מבוא:
1.הורתו של ההליך שלפניי בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי הנתבע ביום 15.6.14 במסגרת תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים מס' 03-28516-13-3. ההתנגדות הועברה להידון בבית המשפט השלום בירושלים. ביום 27.11.14 נעתר בית המשפט להתנגדות והעניק לנתבע רשות להתגונן. נוכח סכומה, התובענה הועברה להידון בסדר דין מהיר. בהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
טענות התובע בקצירת האומר:
2.התובע הינו בעל עסק להמרת מטבע וניכיון שיקים הידוע בשמו המסחרי "צ'אינג' סנטר", בקניון פסגת זאב אשר בירושלים. ביום 19.11.13 קיבל התובע המחאה על סך 10,100 ₪ שמספרה 0565924 לז"פ 23.11.13 המשוכה מחשבונו של הנתבע (להלן: "ההמחאה") במסגרת עסקת ניכיון. את ההמחאה קיבל התובע מידיו של מר ניר בן שמחון (להלן: "בן שמחון") בגינה שילם בתמורה סך של 10,000 ₪ (סך של 100 ₪ שולם לתובע עבור עמלת פירעון מוקדם של ההמחאה).
3.במועד פירעון ההמחאה הפקיד התובע את ההמחאה בבנק ואולם, ביום 25.11.13 ההמחאה לא כובדה על ידי הבנק בשל הוראת ביטול שניתנה על ידי הנתבע במועד לא ידוע. התובע טוען, כי מעמדו הינו כאוחז כשורה ו/או אוחז בעד ערך ובתום לב ומשכך, הינו זכאי למלוא פירעון ההמחאה והנתבע פעל בניגוד לדין עת הורה על ביטול השיק. בנוסף טוען התובע, מבירור שערך לאחר מכן, כי נודע לו שהשיק נמסר למר בן שמחון, ללא שם הנפרע, במסגרת שכירת שירותיו של זה האחרון כקבלן משנה בפרוייקט שיפוץ שביצע הנתבע בביתו של מר אברהם ליפסקר (להלן: "ליפסקר").
טענות הנתבע בקצירת האומר:
4.הנתבע מכחיש החיוב השיטרי. לטענתו, הודיע הוא על ביטול השיק עוד בשנת 2012 הואיל ועסקינן בשיק גנוב כאשר השיק יצא ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו כשהוא ריק וללא חתימה. הנתבע הגיש תלונה במשטרת ישראל ואף ביטל את כל השיקים שנגנבו, זאת, ללא קשר להליך זה.
ראיות הצדדים ומהלך הדיון:
5.לכתב התביעה צירף התובע את הראיות כדלקמן: (נספח א') שובר ניכיון שיקים מס' 2992 מיום 19.11.13; (נספח ב') צילום העתקי של ההמחאה. מעיון בהמחאה ניתן ללמוד, כי היא לא כובדה על ידי הבנק מהסיבה "החזרה ב-25.11 טופס השיק בוטל /ח המושך אינה בסדר"; הצהרה מיום 2.12.14 החתומה על ידי מר ליפסקר כדלקמן: "אני אברהם ליפסקר... מאשר בזה שנתתי למר יהודה פייג כסף עבור עבודות מזגנים בביתי שביצע מר ניר בן שמחון ת.ז....ברחוב ... בחודש נובמבר 2013 בזאת היה אמור להעביר יהודה פייג את הכסף לניר. העבודה בוצעה לשביעות רצוני המלאה"; (נספח ח') תצהירו של מר ניר בן שמחון. לדבריו, הינו בעל עסק להתקנת מזגנים כאשר בחודש נובמבר 2013 פנה הנתבע אליו והזמין עבודות התקנת מזגנים בביתו של מר ליפסקר. בגין עבודות אלו סוכם, כי התשלום יעמוד על סך של 12,100 ₪ כאשר סך של 2,000 ₪ שולם לו במזומן כמקדמה על חשבון סכום התמורה והיתרה הייתה אמורה להשתלם לו בתום ביצוע העבודות. מר בן שמחון סיים את ביצוע העבודות ובתמורה משך הנתבע את השיק נשוא תיק זה למועד מעותד (23.11.13). מר בן שמחון פנה לצ'אינג' של התובע ופרט את ההמחאה בתמורה לעמלה בסך של 100 ₪; שתי חשבוניות בדבר סכומים שנתקבלו מהנתבע במהלך נקיטת הליכי הוצאה לפועל בעת ביצוע הוצאת מעוקלים מביתו.
