1. לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לס' 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
2. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות. עניינה של הבקשה בטענה כי המשיבות מכרו את המוצר "קרם גבינה עם תותים 0% Diet" של המשיבה 1, בין המועדים 8.4.09 ועד 15.4.09, כשהוא מסומן כמוצר "כשר לפסח" בעוד שצריך היה להיות מסומן כ"כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד". חברי הקבוצה שנתבקש ייצוגם הם ציבור הצרכנים שומרי הכשרות הנמנעים מאכילת קטניות בפסח, אשר רכשו או אכלו את המוצר במועדים האמורים, והסעדים שנתבקשו לחברי הקבוצה הם השבת עלות המוצר ופיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם להם.
3. המשיבות הגישו תגובה לבקשת האישור. בתגובתה טענה המשיבה 1, בין היתר, כי הטעות בסוג ההכשר היתה טעותה של הרבנות, אשר ביצעה את סיווג כשרות המוצר, וכי המשיבה 1 לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת על הטעות הנפלה, אלא במועד בו הודע לה הדבר ע"י הרבנות. עוד נטען כי כבר בערב פסח, ביום 8.4.09, מיד עם גילוי הטעות, יצאה המשיבה 1 בהודעה לציבור על כך שמדובר במוצר הכשר לאוכלי קטניות בלבד, ופעלה מיידית לאיסוף המוצר, לרבות יידוע רשתות השיווק על אודות הטעות שנפלה בסימונו. המשיבה 2 טענה כי בכל המתייחס אליה, התביעה מחוסרת עילה, כי אין לה כל אחריות לסימון הכשרות השגוי, וכי על פי חשבונותיה, מספר רוכשי המוצר במהלך התקופה המדוברת הגיע לעשרות בודדות בלבד. המשיבות הוסיפו וטענו כי לא מתקיימים התנאים המוקדמים לאישור התובענה כייצוגית.
4. לאחר הגשת תשובות המשיבות, ובהמלצת בית המשפט, ניהלו הצדדים משא ומתן להסדר, אשר בסיומו הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה. בעקבות הערות בית המשפט, הוגשה בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה. בהתאם לנדרש, פורסמה הודעה בדבר הגשת הבקשה המתוקנת בהתאם לס' 25 לחוק, והעתק ממנה נשלח ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולממונה על הגנת הצרכן. לאחר פרסום ההודעה, לא הוגשו התנגדויות כלשהן להסדר הפשרה, או להמלצה המוסכמת לגמול ולשכר טרחה. אף לא הוגשו בקשות של מי מחברי הקבוצה להתיר להם לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר.
5. על פי ס' 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה היצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ס' 19(ג) לחוק מוסיף וקובע כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסכם הפשרה, את עילת התובענה, את השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים את עיקרי הסדר הפשרה ועוד. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, הגעתי למסקנה כי ניתן לאשרו.
6. כאמור, חברי הקבוצה בענייננו הם ציבור הצרכנים שומרי הכשרות הנמנעים מאכילת קטניות בפסח ואשר רכשו או אכלו את המוצר במהלך חג הפסח שנת 2009. עילת התביעה עליה התבססה הבקשה, היא הטעיה צרכנית, מצג שווא רשלני, הפרת התחייבות חוזית והתעשרות שלא כדין. מן הבקשה עולה, לכאורה, כי חברי הקבוצה חולקים שאלות מהותיות משותפות באשר להטעיה הנובעת מאופן סימון הכשרות על אריזת המוצר והשלכותיה. הסעד שנתבע הוא השבת עלות המוצר ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מחברי הקבוצה, ובסה"כ 50 מיליון ש"ח.
