פס"ד בבקשה לקבוע כי טובת הילד מחייבת שלא לצמצם את תוצאות האימוץ

בפני בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נ. א. (להלן : הקטין ) כבר אימוץ בהתאם לסעיף 13 (א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א - 1981 ביחס למשיבים (להלן: ת. ו-ד) ולקבוע שטובתו מחייבת  שלא לצמצם את תוצאות האימוץ.

רקע כללי

1.      הקטין  יליד .

2.      המשיבה ילידת 1979 , המשיב בן יליד 1975 .בני הזוג נישאו זה לזו כשהמשיבה הייתה בת 19 שנים לאחר הכרות רבת שנים. הם התגרשו ביום  15.7.07 .במהלך שנות הנישואים מערכת היחסים ביניהם הייתה מלווה בסכסוכים קשים ובמעשי אלימות בעיקר של המשיבה כלפי המשיב.

3.      לקטין אחים תאומים  שנולדו בשנת 1999 ונמסרו לאימוץ בהסכמת המשיבים, עוד באותה שנה  ושתי אחיות: האחת ילידת שנת 2000 והשנייה ילידת 2002.השתיים  הוצאו מהבית   לאחר שחוו  מעשי אלימות בעיקר מצד המבקשת והזנחה קשה .

מיום 29.4.07 הן נמצאות ביחד במסגרת אומנה.

4.      ההכרות בין המשיבים לבין שירותי הרווחה נמשכה לאורך שנים רבות. שירותי הרווחה  ניסו לסייע להורים בגידול ילדיהם באמצעות סומכת, על ידי שילוב הילדים במעון רב תכליתי, במתן הדרכה, באמצעות מפגשים רבים עם עובדות סוציאליות ובאמצעים כספיים אך כאמור המשיבים לא הצליחו להתמודד עם גידול הילדים.

5.      בשל דיווחים חוזרים על מעשי אלימות של המשיבה כלפי הילדים והזנחתם הכריז בית המשפט לנוער על הקטינים  ביום 19.4.07 כקטינים נזקקים.

6.      הבנות השתלבו כאמור במשפחה אומנת. באשר לקטין, שירותי הרווחה ניסו לשכנע את המשיב לגדל אותו בכפוף לתוצאות לבדיקת מסוגלותו ההורית  על אף שהמשיב באותו מועד,  ביקש שגם הקטין יצא מהבית. למשיבים נערכה בדיקת מסוגלות הורית שתוצאותיה התקבלו בספטמבר שנת 2007. הבדיקה שללה את מסוגלותם ההורית לעת עריכת הבדיקה.

7.       בטרם  הוצאת הקטין מהבית בצו חירום, נרשמו דיווחים ביחס למשיבה הקשורים במעשי  אלימות שלה  כלפי בנותיה וכלפי אחותה, על כך שלמשיבה לא היה מקום להתגורר עם הקטין לאחר גירושיה מהמשיב וניסיון בלתי מוצלח של המשיב להחזיר אותה עם הקטין אל ביתו לבקשת שירותי הרווחה. מאותו דיווח עולה שבעקבות סכסוך בין השניים עזבה המשיבה את הבית כשלטענתה המשיב דרש ממנה לעזוב. המשיבה עזבה ונדדה עם הקטין בבתי מכרים וקרובים כשהיא נאלצת לעזוב את המקום  בעקבות סכסוכים ותלונות על התנהגותה.

8.      הקטין הוצא מהבית ביום 19.9.07 בצו חירום שאושר ביום 25.9.07  על ידי בית המשפט לנוער  לאחר ששרותי הרווחה הגיעו למסקנה שהמשיבה מתקשה לדאוג לקטין,מזניחה אותו ומנהלת  אורח חיים הגורם  נזק לקטין. המחשבה של שירותי הרווחה  על האפשרות להעביר את הקטין לחזקת המשיב לא צלחה משום שהמשיב התקשה ליטול אחריות ותרם בהתנהגותו להזנחת הקטין.

9.      הקטין הוצא  ממשמורת הוריו  כשהוא מוזנח מאוד, מלוכלך ונקלט באומנת קלט חירום בהסכמת המשיבה ומבלי שניתן היה לקבל את הסכמת המשיב .

10.  המשיבים טוענים כיום ,כל אחד בנפרד, שהם מעוניינים לגדל את הקטין, שלאחר גירושיהם  השתנו הנסיבות ושיש לתת להם   הזדמנות לגדל את הקטין בליווי הדרכה ועזרה מתאימה.

טענות המבקשת:

11.  למשיבים ניתנו הזדמנויות לגדל את הקטין  תוך סיוע אינטנסיבי מרשויות הרווחה לרבות שילובו במעון רב תכליתי, הדרכה הורית  במסגרת המעון  ובליווי עו"ס.

12.  מחקירת המשיבים במסגרת הדיון שהתקיים  ביום 19.3.08 עולה, שגם היום המשיבים אינם מסוגלים לדאוג לקטין ולספק את צרכיו ההתפתחותיים והרגשיים וכן כי לא חל כל שינוי במצבם.

13.  חייה של המשיבה מתנהלים בחוסר יציבות בסיסית הדרושה לגידול ילדים. המשיבה נהגה בעבר באלימות כלפי ילדיה וכלפי המשיב, הזניחה את הטיפול בבית.

14.  המשיבה הסכימה בזמנו להוצאת בנותיה מרשותה ומאוחר יותר, לאחר הוצאת הקטין בצו חירום, נתנה הסכמתה גם לכך.

15.  המשיב הינו אדם תלותי ופאסיבי והוכיח שאיננו מסוגל לקבל על עצמו אחריות בלעדית בנוגע לטיפול בקטין. גם כשידע שהמשיבה מזניחה את הקטין לא נטל על עצמו אחריות לטפל בבנו.

16.  למשיבים אין כל תוכנית מעשית בנוגע לקבלת הקטין לרשותם, אלא שהקטין ימשיך לשהות במסגרת המעון הרב תכליתי.