6.לכתב ההגנה צירף הנתבע את המסמכים כדלקמן: תצהיר מטעם אברהם ליפסקר. ממנו עולה, כי בשנת 2013 ערך שיפוץ בביתו' במסגרתו, התקין מזגנים בביתו באמצעות מר בן שמחון בעלות של כ- 11,000 ₪. במעמד הסיכום שולם למר בן שמחון סך של 2,050 ₪ במזומן ולאחר מספר ימים מר ליפסקר מסר לנתבע סך נוסף של 7,000 ₪ במזומן עבור העבודות בנסיבות בהן ראה במו עיניו כי סכום זה הועבר במלואו למר ניר בן שמחון. לאחר תקופת מה הודיע לו מר בן שמחון כי הנתבע נותר חייב לו סך נוסף של 1,000 ₪; מסמך מטעם בנק פועלי אגודת ישראל סניף 122 מיום 30.10.12 שנושאו "ביטול טפסי שיקים" של חשבון מס' 409-113913 ע"ש הנתבע. כאשר ניתנה הוראת ביטול על כל השיקים שהונפקו עד אותו מועד;
כן, צורף אישור משטרת ישראל מיום 25.10.12 בו התלונן הנתבע על פריצה לבית עסק. כמו
כן, לתצהיר התומך בהתנגדות צורפה הודעתו המפורטת של הנתבע בדבר הפריצה למשרדו
שלו ובין היתר, צויינה גניבת שיקים מבית העסק; תדפיסי תנועות בחשבון הבנק לתקופה
מיום 25.4.12 ועד ליום 28.8.12; במהלך ניהול ההליך בהודעה מיום 31.5.16 הגיש הנתבע את
התוכנית העבודה של המזגנים בביתו של ליפסקר ואת הצעת המחיר של בן שמחון. בתצהירו
של הנתבע מפורטת הגנתו כדלקמן: השיק נשוא תיק זה נגנב ממנו ותלונה על כך הוגש
למשטרת ישראל ביום 29.10.12 כאשר אירוע הגניבה ארע ביום 27.10.10. הנתבע הסביר את
השיהוי בהגשת התלונה בכך שבשנת 2012 החלו להיות מוגשים שיקים גנובים לפירעון והבנק
לא כיבד אותם מסיבה :"טכני" ו- "חתימת מושך אינה תואמת" ובד בבד חייבו בעמלות
גבוהות בגין החזרת שיקים. כתוצאה מכך, פנה הנתבע אל הבנק והופנה להגשת תלונה וקבלת
אישור על מנת שיופטר מעמלות אלה.
7.בישיבות הוכחות שנתקיימו בפני ביום 15.9.16 ו-19.9.16 נחקרו בעלי הדין והעדים מטעמם על תצהיריהם.
7.1התובע העיד בפניי. לדבריו, קיבל את השיק ממר בן שימחון ללא בדיקה מול הנתבע, זאת, הואיל ובעבר ביצע עסקאות ניכיון בשיקים קודמים שמשך הנתבע ולא הייתה כל בעיה עימם. התובע אישר, כי גם בעת קבלת השיקים הקודמים לא ביצע בדיקה עם הנתבע שכן, ב-95% מהמקרים הוא אינו נוהג לבצע בדיקה מול מושך השיק. התובע אף אישר, כי הינו חבר ילדות של מר בן שמחון. התובע לא הציג שיקים נוספים של הנתבע שביצע בהם עסקאות ניכיון, זאת, למרות שהעיד, כי בידיו ראיות ואסמכתאות בעניין זה. בנוסף, העיד, כי עסקת הניכיון בוצעה ימים בודדים לפני מועד הפירעון.
7.2ע/ת, מר ניר בן שמחון, נחקר בפניי. לדבריו, פרע שני שיקים של הנתבע אצל התובע. לדבריו, התמורה עבור עבודת המזגנים הסתכמה בסך של 11,100 ₪ והנתבע היה חייב לו סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין עבודה שבוצעה בביתו הפרטי. העד הודה, כי ערך הצעת מחיר בגין העבודות בבית ליפסקר. כמו כן, אישר, כי מר ליפסקר שילם לו סך של 1,900 ₪ במזומן ע"ח העבודה. לאחר סיום העבודה, העד ירד עם הנתבע לרכב ובמעמד זה הנתבע משך את השיק הנ"ל בכתב ידו בגין יתרת תמורת העבודה. כמו כן, העד הוסיף שהנתבע חייב סך נוסף של 1,000 ₪. כמו כן, העד אישר את כתב ידו שלו על גבי מסמכי הצעת המחיר ותוכנית העבודה. בנוסף, העד הכחיש, כי קיבל סך של 7,000 ₪ במזומן מהנתבע בנוכחותו של מר ליפסקר.
