תא"ק 59372-02-15 סאליקאר ג'אפאקום בע"מ נ' סרוג'י

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. התובעת, חברה שעיסוקה בסחר של רכבים, רכשה מהנתבע ביום 1.2.15 רכב מסוג סיאט איביזה מ.ר 8291270 (להלן: "הרכב") בתמורה לסכום של 40,000 ₪.

    

2. התובעת, אשר כנטען לא בדקה את הרכב לאור ההיכרות המוקדמת עם הנתבע וההסתמכות על הצהרותיו לפיו הרכב ללא עבר תאונתי, גילתה ביום 23.2.15, לאחר שקונה פוטנציאלי ביקש לקנות ממנה את הרכב, כי הרכב עבר תאונה קשה עם פגיעת שילדה.

    

3. התובעת פנתה מיד אל הנתבע ודרשה את ביטול העסקה אולם הנתבע סירב.

    

4. התובעת טוענת אם כן, כי מאחר והנתבע חתם על הצהרה כוזבת לגבי עברו של הרכב, הרי שהיא זכאית לסעד של ביטול העסקה והשבת המצב לקדמותו, שכן אילו ידעה אודות מצב הרכב והתאונה הקשה שעבר, לא הייתה מתקשרת עם הנתבע בעסקה זו.

    

5. הנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת וטוען, כי במעמד החתימה על ההסכם לא ידע אודות עברו של הרכב ובאותו מעמד נמסר לתובעת, על ידי דודו מר חביב נחלה, כי מאז שהרכב בחזקתו, החל מיום 25.5.13, הוא לא עבר תאונה כלשהי.

    

6. לטענת הנתבע, עובר לרכישת הרכב ערכה התובעת בדיקה מקיפה לרכב משך מספר שעות, ובסופו של דבר הוסכם כי הרכב יימכר בסכום הנמוך בכ- 11,000 ₪ ממחיר המחירון שלו אותה עת, מסיבה זו אין מקום להורות על ביטול ההסכם והשבת המצב לקדמותו.

    

   הראיות שהגישו הצדדים:

7. לכתב התביעה צירפה התובעת את ההסכם שנחתם בין הצדדים ובו הוצהר כי הרכב לא עבר תאונה. כמו כן, צירפה התובעת את תוצאות הבדיקה שנערכה ביום 23.2.15 על ידי הקונה הפוטנציאלי שם מפורטים הליקויים שנתגלו ברכב לרבות המסקנה כי הרכב עבר תאונה.

    

8. במסגרת תצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת, צורף תצהיר מטעם מנהל התובעת ובעל המניות בה, מר ג'ואן מסעד, אשר ערך את ההסכם עם הנתבע לאחר משא ומתן שהתקיים ביניהם. לתצהיר זה צורפו מסמכים ממוסך הצפון אשר מפרטים את הטיפולים והתיקונים שנעשו ברכב במהלך שנת 2011 עקב תאונה שעבר הרכב וזאת עובר לרכישת הרכב על ידי הנתבע.

   כמו כן, הוגש תצהיר מטעם אבו סיני ג'מאל, מוכר הרכב לנתבע שטען כי טרם ביצוע העסקה הודיע למר חביב נחלה, אשר רכש את הרכב עבור הנתבע כי הרכב עבר תאונה.

    

9. תצהיר נוסף שהוגש מטעם התובעת הינו של מר פואד מסעד, אחיו של מנהל התובעת, אשר עבד אצלו וכנטען הכיר את הנתבע והביא אותו אל מגרשי התובעת לאחר ששמע כי הוא מעוניין למכור את רכבו. כפי הנטען, עד זה היה נוכח בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ושמע את הנתבע אומר כי הרכב לא עבר תאונה.

    

10. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו, כמו כן צירף את זיכרון הדברים שנחתם בינו לבין מר אבו סיני ביחס לרכישת הרכב על ידו. תצהיר נוסף הוגש מטעם בן משפחה שלו, מר נחלה חביב, אשר היה מעורב בעסקת הרכישה של הרכב מול אבו סיני ועל פי הנטען, כאשר נשאל אבו סיני אם הרכב עבר תאונה נמסר למר נחלה כי הרכב קיבל מכות קטנות בלבד וכי לא ידוע לו אודות תאונה כלשהי.

     

11. לראיות ההגנה צורף בנוסף תמליל של שיחה שנערכה בין חביב נחלה לבין מר אבו סיני במהלך חודש 10/2015, במהלכה טען האחרון כי הוא מעולם לא אמר למר נחלה או לנתבע שהרכב עבר תאונה קשה או כי נפגע בשילדה.

     

    דיון והכרעה:

12. כלל בהליך אזרחי, כי "המוציא מחברו עליו הראיה", היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.

     

13. ביום 9.2.16 הופיעו לפניי הצדדים ולאחר שהתרשמתי מעדויותיהם ועדויות העדים מטעמם, הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את התביעה.

     

14. גרסת התובעת לפיה הרכב שנרכש על ידה עבר תאונה, על אף שהוצהר בהסכם כי הרכב ללא עבר תאונתי, התבררה כנכונה. טענה זו של התובעת הוכחה באמצעות מסמכים שהגישה מהם עולה כי הרכב עבר תאונה במהלך שנת 2011 ובשל כך נדרש לתיקונים/ טיפולים במוסך הצפון. גרסה זו קיבלה תימוכין גם מעדותו של הנתבע אשר חזר והדגיש כי בזמן שהרכב היה ברשותו לא קרתה תאונה, אך הוא אינו יודע אם זו קרתה קודם לרכישת הרכב על ידו (עמ' 19 לפרוטוקול). זאת ועוד, הואיל ומר אבו סיני, מוכר הרכב לנתבע, לא נתן במסגרת חקירתו הנגדית, הסבר מניח את הדעת ביחס ל"מכות" שקיבל הרכב מקדימה ומאחורה, גרסה שחזרה על עצמה לכל אורך הדרך, ולא סיפק תשובה לשאלה כיצד נגרמו ה"מכות", מתבקשת המסקנה כי הן אכן תוצאה של תאונה.

     

15. יתרה מזאת, מתברר כי לא היה מדובר בתאונה של מה בכך אלא בתאונה משמעותית. ממסמכי "מוסך הצפון" שצורפו לתצהירו של מר ג'ואן מסעד עולה כי במהלך תיקונו של הרכב לאחר תאונה בחודש 6/2011 עבר הרכב "בדיקה תקנה 309".

    המדובר בתקנה 309 לתקנות התעבורה המורה:

    " (א)בעליו של רכב, קצין בטיחות או מי שהשליטה על הרכב בידו, לא ישתמש ברכב ולא ירשה לאחר להשתמש בו, אם נגרם בו נזק למערכת ההיגוי, לבלמים, לשלדה, לקורת האורך, לקורת הרוחב, לחלקי המרכב שמעבר לקו ציר הגלגלים הקדמיים והאחוריים, למסגרת גג המרכב, לרצפת המרכב בתא הנוסעים או למערכת המתלים הקדמיים והאחוריים או נזק שגרם לפתיחת כריות אוויר, אלא לאחר שהרכב תוקן במפעל וניתנה עליו תעודת בדיקה בידי מנהל מקצועי של מפעל בודק הערוכה לפי טופס 1 שבתוספת השלוש עשרה (להלן – תעודת בדיקה).

    (א1)על אף האמור בתקנת משנה (א), ניתן להשתמש ברכב שנגרם לו נזק כאמור בתקנת משנה (א) לאחר שתוקן במפעל לצורך הבאתו לבדיקה במפעל בודק וזאת עד לשלושה ימים לאחר גמר התיקון.

    (א2)המנהל המקצועי במפעל שתיקן רכב שנגרם לו נזק כאמור בתקנת משנה (א) לרבות נזק בטיחותי יעביר את הרכב למפעל בודק לשם קבלת תעודת בדיקה......

    "נזק בטיחותי" – נזק שגרם לעיוות, הסטה, סדק או שבר מהותיים באחד מעמודי המרכב, במסגרת גג המרכב, באחת מקורות השלדה הקדמית או האחורית שבין ציר הגלגלים הקדמיים והאחוריים ולפגיעה במרכב הרכב שגרמה לעיוות או לשינוי במבנה הגאומטרי של רצפת המרכב, למעט נזק לחלקים הניתנים לפירוק ולהחלפה באמצעות ברגים ולא באמצעות ריתוך;

     

     

    כלומר, התאונה שעבר הרכב היתה תאונה משמעותית ביותר אשר לא הצריכה תיקון פשוט במוסך אלא נגרם לה נזק בטיחותי חמור אשר יש צורך בבדיקה ספציפית ואישור על פי חוק על מנת שיורשה להמשיך ולנוע בדרכים.

