קביעת משמורת משותפת ופסיקת מזונות הקטינה ומדור האם

 פסק דין 

לפניי שתי תביעות בעניינה של קטינה, בת כשלוש וחצי שנים כיום, אשר הוגשו על ידי אם הקטינה כנגד האב. האחת – תביעה למזונות הקטינה בתמ"ש 1745-11-13 (להלן: "תביעת המזונות"); השנייה – תביעה לקביעת משמורת והסדרי ראייה בתמ"ש 1781-11-13 (להלן: "תביעת המשמורת").

א' - העובדות הרלבנטיות:

1. התובעת 1 (להלן: "התובעת" או "האם") והנתבע (להלן גם: "האב") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 20.9.10, וביום 24.8.11 נולדה בתם המשותפת, התובעת 2 (להלן: "הקטינה").

2. ביום 13.10.13 הגישה האם בקשה למתן צו הגנה כנגד האב (ה"ט 27944-10-13), בעקבותיה הורחק האב מדירת המגורים, ומאז למעשה לא שב להתגורר יחד עם האם. תחילה התגורר האב בדירת אמו, ומיום 2.3.14 הוא שוכר דירה למגוריו בתל אביב. האם נותרה להתגורר בדירה השכורה אשר שימשה למגוריהם המשותפים של הצדדים ברמת גן, ועם תום חוזה השכירות עברה להתגורר בדירה שכורה אחרת, אף היא ברמת גן.

3. ביום 3.11.13 הגישו האם והקטינה תביעת מזונות נגד האב, היא התביעה נשוא פסק דין זה. יוער, כי הגם שבכתב התביעה צוינו הן האם והן הקטינה כתובעות, מדובר אך בתביעה למזונות קטינה. בכתב התביעה פרטה האם את צרכי הקטינה וטענה כי סכומם הוא 8,010 ₪ לחודש. האם עתרה לחיוב האב בתשלום מזונות הקטינה בסך של 6,000 ₪ לחודש וזאת עד לשחרורה משירות החובה בצה"ל, וכן בתשלום ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי הממלכתי.

4. בד בבד עם הגשת תביעת המזונות, הגישה האם אף את תביעת המשמורת. בהחלטתי מיום 4.11.13 נקבע כי משמורתה הזמנית של הקטינה תהא בידי האם. בדיון שהתקיים ביום 24.12.13 הגיעו בני הזוג להסכמה בעניין הסדרי הראיה הזמניים בין האב לבין הילדה, אשר קיבלה תוקף של החלטה. על פי הסדרים אלה, שוהה הקטינה עם האב בימי ב' ו-ג' כולל לינה, וכן בכל סוף שבוע שני מיום ו' ישירות מהגן ועד ליום א' ישירות לגן. קרי, בהתאם להסדרים אלה, שוהה הקטינה עם האב 6 ימים ולילות בכל 14 ימים, שהם כ-43% מזמנה.

5. אציין, כי לאורך בירור ההליכים עלה רצונה של האם לעבור ולהתגורר יחד עם הקטינה בצפון הארץ, בסמוך להוריה. האם הגישה בקשות בעניין זה, והאב הגיש תובענה למתן צו מניעה האוסר על האם לפעול כאמור (תמ"ש 54928-11-13). בהחלטתי מיום 29.1.14 הוריתי על הזמנת תסקיר סעד במסגרתו התבקשו המלצות בעניין המשמורת והסדרי הראייה וכן בעניין האפשרות כי האם תעבור להתגורר בצפון הארץ.

6. הואיל וניסיונותיי להביא את הצדדים להסכמות בעניין מזונות הקטינה לא עלו יפה, ביום 2.2.14 ניתנה החלטה למזונות זמניים, בה חויב האב בתשלום סך של 1,400 ₪ לחודש, ובנוסף בשליש בשכר הדירה וכן במחצית מעלות הגן בפועל ומחצית מההוצאות הרפואיות החריגות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח רפואי.

7. ביום 28.5.14 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו האם והאב (להלן: "הדיון"). ביום 1.6.14 הוגש תסקיר בו, על פי הוראתי, התייחסה עו"ס לסדרי דין הן לשאלת מקום המגורים והן לשאלת המשמורת וזמני השהות.

בעניין מקום מגורים, ציינה עורכת התסקיר, כי: