שיקולים במתן צו קבורה - כבוד המת שהינו עיקרון חוקתי מחייב קבורה זמן סביר לאחר הפטירה

1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 21.11.16 כשהיא אלמנה ואם לשני בנים, המבקש והמשיב 2 (להלן: "המשיב").

2. המבקש המתגורר בארץ מבקש לקבור את המנוחה באופן מידי ואילו המשיב המתגורר ב------ מבקש להמתין עד ליום שלישי הבא – 29.11.16.

3. הבקשה למתן צו לקבורה מידית הוגשה אתמול והתבקשה עמדת המשיב, כמו גם עמדת חברה קדישא. המשיב מתנגד לבקשה באמצעות עו"ד מטעמו ואילו חברה קדישא לא הביעה עמדתה ואף לא שלחה נציג מטעמה לדיון, אף שעפ"י הנטען, נמסרה הודעה למי מאנשי הקשר שלהם.

בהחלטתי מאתמול הוריתי על קיום דיון בהול במעמד הצדדים, כאשר קולו של המשיב נשמע הן באמצעות בא כוחו והן באמצעות שיחת סקייפ במהלך הדיון.

4. לטענת המבקש הודיע את אחיו, המשיב, אודות פטירת המנוחה ועפ"י הנטען סוכם ביניהם שהלוויה תיערך בתוך יומיים-שלושה. המשיב מאשר שהמבקש ביקש לקיים את הלוויה לאחר יומיים-שלושה אלא שלטענתו, הודיע את המבקש שיפעל לרכוש כרטיסי טיסה ויודיע אותו אודות המועד שהוא מגיע.

5. אין מחלוקת שכבר למחרת פטירת המנוחה, ביום 22.11.16, הביע המבקש התנגדותו הנחרצת לדחיית הלוויה בשבוע ימים וכתב למשיב ולאשתו שהוא מבקש לקיים את הלוויה ביום חמישי – 24.11.16.

6. ביהמ"ש שוחח עם המשיב וביקש את עמדתו מדוע לא יפעל באופן מידי להגיע ארצה לצורך קיום הלוויה, אך המשיב חזר על עמדתו לפיה בהתאם לסיכום עם אחיו, המבקש, ירכוש כרטיס ויודיע לו אודות היום שהוא מגיע. משנשאל שוב השיב, במילים כאלה או אחרות, שכבר רכש כרטיס טיסה. לבסוף, משנשאל מפורשות אם הלוויה תידחה למוצאי השבת האם בכוונתו לפעול להגיע לישראל לצורך השתתפות בלוויה, השיב "עם כל הכבוד, אני לא יכול לעמוד בדבר כזה כי זה מעל היכולות שלי. הייתי לפני שבועיים בישראל. קניתי כבר כרטיסים שאני לא יכול לקבל חזרה את התשלומים עליהם, אני לא מדבר על 300 דולר אלא על אלפי דולרים שהוצאו לצורך הטיפול באמא שלי ולצורך הגעה ללוויה". היינו, שהשיקול הינו כלכלי.

7. לבקשת ב"כ המשיב הופסק הדיון על מנת שיוכל לשוחח עם מרשו ולאחר שובו טען שהנימוק לאי הגעת המשיב ארצה איננו כלכלי אלא שהוא לא יוכל לעמוד בכך מבחינה נפשית אם לא כל משפחתו תהא סביבו וכן שעפ"י דברי המשיב עצמו "אם כבוד המת לנגד עיני ביהמ"ש, שהלוויה תתקיים היום".

8. לאחר ששמעתי את הצדדים, ראיתי לקבל את בקשת המבקש, ובשים לב לעמדת המשיב לפיה לא יפעל להגיע ארצה ככל שהקבורה תתקיים במוצאי שבת, וכן לבקשת המשיב ובא כוחו לפיה, אם הלוויה לא תתקיים ביום שלישי יש לקיימה היום, אני מורה על קיום הלוויה עוד היום, ואנמק.

9. "כבוד האדם אינו עניין לימי חייו של האדם בלבד, אלא גם לאחר שהלך לעולמו". המשנה לנשיא, השופט מ' אלון בע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ח(1) 87, 102.

"כבודו של המת הוא עקרון חוקתי הנגזר כפועל יוצא מכבודו של האדם החי, ומזכותו לאוטונומיה אישית. אלה הם שניים שאינם ניתנים לניתוק ולהבדלה...ליבתה של הזכות לכבוד המת טמונה באינטרס הנפטר בעודו בחיים, בהגנה על כבודו לכשילך לעולמו. שורשיו של אינטרס זה בציפייתו הלגיטימית של אדם, בעודו בחייו, כי כבודו, ציפיותיו, רצונותיו ומורשתו, יישמרו ויכובדו גם לאחר פטירתו". (בג"ץ 52/06 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י בע"מ נ'  ,Simon Wiesenthal Center Museum Corp עמ' 56. (29.10.2008).