     

    עובדה זו אומתה בבדיקת מוסך ציפורי שצורפה לכתב התביעה (סומן ד') בה אובחנו סימני מתיחה בשילדה.

     

    16.משאלו הם פני הדברים, יש לבדוק האם היתה התובעת מתקשרת עם התובע בהסכם לרכישת הרכב לו היה התובע מגלה לה את עובדת התאונה הקשה שעבר הרכב.

    מן העדויות שהובאו בפניי שוכנעתי כי התשובה לשאלה היא שלילית.

     

    ראשית, עולה התשובה ברורות מהסכם מכירת הרכב עליו חתום הנתבע, ולפיו על סמך מספר הצהרות אותן מצהיר המוכר, ביניהן הצהרתו בסעיף 1.ד. כי: "הרכב לא עבר תאונה" מסכים הקונה לרכוש את הרכב. הווה אומר, עברו התאונתי של הרכב היה תנאי מרכזי לנכונותה של התובעת לשכלול העסקה וחתימת החוזה.

     

    שנית, בחקירתו הנגדית הסביר מר מסעד כי אינו רוכש רכבים שעברו תאונות מתוך עקרון ועל מנת לשמור על המוניטין שלו (עמוד 3 שורות 26 – 27) .

     

    שלישית, מר מסעד טען בחקירתו כי ניסה למכור את הרכב במשך שנה ולא הצליח בכך (עמוד 3 שורות 29 – 30). חיזק דבריו בנקודה זו העד מר פואד מסעד שטען כי ברגע שלקוחות היו שומעים שהרכב עבר תאונה היו "בורחים" (עמוד 14 שורה 13).

    ברור כי מאתר הלקוחות השוקלים לרכוש רכב שעבר תאונה הינו מצומצם משמעותית ואין זה כלכלי למגרש מכוניות אשר שולי הרווח שלו נגזרים ממספר המכוניות בהן הוא מצליח לסחור, להחזיק רכב כגון זה.

     

    17.מן הסיבות שפורטו לעיל שוכנעתי כי לו היתה הנתבעת יודעת על עברו של הרכב והעובדה שעבר תאונה משמעותית, לא היתה מתקשרת עם הנתבע בהסכם.

     

     

     

     

     

    18. השאלה הנוספת, לאחר בירור סוגיה זו, היא האם הנתבע ידע אודות התאונה, אם לאו.

     

    19.נקודת המוצא לבחינת טענות התובעת היא הסכמות הצדדים והצהרותיהם כפי שאלה באו לידי ביטוי בהסכם שנחתם ביניהם. בפסיקה נקבע, כי החוזה הכתוב בין הצדדים ממצה את כל התחייבויותיהם, הצהרותיהם ורצונותיהם (ע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה, פ"ד יא(1957) 1479, 1474 (2).

     

    20.בענייננו, במסגרת סעיף 1ד' להסכם שצורף כנספח לכתב התביעה, הצהיר המוכר/ הנתבע כי הרכב לא עבר תאונה. לציין, כי הנתבע אינו מעלה טענה כנגד ההסכם ולכן אין מחלוקת כי הוא חתם על ההסכם מרצונו לאחר שקרא והבין את תוכנו.

     

    21.הנתבע נשאל במסגרת חקירתו הנגדית אודות הצהרתו זו והוא השיב כי אין מדובר בהצהרה כוזבת שכן מבחינתו, כל זמן שהרכב היה בחזקתו, לא קרתה תאונה. על אף שהנתבע חזר על גרסה זו לפיה הוא לא ידע אודות התאונה, לא מצאתי ליתן בה אמון הן מאחר ועדותו הותירה בי רושם שלילי והן מאחר והיא לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן.

     

    22.ראשית, העובדה שהנתבע מכר את הרכב לתובעת במחיר הנמוך ממחיר המחירון בכ-11,000 ש"ח, מעידה על כך שהנתבע ידע אודות התאונה ומסיבה זו הסכים להפחית מערכו של הרכב. גם העובדה שהנתבע רכש את הרכב מאבו סיני במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק באותה עת, (ראה עדותו של הנתבע בעמוד 9 ש' 26) מביאה לאותה מסקנה.

     

    במהלך חקירתו הנגדית הנתבע נשאל בעניין זה ולדבריו (עמ' 20 ש' 20-23):

     "האדם שהיה צריך למכור הייתה לו חתונה, הרכב גם היה מוזנח, היה צריך לעשות לו טיפולים, שנתיים לא היה לו טסט, היה צריך מצבר, צמיגים, הרכב היה צריך טפול. זה מה שיצא בהתאם למצב הרכב ולמצב של בעל הרכב שהיה צריך לחתן את הבן שלו"

     

    עדותו של מר חביב נחלה, שלא עשתה עליי רושם אמין במיוחד, תמכה אומנם בגרסתו של הנתבע לפיה במעמד רכישת הרכב לא ציין בפניו מר אבו סיני כי הרכב עבר תאונה קשה אלא רק מכות קטנות (ראה עדותו בעמ' 16 ש' 10-15), וכאשר נשאל העד מדוע רכש את הרכב בסכום של 47,500 ש"ח חרף העובדה שמחיר מחירון של הרכב נע בין 65,000 ש"ח לבין 70,000 ש"ח, חזר על הגרסה הנ"ל לפיה נדרשו מספר טיפולים כמו טסט והחלפת צמיגים (ראה עדותו בעמ' 16 ש' 31).

     

    עם זאת, לא מצאתי לקבל גרסה זו שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, שכן ההפחתה המשמעותית מערך הרכב אינה עומדת ביחס ישר לליקויים שנתגלו לכאורה ברכב כאשר על פי גרסתו של מר נחלה, ככל שתתקבל במלואה הוערכו הללו בסכום שאינו עולה על 7,000 ₪.

     

    23.שנית, על אף שמר אבו סיני חזר שוב ושוב במהלך חקירתו על הטענה לפיה הרכב קיבל רק "מכות", שוכנעתי כי הוא ידע אודות התאונה למרות שנמנע משימוש במילה זו, ואף מסר מידע זה לנתבע. גרסת הנתבע, כפי שעולה מסיכומיו, לפיה מר אבו סיני לא מסר לו מידע זה, על אף שהוא מבחינתו (מר אבו סיני) ידע, נשמטת תחת רגליו כאשר עולה מתמליל השיחה שהתקיימה בין חביב נחה לבין אבו סיני, כי אבו סיני ציין בפניו כי לרכב "יש מכות" כי "הרכב נפגע מקדימה ומאחורה", וכי "הרכב קיבל מכות והוא תוקן". העובדה שהנתבע ו/או מר נחלה לא בדקו לעומק מה מקור ה"מכות" ולא לקחו את הרכב לבדיקה יסודית, מקעקעת את גרסתם לפיה לא ידעו אודות התאונה. לכך, יש לצרף את העובדה שעל פי תצהיר עדותו הראשית דיווח מר אבו סיני למר נחלה כי הרכב עבר תאונה עובר לביצוע העסקה ומטעם זה הפחית מערכו.

     

    הגרסה לפיה מדובר ב"מכות קטנות" בלבד אינה מתיישבת אף עם עדותו של מר אבו סיני כפי שעולה בחקירתו הנגדית (עמוד 8 שורות 13 – 14), כאשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכב בסכום של כ- 20,000 ₪. אם כן, מדובר בנזק די משמעותי ולא קטן כפי שניסו לצייר זאת.

     

    24.הנתבע מנסה בסיכומיו לטעון שהעובדה שבזכרון הדברים שנחתם בין אבו סיני למר חביב נחלה צוין "הרכב ללא תאונה", מוכיחה את חוסר ידיעתם של מר נחלה והנתבע אודות התאונה בה היה מעורב הרכב. יש לדחות טענה זו.

     

    ראשית, הכללתו של המשפט "הרכב ללא תאונה" מנותק מהקשרו של הקטע בזכרון הדברים בו שובץ, בין ההצהרה כי הרכב מעוקל לבין פרטי המוכר, כאשר לא עלה בידי מר נחלה לספק הסבר מניח את הדעת לכך, מלבד התירוץ הלא משכנע: "איפה שכתוב כתוב" (עמוד 16 שורה 4).