7. על פי הסדר הפשרה שאישורו נתבקש, תספק המשיבה 1, ללא תמורה, במהלך השנה שמיום אישור ההסדר, מעדני חלב בשווי של 500,000 ש"ח, לעמותות לנזקקים, באמצעות ארגון "לקט ישראל". בתום שנה תציג המשיבה 1 לב"כ המבקש אישור רואה חשבון לפיו ערכה הכספי של ההטבה תואם את המוסכם. הצדדים ציינו כי ההסדר גובש לאחר שנתנו דעתם לכך שהמוצר מושא התובענה הוא מוצר אשר אינו נמכר בהיקפים משמעותיים, ובמיוחד נוכח התקופה הקצרה אליה מתייחסת התובענה, לכך שחלק מן המוצרים נמכרו לפני חג הפסח באופן שחלק מן הקבוצה צרכה את המוצר לפני החג ולא במהלכו, לטעות שביסוד סימון הכשרות, ולעובדה שעל אף הערכת המבקש את נזקי הקבוצה, מורים הנתונים כי מדובר בסדרי גודל נמוכים באופן משמעותי מהסכום שנתבע.
8. הסעד המוצע בהסכם הפשרה הוא מתן פיצוי לטובת הציבור. נוכח הקושי המובנה באיתורם של חברי הקבוצה ובהמצאת הוכחה פרטנית על השתייכות לקבוצה, כאשר ניתן להניח כי חברי הקבוצה לא שיירו בידם קבלות המורות על רכישת המוצר בשנת 2009, כמו גם נוכח הקשיים העולים מסוגיית הוכחת הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, ובכללם זהות הצרכנים שהושפעו מן ההטעיה הנטענת, והקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הנזק, הנני סבורה כי יש לאשר את הסדר הפשרה. לענין זה יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהמשיבה 1 הודיעה, כבר בערב פסח, על הטעות שנפלה ופעלה לתיקונה.
9. הצדדים ביקשו שלא למנות בודק. זאת, בשל היקפו המינימאלי של הנזק, המתייחס למכירת המוצר בימים ספורים בלבד, נוכח אופיו של הסדר הפשרה ובשל מנגנון ההטבה הפשוט שנקבע בו אשר אינו כרוך באיתור חברי הקבוצה. אכן, נזקם הנטען של חברי הקבוצה הוא בעיקרו נזק לא ממוני. קיים קושי ממשי לאמוד את מספרם של חברי הקבוצה שנפגעו כתוצאה מן הטעות בסימון המוצר, אם בשל הקושי לאתר את הצרכנים שצרכו את המוצר במהלך חג הפסח, ואם בשל העדר נתונים על שומרי הכשרות שאינם אוכלי קטניות מתוך כלל הצרכנים שרכשו את המוצר. במצב דברים זה, אין מקום לבחון את הסדר הפשרה על יסוד בדיקות כלכליות וחשבונאיות בדבר כדאיות ההסדר, ובנסיבות אלה, חוות דעת בודק איננה נדרשת.
10. נוכח כל האמור לעיל, נחה דעתי כי הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
11. הצדדים המליצו כי המבקש יקבל מן המשיבה 1 גמול בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכי שכר טרחת המבקש יעמוד על סך 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הצדדים ציינו כי לענין גמול התובע הייצוגי ושכר טרחת בא כוחו, נלקחו בחשבון התועלת הציבורית שהביאה התובענה הייצוגית, הסיכון והטרחה שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא כוחו בהגשת התובענה ובניהולה, והעובדה כי סכומים אלה מתווספים להטבות על פי ההסדר. אף שסכומים אלה נראים מעט גבוהים, נוכח המחלוקת הצרה שעלתה מכתבי הטענות והשלב בו מצוי ההליך, הרי נוכח תרומתה של התובענה לאכיפת הדין ולהרתעה מפני הפרתו, לא מצאתי להתערב בסכומים שהומלצו ע"י הצדדים, והנני מאשרת אותם.
12. התוצאה היא שהנני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
ב"כ הצדדים יגישו לאישורי תוך 14 יום נוסח לפרסום הודעה בדבר החלטה זו. המודעה תפורסם בעיתון יומי בתפוצה ארצית במימון המשיבה 1.
ב"כ המבקש ישלח העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט בצירוף הסדר הפשרה לשם רישומו בפנקס.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ל' חשון תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.