לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת להוסיף ולשלם לידיה את יתרת החוב בגין אספקת שירותים.
בכתב התביעה, טענה התובעת כי הנתבעת הזמינה ממנה שירותי פיזור ואיסוף של עמדות מחשב בישובים שונים ברחבי הארץ, וזאת במסגרת פעילותה של הנתבעת למתן שירותי מחשב במהלך בחירות מקדימות של אחת המפלגות לכנסת.
לשיטת התובעת, על אף סיכום מפורש בין הצדדים, נדרשה התובעת להמתנה של שעתיים ביחס לאיסוף עמדות המחשב, וזאת נוכח עיכוב בסגירת הקלפיות, ולאחר מכן התברר כי ביחס ל- 47 מתוך 87 הקלפיות, לא נמצאו נציגי הנתבעת או מי מטעמה באתרים השונים לצורך ביצוע האיסוף בפועל, ועל כן נדרשה התובעת להגיע פעם נוספת (שנייה) לצורך ביצוע אותו איסוף.
התובעת עותרת כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לידיה את הסך של 9,000 ש"ח בגין ההמתנה ביום האיסוף המיועד, כמו גם סך נוסף של 24,675 ש"ח בגין האיסוף החוזר, השני במספר, מן האתרים שנסגרו, כל זאת בצירוף מע"מ והוצאות.
בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי ההסכמות שבין הצדדים, כללו הוראה מפורשת על פיה היה על התובעת לאסוף את המחשבים בפרק זמן של יומיים (ה -8 וה-9 בדצמבר 2008) ומכאן שהעובדה שהתובעת נדרשה, לטענתה, להגיע פעם נוספת למקום זה או אחר ביום המחרת, אינה מקנה לה זכות לקבלת תמורה נוספת, וזאת נוכח הסכמתם המפורשת של הצדדים על פיה עסקינן בהצעת מחיר כוללת, או כדבריה בהצעת מחיר "פאושלית".
עוד טענה הנתבעת, כי אין במסמכים ובראיות אשר הוגשו כדי הוכחת טענותיה של הנתבעת לעצם ביצוע האיסוף הנוסף, כמו גם היקפו, וממילא גרמה התובעת בדרך התנהלותה לנזק לנתבעת, אשר נדרשה בעצמה לאסוף את המחשבים מחלק מן האתרים ואף התברר כי נגרמו נזקים לציוד וכי חלקו חסר.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירי ועדויות הצדדים בפני, כמו גם לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתשלום בגין שעות ההמתנה להידחות, ודין התביעה ככל שהיא מתייחסת לתשלום בגין האיסוף הנוסף, להתקבל. טעמיי להלן.
זהות בעלי הדין
במסגרת סיכומי הנתבעת, הועלתה טענה להעדר יריבות בינה לבין התובעת, וזאת, נוכח זהותו של הגורם עמו התקשרה הנתבעת בהסכם.
כיוון שעסקינן בטענה מקדמית, מצאתי לנכון להתייחס אליה בראשית פסק הדין.
טענה הנתבעת במסגרת סיכומיה, כי ההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בין הנתבעת לבין גוף בשם "איגוד ההובלות", שהינו אישיות משפטית אחרת מן התובעת- א.י. איגוד שירותי כ"א בע"מ.
דין הטענה להידחות.
טענה זו לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה, ומהווה הרחבת חזית אסורה, כפי שאף נטען על ידי בא כוחה של התובעת. די בכך על מנת להביא לדחיית הטענה.
גם לגופה של טענה, הוכח כי אין בה ממש.
הזמנת העבודה המאושרת אכן נושאת את השם "איגוד ההובלות", ואולם הובהר על ידי מנכ"ל התובעת, כי מדובר בשם מסחרי של התובעת. הא ותו לא.
מהותית, אין חולק כי המפגשים אשר התקיימו קודם ולאחר הזמנת השירותים, נעשו בין נציגי הנתבעת לבין נציגי התובעת.
החשבונית אשר
שולמה על ידי התובעת ביחס לשירות המפורט בהזמנת העבודה, נושאת את שם התובעת והוצאה לנתבעת.
גם המסמכים אשר צורפו במסגרת הודעת הנתבעת לבית המשפט מיום 1.12.2009, הנוגעים לכאורה, לשיטתה של הנתבעת, לפיזור המחשבים, כוללים עמודים אשר מתנוססת על גבם חותמת של התובעת (נוכח העובדה כי המסמכים לא מוספרו, לא ניתן להפנות לנייר ספציפי).
בטופס הצעת המחיר המאושרת, אליו הפנתה הנתבעת, נרשם כי צורף לו אישור על ניכוי מס במקור וניהול ספרים, כמו גם פרטי הבנק.