     

    שנית, המדובר בזכרון דברים שנכתב בכתב יד, על ידי אשתו של מר נחלה (עמוד 15 שורה 22).

    באופן תמוה, לא עלה בידי מר נחלה להציג את ההסכם המקורי כאשר לטענתו "אחד מהם" (מר אבו סיני או מר נחלה) לקח את ההסכם המקורי ( עמוד 15 שורות 28 – 29).

     

    25.בנסיבות אלו יש להחיל כלפי הנתבע את כלל הראיה הטובה ביותר ולפיו שומה על בעל-דין להציג לפני בית-המשפט את הראיה הטובה ביותר שניתן להביאה להוכחת העובדה שאותה מבקש הוא להוכיח. ביסוד הכלל עומד החשש המסוים בנוגע למידת הדיוק ומידת האותנטיות הטמונים בראיה משנית לשם הוכחת תוכנו של מסמך (ראה- ע"א 9622/07 עידן הולין נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב (פורסם בנבו) ניתן ביום 30.5.10). במרוצת השנים רוככה מגמה זו ונקבע כי כלל זה כפוף לכלל של מהימנות הראיה, כך לימדנו הנשיא שמגר בפרשת שניר בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 224 (1984) "כלל הראיה הטובה ביותר לא עוד יורנו הלכה ככלל של קבילות אלא ככלל של מהימנות ושל העדפת ראיות על פני ראיות אחרות" (ראה גם- ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 85 (2001), וכן כפי שנאמר בע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565 (1993) "אפשר להגיש גם ראיה משנית, ובלבד שהונחה דעתו של בית המשפט שהרישום המשני הוא מהימן ומדויק".

    כאשר ההסכם המקורי היה (או אמור היה להיות ) בידי מר נחלה, כאשר נסיבות הכללתו של הביטוי "הרכב ללא תאונה" מנותק מהקשרו של הקטע בו שובץ, ולא ניתן לגביו הסבר מספק וכאשר האמצעי לשנות את ההסכם המקורי אף הוא מצוי בידי מר נחלה (כתב היד של רעייתו של מר נחלה), אינני עומד לייחס מהימנות מיוחדת לזכרון הדברים שהעתקו הוצג ולא שוכנעתי כי הינו מהימן ומדוייק.

     

    26.עוד יש לציין כי התרשמתי לשלילה מעדותו של הנתבע. כאשר התבקש ליתן הסבר מדוע חתם על המסמך בו מופיע התנאי "הרכב לא עבר תאונה" טען כי הבין שהמשמעות היא רק לתקופה בה הרכב היה בחזקתו, כאשר העובדה שאינו יודע לכאורה מה היה בעברו של הרכב כלל לא הטרידה אותו (עמוד 19 שורות 23 – 33, עמוד 20 שורות 1 - 6). בנוסף, מחד, כל אימת שנשאל לגבי מחיר הקניה של הרכב ממר אבו סיני ולדרך רכישתו באמצעות דודו מר נחלה, הפנה שוב ושוב למר נחלה בטענה כי אינו מבין בדבר ואינו מכיר את שוק הרכב ("אני סומך עליו, אני לא מבין בזה"); ומאידך, אישר שידע מה המחיר האמיתי של הרכב כאשר נרכש באמצעות דודו שכן בירר אותו בעצמו (עמוד 20 שורות 18 – 19) אולם לא התעניין לגבי הפער המשמעותי בין המחיר האמיתי למחיר בו נרכש הרכב בפועל (עמוד 20 שורות 24 – 26). תוך שהוא חוזר וטוען: "אני לא מבין כלום ברכבים, לא מבחין בשוק הרכב" (עמוד 21 שורה 2).

    כאמור התבטאויות סותרות אלו והתנהלות זו אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי ומצביעות על כך שהנתבע ידע היטב על מעורבותו של הרכב בתאונה ומסיבה זו אף היה נכון להפחית ממחירו משמעותית עת מכר אותו לנתבעת.

