יחסי גומלין בין טובת ההורה הדומיננטי לבין טובת הילדים כשיקול מרכזי בסוגיית הגירתם

ההליך

1. לפניי תובענה בה עותרת התובעת (להלן גם: האם) להתיר לילדי הצדדים להגר עמה ל...
2. המדובר בתובענה בה ניתן פסק דין על ידי מותב קודם, אך הדיון בה הוחזר לפניי לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש על פסק הדין, כפי שיבואר להלן.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת נולדה וגדלה עד סוף שנות העשרים לחייה ב...
2. התובעת, שהינה בת לאב יהודי ואם נוצרייה, התגיירה ב..., ובהיותה כבת 28 שנים עלתה ארצה.
3. הנתבע (להלן גם: האב) הינו יליד ... ואינו יהודי. בהיותו כבן 11 היגרה משפחתו ל...
4. הצדדים הכירו בעת שהתובעת שהתה ב... במסגרת עבודתה, ונישאו שם בשנת 1999.
5. ב... נולדו לצדדים שני ילדיהם, כיום קטינים כבני ... שנים (להלן: הילדים).
6. בשנת 2003 עלו הצדדים ארצה, והם כבר מצויים במשבר.
7. ביום 10.5.2005 הותרו נישואי הצדדים.
8. ביום 2.11.2005 הגיעו הצדדים להסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בו נקבע, בין היתר, כי משמורת הילדים תהא בידי התובעת ונקבעו הסדרי שהות עם הנתבע.
9. ביום 9.3.2011 הגישה התובעת את התובענה דנא, במסגרתה מונתה הגב' ה.ב (להלן: המומחית) על מנת שתחווה את דעתה בעניין הגירת הילדים.
10. ביום 11.10.2011 הוגשה חוות דעת (להלן: חוות הדעת הראשונה), בה המליצה המומחית שלא להתיר את הגירת הילדים.
11. ביום 19.1.2014 ניתן על ידי מותב קודם פסק דין שאימץ את המלצת המומחית ודחה את התביעה.
12. במסגרת ערעור שהגישה התובעת, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת חוות דעת עדכנית (להלן: חוות הדעת השנייה).
13. ביום 5.2.2015 הוגשה חוות הדעת השנייה, בה המליצה המומחית להתיר את ההגירה.
14. ביום 24.2.2015 התקבל הערעור, ובית המשפט המחוזי הורה "כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה אשר יידרש לכל הקשור לקביעת מועד לחקירת המומחית וכך גם – ככל שימצא לנכון – שמיעת הילדים באופן בלתי אמצעי ובמיוחד לאחר שנראה כי לכאורה מודעים הם להליכים השונים בעניינם ועל מנת שבית המשפט יוכל אף הוא להתרשם מהם. בנוסף, יידרש בית משפט קמא לשאלה אם יש מקום נוכח ולאחר הגשת חוות הדעת של המומחית לבקש תסקיר משלים משירותי הרווחה, אשר לכאורה אינם בקשר מזה זמן רב עם המשפחה, כאשר יכול והמתנה לתסקיר תארך זמן נוסף.".
15. ביום 4.5.2015 התקיים לפניי הדיון הראשון לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון זה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "מבלי להודות בכל טענה ולנוכח העובדה ששירותי הרווחה אינם מעורבים בחיי המשפחה מזה כשנתיים ימים וכן על מנת לא לחשוף את הילדים לגורם מקצועי נוסף, מוסכם כי לא יוזמן תסקיר.".
16. ביום 19.5.2015 נפגשתי עם הילדים.
17. ביום 1.7.2015 נחקרה המומחית על חוות הדעת השנייה.
18. ביום 28.7.2015 הוגשו סיכומי הנתבע והגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

