פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של מכירה, ולא בדרך של חלוקה בעין

1.         בפני תביעה שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין מכח חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין).

רקע

2.         המקרקעין נשוא התביעה, מצויים בירושלים וידועים כחלקה 40 בגוש 30559 (להלן - המקרקעין).  המדובר במקרקעין שאינם מוסדרים. 

            התובע והנתבעים הינם מבעלי המקרקעין הרשומים, בין היתר, בפנקסי המקרקעין של ירושלים ובלוח התביעות מן התקופה הירדנית.

טענות התובע

3.         לטענת התובע, על פי הרישומים בפנקסי המקרקעין של ירושלים ספר 1015 דף 6489, התובע הינו הבעלים של 20/200 חלקים מן המקרקעין, דהיינו 10% מן המקרקעין.  יתר החלקים (90%) מצויים בבעלות הנתבעים, וזאת על סמך רישומים בלוח התביעות מן התקופה הירדנית.

            הואיל ועל פי הודעת מר מנחם גרשוני, סגן ומ"מ מינהל תכנון העיר בעיריית ירושלים (להלן - מסמך גרשוני), המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה - מבקש התובע פירוק השיתוף במקרקעין על-ידי מכירה פומבית וחלוקת הפדיון בין הבעלים המשותפים.

טענות הנתבעים

4.         לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחילופין, מחמת שיהוי רב בהגשתה.

5.         לגופו של ענין, טוענים הנתבעים בסיכומיהם שהוגשו ביום 4.6.06, כי התובע אינו זכאי לדרוש פירוק השיתוף במקרקעין או חלוקתם וזאת הואיל ומדובר במקרקעין שאינם מוסדרים.

            בנוסף, טוענים הנתבעים, כי אם תתבצע חלוקת המקרקעין, יצטמצם חלקו של התובע ושל הנתבעים גם יחד  בכ - 40% (השיעור שמופקע על ידי הרשות לצרכי ציבור), ומכאן שהתובע יהא בעליהם של 6% בלבד מן המקרקעין, בעלות שהינה מזערית לטענתם, ואין בה כדי להקנות לתובע כל אפשרות לדרוש חלוקה או פירוק של המקרקעין.

            עוד טוענים הנתבעים, כי מכל מקום, חלקו של התובע בנכס בטל בשישים לעומת חלקם הם, וגם מסיבה זו אין הוא זכאי לדרוש פירוק השיתוף בדרך של מכירה פומבית למקרקעין אשר עלולה לגרום נזק לנתבעים במידה העולה בהרבה על ערך חלקו של התובע.

6.         טענה נוספת המועלית על ידי הנתבעים שיש לדחות את מסמך גרשוני הואיל והוא  אינו יכול להוות תחליף לחוות דעת בדבר אפשרות החלוקה או הפירוק במקרקעין, וזאת מאחר ומר גרשוני אינו שמאי מקרקעין אלא פקיד עירייה. 

7.         באשר לפירוק השיתוף במקרקעין, טוענים הנתבעים, כי אפשרות זו היא אפשרות חליפית לחלוקה בעין, והיות והתובע לא הוכיח כי חלוקת הקרקע עלולה לגרום לו להפסד, אין הוא זכאי לדרוש פירוק.

דיון ומסקנות

8.         אתייחס תחילה לטענותיהם המקדמיות של הנתבעים בדבר התיישנות ושיהוי.

סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע כדלקמן:

"כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף."

            פסק הדין המנחה בענין הינו רע"א 1017/97 רדילביץ נ' מודעי, פ"ד נב (4) 625 (להלן - פס"ד רדילביץ), ובאשר לזכאותו של שותף לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת נאמר בפסק הדין כדלקמן: