האם יש לראות ביציאתו של עובד לחופשה ללא תשלום, חרף החלטת מעסיקו שלא לאשרה, כהתפטרותו מהעבודה? זו השאלה המונחת לפתחנו בתיק זה.
רקע העובדתי וטענות הצדדים
1. התובע, מר אייל כהן (להלן: "
התובע") הנו רואה חשבון בהשכלתו ובעיסוקו, ובזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה עבד במשרד רואי החשבון "זאב סולומון ושות'", (להלן: "
הנתבע 3" או
"המשרד"), שבבעלות הנתבעים 1 ו- 2 ובהנהלתם.
2. התובע החל עבודתו במשרד ביום 7.2.06, והועסק תחילה כמתמחה, והחל מחודש מרץ 2008, או בסמוך לכך, עם סיום תקופת ההתמחות, הועסק כרו"ח במשרד.
3. בין התובע לנתבע 3 נחתמו שני הסכמי עבודה: הראשון, מיום 14.2.06 והשני, מיום 2.9.07
[1] .
4. ביום 1.9.09 התחתן התובע ובשל רצונו לצאת לירח דבש, ובין היתר לבקר את הוריו ואת הורי רעייתו המתגוררים בחו"ל, ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום (להלן - "
חל"ת") למשך חודש וחצי.
5. לטענתו, הוא פנה לנתבע 2 (להלן- גם "
רו"ח זלוטניק") טרם החתונה, בבקשה לצאת לחל"ת בסמוך לאחר חתונתו, ואולם האחרון נמנע מלתת לו תשובה ברורה, כשהוא מטיל ערפל בקשר לעמדת המשרד, ועל כן נדחה מועד היציאה לחופשה.
6. לאחר נישואיו, פנה התובע שוב אל רו"ח זלוטניק וביקש ממנו לצאת לירח דבש בחודשים אוקטובר- נובמבר 2009. לטענת התובע, במענה לפנייתו נאמר, כי "לא צריכה להיות בעיה", ועל כן לאור היכרותו של התובע עם רו"ח זלוטניק ותשובותיו המעורפלות, מצא התובע במשפט זה מענה חיובי של המשרד לבקשתו לצאת לירח דבש ולחופשה שתכנן עם רעייתו.
7. וכך, הוא רכש כרטיסי טיסה ליום 22.10.09, ועדכן על כך את רו"ח זלוטניק בדוא"ל מיום 17.9.09. שבוע לאחר הודעתו, ביום 24.9.09, קיבל התובע הודעה בדוא"ל מרו"ח זלוטניק לפיה היציאה לחל"ת אינה מאושרת
[2] (להלן: "
הודעת הסירוב").
8. אין חולק, כי לאחר קבלת הודעת הסירוב, ולמעשה עד ליום 21.10.09, ערב טיסתם של התובע ורעייתו לחו"ל, המשיך התובע לעבוד במשרד. לדברי התובע, כל אותה עת הוא נותר בערפל, הגם שרו"ח זלוטניק שב ונתן לו להבין כי בנסיבות שתוארו על ידו, נראה שהמשרד יאות לאשר לו את ירח הדבש המיוחל, בוודאי לאחר שרכש כרטיסי טיסה.
9. סופו של דבר, בסיומו של יום 21.10.09, נקרא התובע לחדר הישיבות במשרד, בו הבהירו לו הנתבעים 1 ו- 2 כי יציאתו לחל"ת אינה מאושרת ואף נתנו בידו מכתב הנושא תאריך אותו יום, לפיו יראו ביציאתו לחל"ת כהודעה על הפסקת עבודה
[3].
10. בלית ברירה, ומשנרכשו כרטיסי הטיסה ותוכננו ירח הדבש והחופשה המשפחתית, נסע התובע לחו"ל.
11. לאחר שובו לארץ, נערכה ביום 3.1.10 פגישה בין הצדדים, בה הובהר לו, כי אין בכוונת הנתבעים להשיבו לעבודה. כמו כן, במסגרת גמר החשבון שנערך עמו, נוכה לו סכום בסך 9,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת
[4].
12. בתביעה שבפנינו, עותר התובע לקבלת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, השבת הסכום שנוכה ממנו ולפיצויים בסך של חמש משכורות בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.
13. הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם ובמצורף אליו כתב תביעה שכנגד. כטענה מקדמית טענו, כי יש למחוק את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 וזאת מן הטעם שהתובע הועסק על ידי הנתבע 3 בלבד וכן משום שאין כתב התביעה מגלה עילה המצדיקה הרמת מסך.
לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי הבקשה ליציאה לחל"ת נדחתה על ידם בצורה מפורשת וברורה למן המועד הראשון בו פנה התובע, והובהר לו כי צרכי העבודה אינם מאפשרים לאשר את בקשתו לצאת לחופשה ממושכת ובלתי מוגבלת בזמן, אשר מועדיה אינם מוגדרים. חרף האמור, בחר התובע להתעלם מהחלטתם וזנח את העבודה. כן טענו, כי רק באמצע חודש ספטמבר 2009 הודיע התובע לראשונה, כי החופשה המבוקשת היא לפרק זמן של כחודשיים.
הנתבעים עתרו לחיוב התובע בפיצויים בשל נזקים שנגרמו למשרד לטענתם מיציאתו של התובע לחל"ת וכן להשבת מענק ההתמדה אשר שולם לתובע ככל ויפסקו לטובתו פיצויי פיטורים.
14. ביום 9.5.12 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו בפנינו התובעים, מר אלי שפיקר, אשר היה שותף במשרד בין השנים 1996-2008 (להלן: "
מר שפיקר") ומר ירון בן גיגי, אשר הועסק במשרד בין השנים 2006-2011 (להלן: "
מר בן גיגי"). דיון נוסף התקיים ביום 19.6.12 ובו העידו הנתבע 1 (להלן- גם "
רו"ח סולומון") ורו"ח זלוטניק.
דיון והכרעה