השיקולים הרלוונטיים

1. השיקולים שיש לתת עליהם את הדעת בסוגיית הגירתם של קטינים נקבעו ברע"א 4575/00  (פלונית נ. אלמוני, פ"ד נח (2) 321), לאמור: "בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בעניין זה יתחשב בית-המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו, אם תאושר הגירת הילדים, ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה שאליה מתבקשת ההגירה. אמות-מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה, ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה. " (שם בעמ' 333).
2. המדובר בקונקרטיזציה של עקרון טובת הילד באספקלריה של הגירה, תוך שהודגש כי "אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה" (רע"א 4575/00 עמ' 333).
3. הכרעה בסוגיית הגירתם של קטינים "היא מן הקשות והכבדות בשאלות שעל בית המשפט להתמודד עימן; גורלו של ילד קטן מונח על כף המאזניים, כמו גם דרך חייו של כל אחד מהוריו. אלה הן תמיד שאלות שאין להן שיעור ואין להן פתרונות אופטימליים" (פסק דינה של הנשיאה בייניש בדנ"א 9201/08 – מיום 5.4.2009, ור' גם סע' 25 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"מ 10060/07 – מיום 2.10.2008, העוסק באותה פרשה).
4. מן הטעם האמור, כמו גם מן הטעם שבבחינת בקשה להגר "מתקיים הליך שיש בו יסוד של ניבוי העתיד, שהבלתי נודע בו הוא רב" (סע' 2 לפסק דינה של הנשיאה בייניש בדנ"א 9201/08), משמשות חוות דעת מקצועיות אמצעי מרכזי המסייע לבית המשפט להכריע ("חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים." – רע"א 4575/00 בעמ' 331, וכן ר' פסק דינה של הנשיאה בייניש בדנ"א 9201/08 לאמור: "חוות הדעת המקצועיות מהוות, אפוא, את האמצעי המרכזי שבו נעזר בית המשפט בבואו להכריע בבקשה להתיר את הגירתו של קטין ו"הן ההופכות את המושג 'טובת הילד' ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי"... בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים. ההחלטה הסופית היא אכן של בית המשפט ולא של המומחה ובית המשפט מחויב להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי.
   
   
   אף-על-פי כן ההלכה שנקבעה בפסקי דינו של בית משפט זה בנושא של הגירת ילדים היא שככלל בית המשפט יאמץ את המלצת המומחים שמונו על ידו "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (ראו: בע"מ 9358/04 הנ"ל, פסקה 10 לפסק הדין; פרשת פלונית, בעמ' 331; פרשת פלוני, פסקה 15 לפסק הדין)" – ההדגשה לא במקור).
5. כאמור, בנדוננו ניתנו שתי חוות דעת, הראשונה שללה הגירה והשניה התירה אותה. משכך, השאלה המרכזית הינה מה הם הטעמים העומדים בבסיס השינוי והאם הם עומדים במבחן.

חוות הדעת הראשונה והשנייה

1. בחוות הדעת הראשונה כתבה המומחית, בין השאר, כלהלן:         
   
   "לאימם של הילדים מערכת אמונות שליליות ביחס לאב, והיא פועלת בהתאם למערכת זאת בכך שהיא פועלת בעולם נגד האב ושואבת את הילדים לתוך מערכת האמונות הזו. הילדים משתפים פעולה עימה ומזינים את מערכת האמונות בסיפורי אימה על האב אשר אין בהם ממש לבד מזה שהם תואמים את מערכת האמונות של האם...למעשה, כל התשתית לסרבנות קשר מצדם של הילדים קיימת מלבד סרבנות בפועל. לפלא הוא בעיני כיצד לא מתקיימת סרבנות קשר בפועל. לדעתי יש לכך כמה סיבות. האחת היא שבוחן המציאות של הילדים לא נפגע עד כדי כך. הם נמצאים הרבה עם האב ונוכחים לעיתים קרובות בכך שבמציאות הוא אב נוכח ואכפתי וחם ומסור ושונה מאוד מהפנטזיה הרודפנית בתוכה הם שבויים. לכן חשובה מאוד הנוכחות הגבוהה והשכיחות הקבועה של הקשר של הילדים עם אביהם, שכן מיד כשהוא יוצא מתחום הראייה שלהם משתלטות הפנטזיות הרודפניות ומשחירות את דמותו של האב. בכל עת שהילדים פוגשים אותו הם נוכחים שהוא אחר. לא בכדי פעלה האם נמרצות על מנת לצמצם את סדרי הראייה עם האב. סדרי הראייה הנרחבים שלהם הם המאפשרים לילדים לשקם מדי יום את דמות האב הנהרסת על ידי הפנטזיות התוקפניות והרודפניות המשותפות לאם ולילדים. סיבה נוספת לכך שאין סרבנות בפועל היא שבית המשפט הנכבד קבע סדרי ראייה. ל... יש גבולות משל עצמה והם הגבולות של החוק. כאן ... עוצרת. היא אינה מעזה לשבש את החלטות בית המשפט".          
   ...
   דיון בשאלת ההגירה

