה, נקבע כי מדיניות הענישה בענין קנס נעה בין 10,000 – 30,000 ₪.
ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
1. תכנון מוקדם – אין נתונים.
2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין נתונים.
3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).
4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – מאחר וכל המבנים מושא כתב האישום המתוקן אשר נותרו על תילם זכו להיתר, הנזק הוא בעיקר בערך החברתי בדבר שלטון החוק.
5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – אין נתונים.
6. יכולתו של הנאשם להבין – אין נתונים.
7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – אין נתונים.
8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.
9. קרבה לסייג לאחריות – אין נתונים.
10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.
11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו– אין נתונים.
12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – אין נתונים.
ה. מתחם העונש ההולם: אלמלא הסדר הטיעון, הייתי קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות הענין עומד, ברכיב הקנס, על קנס בסך 15,000 עד 40,000 ₪. הקנס המוסכם בסך 22,000 ₪ מצוי בתוך המתחם.
2. גזירת העונש של הנאשם:
א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
1. פגיעת העונש בנאשם – אין נתונים.
2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – אין נתונים.
3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.
4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה. מאמציו לקבלת היתר בניה נלקחו בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם, שכן מאמצים אלה הבשילו לפני הכרעת הדין להוצאת היתר בניה.
5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – ראו לעיל.
6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.
7. התנהגות חיובית – אין נתונים.
8. נסיבות חיים קשות – אין נתונים.
9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.
10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא חריג.
11. עבר פלילי או העדרו – אין נתונים.
ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.
ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.
נוכח הנסיבות המפורטות לעיל, הנני מוצא כי העונש המוסכם עומד במבחן האיזון, כפי שהותווה בפסק דין פלוני (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577). על כן אני מקבל את הסדר הטיעון.
לאור כל האמור אני מקבל את הסדר הטיעון. בהתאם לכך, הנני מטיל על הנאשם עונשים כדלקמן:
-
קנס בסך 22,000 ₪, או 120 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-22 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.6.2016 ועד לפרעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.
-
חתימה על התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ו, 31 מרץ 2016, במעמד הנוכחים.
|
|
|
דניאל קֵירֹס, שופט
|