"בין ההיבטים השונים החוסים תחת "כבוד המת" ניתן למנות, את החובה להביא את המת לקבורה בתוך פרק זמן מסוים ואת האיסור להוציא את הגופה מקברה, למעט במקרים מסוימים... את הזכות להיקבר בכבוד ... ואת החשיבות שבשמירה על רצון המת במילוי צוואתו ... את כל אלה ניתן לראות כהיבטים ספציפיים המשקפים את "כבוד המת" בכללותו. מדובר בזכויות, חובות או אינטרסים שהם ייחודיים למת באשר הוא מת". ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס, עמ' 21, 07.07.2011.

10. לא יכול להיות חולק שלאור הלכת ביהמ"ש העליון על פיה "כבוד המת" משמעותו אף הבאת המת לקבורה בתוך פרק זמן מסוים, שהותרת גופתה של המנוחה בקירור שמונה ימים תמימים לאחר פטירתה, אין בה משום "כבוד המת". כבודה של המנוחה מחייב קבורתה ללא דיחוי ולמצער בתוך זמן סביר מרגע פטירתה.

11. ביהמ"ש מודע לעובדה שהמשיב מבקש להיות נוכח בלוויית אמו אך משעה שהודה הלכה למעשה שמדובר בשיקול כלכלי מדוע לא יקדים הגעתו ארצה, לא ניתן לקבל את עמדתו ולקבוע שיש להכפיף את כבודו של המת, שהינו עקרון על, משיקולים כלכליים של המשיב. אינני מקבלת את הטענה לפיה המשיב לא יעמוד מבחינה נפשית בקיום הלוויה טרם יום שלישי, ראשית משום שטענה זו נולדה רק לאחר שהמשיב הודה שהשיקול הוא כלכלי גרידא, שנית משום שאחת מבנותיו של המשיב מתגוררת בארץ וממילא לא יהיה פה לבדו ושלישית משום שבכך מבקש המשיב לבטל לחלוטין כל שיקול הקשור למצבו של אחיו המבקש הוא לקיים את הלוויה באופן מידי.

כמו כן אינני מקבלת את הטענה לפיה אין להקדים את הלוויה מפאת סיכום בין הצדדים. ראשית משום שסיכום זה הוכחש ע"י המבקש ושנית משום שאף לשיטת המשיב, המבקש לא נתן הסכמתו לקיום הלוויה לאחר שבוע ימים אלא לאחר יומיים שלושה.

12. טענת המשיב לפיה לא יוכל לרכוש כרטיס טיסה באופן מידי הוכחה כלא נכונה וכי המדובר בשיקול כלכלי גרידא. יוזכר שהמנוחה נפטרה לפני ארבעה ימים וכבר למחרת פטירתה כתב המבקש והודיע את המשיב ואת אשתו שאין הוא מוכן לקיום הלוויה שמונה ימים לאחר הפטירה והוא מבקש לקיים אותה עוד אתמול – 24.11.16 קרי, שלושה ימים לאחר פטירת המנוחה, זמן סביר המאפשר הן למשיב והן לבני משפחתו להגיע לישראל.

13. כאמור, בית המשפט מחויב לשמירת העקרון של כיבוד "כבוד המת" וזה כאמור איננו מאפשר הותרת גופתה של המנוחה בקירור משך שמונה ימים ממועד פטירתה ועד מועד קבורתה.

14. אוסיף שחרף הטענה שהמנוחה לא קיימה אורח חיים דתי, מבקשים שני בניה ועפ"י הנטען, אף עפ"י רצונה היא, להביאה לקבורה עפ"י ההלכה היהודית. כידוע, בהתאם להלכה היהודית אין להלין את המת אלא לכבוד המת ולצרכיו. עפ"י ההלכה קבורת המת באופן מידי נמנית על המצוות המרכזיות ביותר עד כדי דחיית יתר המצוות, שנאמר "מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה". מסכת ברכות פרק ב', משנה א'.

עוד אוסיף שבאשר לטענה שכבודה של המנוחה דווקא הוא מחייב המתנה עד אשר בנה יגיע ארצה – בהתאם לדעת הפוסקים אם יש מי מקרובי המשפחה בארץ אין להמתין עוד להגעת קרובים נוספים (שו"ת הלוי חלק ד', סימן קנד), זאת על אחת כמה וכמה מקום שהמשיב יכול להגיע ארצה אך מעדיף שלא לעשות כן משיקול כלכלי.

15. התוצאה הינה שבקשת המבקש מתקבלת ויש להורות על קבורת המנוחה ללא דיחוי. ביהמ"ש הציע למשיב לקיים את הלוויה במוצאי שבת על מנת לאפשר לו להשתתף בה, אך בהתאם לדברי בא כוחו, לא יגיע הוא במוצאי שבת וכן "אם כבוד המת לנגד עיני ביהמ"ש, שהלוויה תתקיים היום". בנסיבות אלה, אין טעם או הצדקה לדחות את קיום הלוויה למוצאי שבת ואני מורה על קבורת המנוחה באופן מידי.

16. אף שהתקבלה עמדת המבקש, אינני מחייבת את המשיב בהוצאות מפאת רגישות הנושא ועל מנת שלא להעכיר את היחסים בין הצדדים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום, כ"ד חשוון תשע"ז, 25/11/2016 במעמד המבקש וב"כ המשיב.