"1. סיבת ההגירה: ... נותנת סיבה לכאורה לגיטימית להגירה: היא רוצה לחזור לארץ מולדתה ולשפר את איכות חייה ואת איכות חיי ילדיה. אך, יש מספיק סיבות להניח שיש כאן שימוש בהגירה כאמצעי להרחיק את הילדים מהאב. ל... מטען משמעותי של כעס על האב, היא סבורה שהוא מזיק לילדים, יש לה היסטוריה ארוכה של פעולה כנגדו וניסיונות להביא לצמצום סדרי הראייה שלו עם הילדים, או להביא למאסרו או לגירושו מהארץ ובכך להרחיקו. קשה להתעלם מעיתוי בקשת ההגירה, שבאה מיד לאחר שהאב קיבל אשרת שהייה זמנית בארץ. ... אינה מסתירה את עמדתה שהסדרי הראיה של הילדים עם האב נרחבים מדי, וייטב להם לא לראותו על בסיס קבוע. בתחילת הקשר עימי אף אמרה שדי שהילדים ישמרו עם אביהם קשר בסקייפ וקשר פיזי ביניהם אינו רלוונטי. יש ל... מערכת אמונות ביחס לאב שהוא אדם שלילי ומזיק לילדים. הילדים נשאבים אל תוך מערכת האמונות הזו ומספקים לאימם מידע שלילי על אביהם כדרך ליצור עימה קואליציה. רק בזכות סדרי הראייה הנרחבים נשמרת דמותו של אביהם בעיני עצמם באופן תקין. אם יורחקו מאביהם אפילו בדרך של צמצום סדרי הראיה תשתלט הדמות הרעה והרודפנית של אביהם על עולמם ובכך יינזק הן בוחן המציאות שלהם והן הקשר שלהם עם אביהם.

2. אם יהגרו הילדים עם אימם ייגרם להם נזק. תפיסתם את אביהם תעבור עוות ללא יכולת התיקון המתרחשת בארץ בזכות השכיחות הגבוהה של הקשר שלהם עם אביהם.
3. אם תותר הגירת הילדים והאב יגורש מהארץ יקשה על המערכות לאכוף סדרי הראיה של האב עם ילדיו. הילדים יפתחו סרבנות קשר של ממש. קשה לסמוך על האם כי תתמוך בשמירת קשר של הילדים עם אביהם מפני שהיא מאמינה באמת ובתמים שהוא מזיק לילדים.
4. האם טוענת כי הילדים והיא אינם משולבים בארץ מן הבחינה החברתית והתרבותית. התרשמותי היא שהאם משולבת כאן היטב, יש לה עבודה טובה וקבועה, והילדים משולבים היטב מבחינה לימודית וחברתית.
5. אם תסורב בקשת ההגירה של הילדים הם יתאכזבו שכן האם יצרה בפניהם מצג כאילו הם עומדים להגר ממקום שכולו רע למקום שכולו טוב. אם יהגרו הילדים וייתקלו בקשיי ההגירה הבלתי נמנעים הם יופתעו ויתאכזבו. אם יישארו הילדים בארץ יתאכזבו ואולי אף יודאגו שכן על מנת לקדם את ***** הם עברו תהליך של השחרת הארץ. בסתר ליבם תרווח להם שכן הם יודעים שהמחיר של הגירתם ל***** הוא מחיקת אביהם. הם יודעים שאם הפסיכולוגית מטעם בית המשפט תמליץ על הגירתם הרי שהיא עוזרת במחיקתו ...

אם תותר בקשת הגירה של הילדים יגרום הדבר לנזק נפשי לאב אשר ינותק מילדיו והם ינותקו ממנו.

6. רצון הילדים הינו להגר ל... עם אמם אך במקרה שלפנינו רצון זה אינו רצון חופשי והוא מושפע עמוקות מרצונה של האם.
7. האם אמנם הציעה תוכנית סבירה לקליטתם של הילדים ב... ואף עומדת מאחורי התחייבותה לקיים את החלטת בית המשפט באשר לביקורים. אך תוכנית זו יכולה לבוא לידי מימוש רק אם יחול שינוי משמעותי במערכת המחשבות שיש לאם על אודות האב אותה היא מקנה לילדים ותורמת להפיכתו של האב לדמות רודפנית ביחס לילדים בכל עת שהם אינם רואים אותו פיזית. על כן, בעת הזאת, יש חשיבות לשכיחות האינטנסיבית של הקשר של הילדים עם האב. רק כך מצליחה דמותו להשתקם כל פעם בתוכם.
8. לו תותר הגירת הילדים יש סבירות גבוהה לכך שהקשר שלהם עם אביהם ינותק ודמותו תושחר בתוכם ללא דרך לתקנה, ותפיסת עולם קיצונית של שחור לבן, טוב ורע, רודף נרדף (אמא/ אבא/ .../ ...) תעמיק שורשים בתוכם ותעוות את תפיסת המציאות שלהם.
9. אם תחליט האם להגר בלי הילדים הרי שהאב מסוגל להיות הורה משמורן.