7.3הנתבע נחקר בפניי. לדבריו, השיק נשוא תיק זה הגיע אל התובע בדרך לא ישרה שכן, השיק הנ"ל נגנב יחד עם שיקים נוספים במסגרת פריצה שאירעה במשרדו והגיע בדרך לא דרך אל מר בן שמחון. בנוסף, העיד, כי מר ליפסקר שילם סך של כ-2,000 ₪ במזומן למר בן שמחון כדמי מקדמה ובנוסף, במעמדו של מר ליפסקר הוא הוציא סך של 7,000 ₪ במזומן ומסר לו על מנת שישלם הסכום הנ"ל לידי מר בן שמחון. את יתרת סכום החוב שילם הנתבע לבן שמחון במזומן. הנתבע העיד, כי החתימה על גבי השיק אינה חתימתו. הנתבע לא ידע להסביר, כיצד עולה מהראיות שהוצגו על ידו ( אישור משטרה ותדפיס פעולות בחשבון), כי השיק נשוא התיק נכלל בשיקים שבוטלו על ידו בשנת 2012. הנתבע אישר, כי הוא הגיש תלונה נגד מר בן שמחון על איומים נבעו מטענתו לאי קבלת מלוא התמורה עבור עבודתו בביתו של מר ליפסקר.
7.4ע/ה- ליפסקר אברהם העיד בפני. לדבריו, הנתבע היה מפקח בנייה בפרוייקט שיפוצים שערך בביתו כאשר ניר בן שמחון היה קבלן המזגנים. עבודת התקנת המזגנים בוצעה לשביעות רצונו. לדבריו, מר בן שמחון התקשר אליו ומסר לו כי לא קיבל את מלוא התמורה עבור העבודה שביצע וכי הנתבע נותר חייב לו סך של 1,000 ₪ - או 2,000 ₪. העד העיד, כי שילם למר בן שמחון סך של 2,000 ₪. כאשר לאחר סיום העבודה נוכח בקשת הנתבע העביר לו סך של 7,000 ₪ במזומן במעמדו. אף את יתרת הסכום שילם העד לנתבע לצורך העברתו למר בן שמחון אך סכום זה לא נמסר למר בן שמחון בנוכחותו.
8.בסיכומיה התייחסה ב"כ התובע לטענת הזיוף והגניבה. לשיטתה, על הטוען, במקרה דנן הנתבע, לכך כי עסקינן בשיק גנוב כמשמעותו בסעיף 20 (ב) לפקודת השטרות, נטל ההוכחה להוכיח הטענה [ראה: תא"מ (ת"א) 163122/09, שחף לווי פיננסי בע"מ נ' אבי פרחי] הנתבע לא עמד בנטל להוכיח, כי השיק הנ"ל נגנב כאשר מנגד אין חולק שמר בן שמחון ביצע עבודות עבור הנתבע בשנת 2013 כ- 3 שנים אחרי שהשיק לכאורה נגנב כשהנתבע העיד שבן שמחון מעולם לא היה במשרדו ולא הכיר אותו בשנת 2010 ובשים לב לכך שהנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת כיצד השיק הנ"ל הגיע לידיו של מר בן שמחון. אשר ל-"טענת הזיוף" אומנם נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע ואולם ברגע שהתובע מצביע על מכלול ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אזיי הנטל עובר לנתבע. ב"כ התובע הפנתה לפסק דין 22853-08-12 (שלום י-ם), בנימין עבו נ' ישראל גבריאל חיים אדלר וכן, לע"א 545-96 (מחוזי-חיפה), פדלון נ' מנשיריוב, לפי הדין די בקיומה של גרסת תביעה מסתברת יותר מגרסת הגנה כדי להצדיק את התביעה וכן, לע"א 7623-98 אפוטרופוס כללי נגד אליהו שחורי. וכן, טענה, כי האסמכתאות שצורפו על ידי הנתבע להוכחת היות השיק גנוב אינן מלמדות את אשר מבקש הוא ללמוד ויכול כי עסקינן בשיקים אחרים ושונים משיק זה.