     

    27.מנגד, עדותו של מר מסעד ג'ואן, מנהל התובעת, הותירה בי רושם חיובי ונשמעה אמינה. העד חזר על גרסתו לפיה במעמד חתימת ההסכם, כאשר נשאל הנתבע לגבי נקודה זו, השיב לו האחרון כי הרכב ללא עבר תאונתי.

    עוד העיד מנהל התובעת, כי דרך כלל הוא מסתמך על הצהרותיהם של האנשים שבאים מולו בעסקאות, ובמקרה זה על אחת כמה וכמה שכן הנתבע הוא מכר של אחיו והוא הגיע אליו דרכו.

     

     

     

     

    וכך נשמעו דבריו (עמ' 2 ש' 22-26):

    "...שאלתי אותו אם הרכב עבר תאונה בעבר, שאלה שאני נוהג לשאול, גם לגבי רכבים אחרים שלא בדקתי, החתמתי אותו על החוזה, יצאתי איתו החוצה לבקשתו, הוא הצביע על הליקויים ואמר לי שהמראה מפורקת ושבורה וכיפוף של הכנף, שאלתי אותו מפורשות האם הרכב עבר תאונה בעבר והוא השיב שלא...".

     

    28.מנהל התובעת חזר אף על גרסתו לפיה מר אבו סיני, מוכר הרכב לנתבע, טען בפניו כי הרכב עבר תאונה כשהיה ברשותו וכי הוא מסר מידע זה לנתבע. גרסה זו של התובעת נתמכה על ידי תצהירו של מר אבו סיני. יש לציין, כי מר אבו סיני טען (עמ' 8 ש' 1-3) כי הוא חתם על התצהיר לטובת התובעת מרצונו הטוב והחופשי, למעט בקשר לסעיף בתצהיר שמדבר על תקנה 309 אשר נמחק לבקשתו.

     

    29.מעיון בתמליל שצורף לראיות ההגנה ביחס לשיחה שהתקיימה בין מר נחלה לבין מר אבו סיני מחודש 10/2015 (לאחר הגשת התצהיר לטובת התובעת), עולה תמונה לפיה מר אבו סיני אשר ידע על התאונה (נשמעה טענה לפיה ישנו דוח שמאי ביחס לנזקים) ציין בפניי מר נחלה אודות התאונה למרות שהוא נמנע משימוש במילה "תאונה" והשתמש במונח "מכות".

     

    30.לאור כל האמור לעיל, הואיל ושוכנעתי כי הנתבע ידע אודות מצבו של הרכב במועד כריתת ההסכם, משלא גילה לתובעת כי הרכב עבר תאונה והצהיר כי הוא ללא עבר תאונתי, הרי שהוא הפר את חובת תום הלב שבסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 אשר קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".

     

    נקבע, כי חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני, לפני כריתת החוזה, עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. לפיכך, בניגוד לטענת הנתבע כפי שעולה מסיכומיו, למרות שעיסוקה של התובעת הוא סחר ברכבים ואין ספק כי היא בקיאה בתחום זה, אין מקום להטיל עליה חובה לבדוק את הרכב עובר לרכישתו וחובה זו בעניין חובת הגילוי מוטלת כאמור על המוכר, הנתבע, אשר ידע אודות התאונה ולא גילה לצד שכנגד.

     

     

     

    31.אשר על כן, אני מורה על ביטול העסקה שנרקמה בין הצדדים ביום 11.2.15 והשבת המצב לקדמותו.

    אני מורה לנתבע להשיב לידי התובעת את התמורה בסך של 40,000 ₪ אותה שילמה עבור הרכב בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,500 ₪. כמו כן ישיב הנתבע לתובעת את אגרת התביעה בסך 500 ₪, בה נשאה.

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

    32. תוך 3 ימי עסקים מיום תשלום מלוא הסכומים הנ"ל תעמיד התובעת את הרכב לרשות הנתבע

    בבית עסקה ובכפוף לדרישתו הוא יעבור לרשותו כשהוא חופשי מכל חוב, הגבלה או שעבוד. יודגש כי אין באי דרישתו של הרכב על ידי הנתבע כדי לשנות באופן כלשהו את חובתו לשלם במועד את סכום פסק הדין בו חוייב.

     

     

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, כ"ג אדר ב' תשע"ו, 02 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.