פס"ד בערעורים שאוחדו על שומות בצו לפי פק' מה"כ

 פסק דין

1.         עסקינן בשני ערעורים שאוחדו, של אב (המערער 2, להלן – עזמי) ובנו (המערער 1, להלן – ראני), על שומות בצו שהוציא להם המשיב לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן –הפקודה) לשנים 2004-2007 ביחס לראני ולשנים 2003-2007 ביחס לעזמי.

2.         להלן תמצית העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהדברים התבררו בראיות שהוצגו ובעדויות שנשמעו:

            בת-זוגו של עזמי ואמו של ראני, מרים (לבני הזוג ילדים נוספים. בני הזוג אינם מוכרים כנשואים, מפנה לעדות עזמי, עמ' 25 לפרו'), רכשה בשנת 1995 משאית, באמצעותה הפעילה עסק לחלוקת משקאות קלים, בעיקר עבור חברת טמפו, עד תחילת שנת 1999, ודיווחה למשיב על הכנסותיה מהעסק באותן שנים (להלן – המשאית, העסק).

            עזמי נהג והפעיל את המשאית, אך לא דיווח על קבלת שכר.

            בתחילת שנת 1999 העבירה מרים את הבעלות במשאית ואת פעילות העסק לבנה ראני, ומאז מדווח ראני על הכנסותיו מהעסק.

            עזמי המשיך לנהוג ולהפעיל את המשאית, גם לאחר שהעסק הועבר לראני, אך בשינוי אחד: ראני ועזמי דיווחו על תשלום וקבלת משכורת ששולמה לעזמי.

            גילו של ראני בעת פתיחת העסק על שמו היה 18 שנים.

            החל משנת 2002 ובכל השנים הנדונות בערעורים הללו, ראני התגורר ולמד בגרמניה, ושהה בארץ בחופשות בלבד. בכל אותן שנים הופעל העסק למעשה על ידי עזמי.

            ההכנסות מהעסק הופקדו בחשבון בנק בישראל על שמו של ראני.

לגירסת המערערים (ראני, עמ' 20 לפרוטוקול), עזמי היה מיופה כח בלבד בחשבון זה, לגירסת המשיב  (מפקחת ראשית אצל המשיב, גב' מירה מילוביצקי, עמ' 28 לפרו'), עזמי היה רשום כבעלים משותף בחשבון.

            דפי החשבון לא הוצגו על ידי אף אחד מהצדדים ולכן ענין זה לא הוברר.

            עזמי משך מחשבון זה משכורות בסכומים משתנים, ולבקשתו של ראני הוא העביר לו לחשבונו בגרמניה סכומים משתנים שנדרשו לו למחייתו שם. יתרת הכספים נותרה בחשבון.

3.         עמדתו העיקרית של המשיב, כפי שהיא הוצגה במהלך הדיון ובסיכומים היא, שההכנסות המיוחסות לראני הן בעצם הכנסות של עזמי, ולכן יש להוסיפן על ההכנסות שדווחו על ידי עזמי (כלומר המשכורות) ולמסותן בהתאם.

            לטענתו, הסבת ההכנסות לראני היא הסבה הניתנת לביטול מכח סעיף 84 לפקודה, ולחילופין מדובר בעסקה מלאכותית, שראוי להתעלם ממנה, בהתאם לסעיף 86 לפקודה.

            לחילופין, טוען המשיב, כי, למעשה, המשאית הושכרה על ידי ראני לעזמי, ולכן יש למסות את הרווחים ממנה שהתקבלו על ידי ראני כהשכרת נכס, לפי סעיף 2(7) לפקודה.

            במילים אחרות, עמדת המשיב היא, כי דווקא הצו שהוצא מאוחר יותר לעזמי (נשוא הערעור בעמ"ה  44447-05-12) הוא הצו העיקרי, ואילו הצו שהוצא מוקדם יותר לראני (נשוא הערעור בעמ"ה 39857-01-10) הוא חילופי בלבד, שצריך לדון בו רק לאחר שהערעור של עזמי יידחה.