אשר לטענת הזיוף, טענה ב"כ התובע, כי הוצגו לבית המשפט ראיות חיצוניות שיש בהן כדי להוכיח, כי זוהי אכן חתימת הנתבע. כך, התובע זימן לעדות את מר ניר בן שמחון שהיה עד לחתימת השיק על ידי הנתבע (פרט' בעמ' 9 ש' 20-22). כמו כן, הנתבע אישר, כי מר בן שמחון איים עליו עד כדי כך שנאלץ הוא להגיש נגדו תלונה במשטרה. מדוע זה, ראה מר בן שמחון לאיים על הנתבע, לשיטתו, אם קיבל את כספו? בנוסף הצביעה ב"כ התובע על סתירות ותמיהות, לכאורה, שנפלו בעדותו של הנתבע והעד מטעמו. כך, בהתאם להצהרה שהעניק מר ליפסקר לתובע הצהיר שנתן את התמורה עבור עבודות המזגנים לנתבע כאשר הנתבע היה אמור להעביר את הסכום הנ"ל למר בן שמחון ואילו בתצהיר עדותו הראשית שהגיש מטעם הנתבע הצהיר, כי ראה במו עיניו שהכסף שולם למר בן שמחון. עדותו של מר ליפסקר, כי העביר סך של 7,000 ₪ לנתבע בנוכחות מר בן שמחון וזה העביר למר בן שמחון את הסכום הנ"ל תמוהה ואינה מתיישבת שכן, מדוע במצב דברים זה מר ליפסקר לא העביר ישירות את הכסף לידי מר בן שמחון. עדותו של מר ליפסקר, כי הינו מעדיף שלא לשלם באופן ישיר לקבלנים ולכן, העביר את הסכום הנ"ל לידי הנתבע ולא ישירות לקבלן, אינה מתיישבת אף עם העובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, כי את הסכום הראשוני בסך של כ-2,000 ₪ הוא שילם ישירות לקבלן. אשר לאחיזתו של התובע בשיק טענה ב"כ התובע כי הינו, לכל הפחות, אוחז בעד ערך במסגרת עסקה לניכיון שביצע בשיק.
9.בסיכומיו מדגיש ב"כ הנתבע, כי כאשר עסקינן בטענת זיוף הנטל הוא לעולם על התובע להוכיח, כי עסקינן בחתימתו של מושך השיק. נטל זה לא הורם על ידי התובע. ב"כ התובע לא המציאה לבית המשפט דוגמת חתימתו של הנתבע בבנק חרף צו בית משפט שנעתר לבקשתה ולא הציגה חוות דעת תומכת. הנתבע העיד, כי החתימה המתנוססת על גבי השיק אינה חתימתו. עדותו של הנתבע, כי שכרו של הקבלן בן שמחון שולם לו במזומן נתמכה במידה רבה על ידי עדותו של מר ליפסקר. אף סכום השיק אינו מתיישב עם עלות העבודה שלא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
דיון ומסקנות:
10.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחנתי הראיות שהוגשו על ידי הצדדים והעדויות שנשמעו בבית המשפט ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:
10.1ראשית ועיקר - עסקינן בתובענה המבוסס על עילה שטרית ומשכך, המסכת העובדתית הראייתית תיבחן ותוכרע בהתאם למבחנים שנקבעו בפקודת השטרות ובהלכה הפסוקה.
10.2 האם הוכחה גניבתו של השיק מנתבע – המסגרת הנורמטיבית – על פי סעיף 20 (ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] נקבע, כי "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידי מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". כאשר עסקינן בטענה לגניבת שיק הרי שלמעשה הטענה הינה, כי נפל פגם חפצי בשטר, כזה, המאיין את היותו מסמך סחיר בעל תוקף ואינו מאפשר קניית כל זכות בו. על פי ההסברים של המלומד ד"ר זוסמן, פגם חפצי בשטר מתקיים, כאשר השטר, כמו שהוא, אינו מבטא כלל התקשרות חוזית; להבדיל מפגם אובליגטורי ( או פגם "אישי", כלשונו), אשר יכול להיות פגם ביסוד המסירה שבשטר, או אף ביסוד התמורה, אך אינו פוגם במהותו החפצית של השטר, כמסמך סחיר. חוסר כשרות לחוב, על פי דיני החיובים, יוצר פגם חפצי בשטר. הוא הדין בטענת "זיוף" חתימתו של אדם על גבי השטר. במקרים אלה, "לא נעשה דבר" היינו, לא התקיים מפגש רצונות ולא נוצרה התקשרות בת תוקף ועל כן לא נוצר שטר. משכך, אף אם עסקינן בשיק שנחתם על ידי מושכו ויצא לאחר מכן מרשותו בדרך של גניבה, ניתן לטעון, כי נפל בו פגם חפצי.
10.3על הטוען, במקרה דנן, הנתבע, כי השיק נגנב ממנו והוצא ממנו ללא הסכמה הנטל להוכחת הנסיבות הנטענות. לטעמי, הנתבע הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת הוצאת השיק נשוא התביעה מידיו בגניבה. במקרה דנן, הנתבע המציא במסגרת התנגדותו, הודעה על הגשת תלונה בדבר פריצה למשרדו בחודש נובמבר 2010 במסגרתה הצהיר, כי נגנבו גם שיקים מהמשרד שהיו חתומים על ידו וכאלה שלא. כמו כן, במסגרת כתב ההגנה הגיש אישור על ביטול שיקים מחודש אוקטובר 2012 (ללא פירוט מספרי השיקים). כמו כן, הסברו של הנתבע לשיהוי הרב בין הגשת התלונה במשטרה לבין הודעת הביטול בבנק מתקבל על הדעת ונתמך לכאורה בתדפיסי הבנק שהוצגו. אף טענת הזיוף של השיק כפי שיפורט להלן מאששת גירסת הגניבה.
10.4אשר לטענת הזיוף- עסקינן בטענה לזיוף חתימת הנתבע על גבי השיק שהוגש לביצוע. המסגרת הנורמטיבית - בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודת השטרות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", כאשר ההלכה הפסוקה מורה, כי "עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע" (רע"א 2107/11, אי. בי סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי, פורסם בנבו ביום 31.8.11). ברי , אם כן, כי חתימה על שטר היא חלק מעילת התביעה וכאשר הנתבע מכחיש את חתימתו, מוטל נטל ההוכחה על התובע. בניגוד לסוגיות אחרות בשטרות (כמו בענין המסירה ובענין התמורה), אין חזקה כי החתימה על השטר היא חתימתו של האדם, אפילו אם היא נחזית בשמו של פלוני (י' זוסמן, דיני שטרות, מה' שישית, בעמ' 258).
10.5מעת שמוכחשת החתימה – הנטל להוכחתה הוא על התובע (ראה: ע"א 642/61, טפר נ' מרלה [פורסם בנבו]; ע"א 268/56 נוי נ' עירית חדרה, פ"ד יב 353, 358 (1958); ע"א 641/66 שפיר נ' שפיר, פ"ד כא(2) 358 (1967); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2) 197, 201 (1978); ע"א (מחוזי ת"א) 673/95 לוגסי נ' מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים), [פורסם בנבו] דינים מחוזי נו(9) 166ב (1997) (הרכב: י' גולדברג, א' לוי וגרוניס); ש' לרנר, דיני שטרות, מה' שנייה 1999, בעמ' 250. מצב בו קיימת חתימה על השטר אולם עולה טענה בדבר אמיתותה, קובע סעיף 23(א) לפקודה, כי ככלל, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות בשטר. נקבע, זה מכבר בפסיקה וכפי שפורט לעיל, כי על התובע מוטל נטל השכנוע משקמה טענה בדבר אמיתות החתימה, שכן זו חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך הרלוונטי. [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פד מז (3)240, 261(1993)]. קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה- היינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדימיון והשוני ביניהן... והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון... המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו" ( הדגשה שלי נ.נ.). כן ראה, ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג(1) 715, 724-725 (1979)). בנוסף, ניתן להוכיח טענת זיוף לא רק בראיות ישירות. התובע, יכול להצביע על מכלול של ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אשר מכוח משקלן המצטבר יעבור נטל הבאת הראיות אל הנתבעים להביא ראיות שיסבירו, או יפריכו את הראיות הנסיבתיות שהובאו לחובתם. אם ייכשלו הנתבעים בכך יוותר מאזן ההוכחה נוטה לטובת התובע ומשמעותו של דבר תהא, כי התובע עמד בנטל השכנוע הדרוש בהליך אזרחי לשם קביעת הממצא העובדתי בדבר אי קיומו של זיוף (ראה: ע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289, 327-328 (1999); ת"א (מחוזי – חי') 162/02 פדלון נ' מנשירוב, [פורסם בנבו] תק-מח 2005(3) 6404 (2005)).
10.7במקרה דנן, התובע לא המציא חוות דעת מומחה לכתב יד התומכת בטענתו ואף עיון בחתימה הגרפית עצמה על גבי השיק מלמד, כי היא אינה זהה כלל ועיקר לחתימת הנתבע כפי שעולה מהחתימות של הנתבע הקיימות בתיק ואף מחתימת הנתבע המתנוססת על גבי מסמך רשמי שהוצג כראייה בתיק [טופס הבנק בדבר הודעה על ביטול טפסי שיקים]. אינדיקציה נוספת ניתן לדלות מסיבת אי כיבוד השיק נשוא התביעה על ידי הבנק "חתימת מושך השיק אינה בסדר". אומנם, אין בסיבה זו, כשלעצמה, ללמד בהכרח על זיוף חתימה אך יש בכך בהחלט אינדיקציה לכך שהחתימה אינה נחזית להיות חתימתו של הנתבע ואם לא די בכך, הרי שגם יתר הכיתוב על גבי השיק הנוגע לסכום השיק אינו זהה לכתב ידו של הנתבע.
10.8התובע טען בהקשר זה, כי הציג ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אשר מכוח משקלן המצטבר ניסה להיבנות ולהעביר הנטל הראייתי לפתחו של הנתבע. כמו כן, התובע העיד את מר ניר בן שמחון אודות עיסקת היסוד ונסיבות מסירת השיק לידיו. סבורני, כי לא עלה בידי התובע להציג ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה מהנימוקים כדלקמן:
10.8.1ראשית, על פי הפסיקה, כפי שפורטה לעיל, על הראיות הנסיבתיות להיות קשורות באופן ישיר, עובדתית, לשאלת עריכת השיק ולא נמצאה כל ראייה בעניין זה בראיות התובע לבד מעדותו הכבושה של מר ניר בן שמחון כשהעיד " ירדתי איתו לאוטו, רשם לי שיק 10,100 ₪ בנוכחותי, רשם בפני את השיק.."(פרט' בעמ' 9 שורות 21-22). עדות זו לא בא זיכרה בתצהירו. העיקר נמצא חסר מן הספר- נושא החתימה על גבי השיק לא צוין במפורש בתצהיר עדותו הראשית כאשר לאור טענת הזיוף המפורשת שהועלתה על ידי הנתבע בשלב הגשת ההתנגדות, מצופה היה, כי הדבר יתן ביטויו בתצהיר עדותו הראשית של מר ניר בן שמחון.
10.8.2יתרה מכך, מעדותו עולה, לכאורה, כי הנתבע הוא זה שמילא את כל פירטי השיק לרבות ציון הספרות המרכיבות את סכום השיק והכיתוב של סכום השיק. דא עקא, כי מעיון בשיק עולה, כי הכיתוב אינו זהה ואף אינו דומה לכתב ידו של הנתבע. העד אף לא הסביר מדוע זה הנתבע לא מילא את שמו כנפרע על גבי השיק.
10.8.3בשולי הדברים יוער, כי במצב דברים רגיל - בעל מקצוע, במהלך עסקיו הרגיל, מפיק חשבונית/קבלה בה מפורטים פרטי התשלום ואופן התשלום וככל שנמסר שיק הדבר נותן ביטויו בקבלה. כמו כן, ככל שעסקינן בשיק הנמשך למועד פירעון מיידי הנפרע מפקיד השיק בחשבונו ולא נזקק לפריטתו. העד לא הציג חשבונית/קבלה ואף לא העניק הסבר המניח את הדעת מדוע נזקק לשירותי פריטת שיק בנסיבות של "שיק מזומן". לאור האמור לעיל, לא מצאתי בעדותו ככזו המקימה תשתית ראייתי מספקת העולה כדי הרף הראייתי הנדרש לתובע בדמות "ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה".
10.9הואיל ועסקינן בתביעה הנשענת על עילה שטרית ונוכח טענות ההגנה שהעלה הנתבע המסקנה אליה הגעתי הינה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי זו אכן חתימתו של הנתבע ודי בכך בכדי לדחות את התביעה.
11.סוף דבר- התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות משפט בסך 6,500 ₪.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