1. בחוות הדעת השנייה כתבה המומחית, בין השאר, כלהלן (ההדגשות שלי): 
   
   "(האם – שב"י) חדלה לחלוטין זה מכבר מניסיונותיה לגרש את אבי הילדים מהארץ, רואה התנהגותה זו בעבר כטעות עליה שילמה את המחיר. הילדים רואים את אביהם באופן מסודר כפי שנקבע להם. אין עוד מעורבות של עובדים סוציאליים במשפחתם. הדברים זורמים כסדרם ומתנהלים היטב.            
   ...        
   התרשמתי כי שינויים רבים קרו במשפחה מאז שראיתיה לאחרונה.          
   הקונפליקט בין ההורים אמנם לא נפתר, הם לא חזרו להיות ביחסי הידברות, אך הגילויים החיצוניים שלו פסו מן העולם...בזמן שחלף חלה רגיעה בשטח. שירותי הרווחה יצאו מהתמונה. המשטרה לא עורבה עוד בקורה בתוך המשפחה. האם הרפתה מעיסוק באב. הילדים מבקרים את אביהם על פי הסדר שנקבע בעופן קבוע כדבר שבשגרה בימות החול ובחגים כפי שתיארתי בהרחבה בגוף חוות הדעת.
   ...
   הילדים רואים את אביהם תקופה ממושכת ולעיתים קרובות ללא הפרעות. האב חדל להיות דמות דמונית ורודפנית בתוכם, כזו שקמה עליהם בכל רגע שלא היו אתו בקשר ישיר, כפי שתיארתי בהרחבה בחוות דעתי מ- 2011. תפיסתם המציאותית את אביהם כפי שהוא התייצבה והיא איננה מעוותת עוד...הילדים ביטאו רצון אותנטי לקשר קרוב עם אביהם, ותקווה כי אם תותר הגירתם יגור בסמיכות אליהם, ואם לא אזי יבקרוהו באשר יהיה
   ....       
   מצבה של האם ירד מן הבחינה הרגשית והכלכלית. רגשית היא חשה כאן בודדה ללא משפחה, היא איבדה את מקום העבודה שהיה מתאים לכישוריה המקצועיים ופרנס את ילדיה ברמה טוב, וכעת היא עובדת בעבודה בה כישוריה המקצועיים אינם באים לידי ביטוי וללא כל זכויות ובשכר נמוך, היא חוששת לעתידה כלכלי וליכולתה לפרנס את ילדיה, שעיקר האחריות הכלכלית עליהם היא עדיין עליה...ההגירה כים הינה צורך קיומי רגשי וכלכלי יותר מבעבר. האב טוען כי הוא חי מיום ליום ואינו משתף במחשבותיו לגבי העתיד. במובן זה ביטחונם הקיומי של הילדים שנשען על אימם התערער והאב אינו עוזר על מנת לייצבו ואינו מעניק להם תושחת ביטחון. הם ערים לירידה במצבה של אימם וכמי שהיא העוגן המרכזי של חייהם הם תומכים בה.           
   הילדים שניהם מוכנים לעבור לחיות ב... ורוצים לעבור לחיות ב... כמובן שרצון זה נבנה אצלם כתוצאה מהשפעת אמם...הילדים, בעיקר ד', חולמים על ... כעל הארץ המובטחת, הלבנה והטובה לעומת ... על תחלואיה כפי שהציגו הם אותה. אין ספק כי אם תותר הגירתם של הילדים ל... יעברו הם תהליך של התפכחות...אך כפי שתיארתי בגוף חוות הדעת, מדובר על שני ילדים חכמים ונבונים, שאפתנים וחרוצים, שניהם יודעים את השפה ולשניהם כוחות וכישורי התמודדות והסתגלות. הם יוכלו להתמודד עם ולשרוד את תלאו ההגירה. יותר מכל, הילדים רוצים להיות היכן שאימם נמצאת וזו טובתם.         
   אני מאמינה שהאם הכירה באמת ובתמים בנזק שנעשה לילדים בשל השחרת דמות אביהם והיא שינתה עמדתה ושינתה מסריה לילדים בעניין אביהם. היא חדל להיאבק בקשר שלהם עמו. רצונה להגר ל... בעת הזו נוקה מהמניע השלילי שהיה בו בעבר. 
   ...
   לאם תכנית טובה לקליטתה היא ולקליטת ילדיה ב... לילדים יש מוסדות חינוך מתאימים להם בקרבת מקום מגוריהם העתידי.           
   על כן איני רואה מניעה מהתרת הגירת הילדים בעת הזאת."        

הטעם לשינוי בהמלצת המומחית

1. הנימוק המרכזי להמלצה שלא להתיר את הגירת הילדים היה החשש שהגירתם תגרום להתבססות דמות אב מעוותת ומושחרת בתודעתם, כפועל יוצא מהשחרת דמות האב על ידי האם. המומחית הטעימה, כי שימור דמות אב חיובית בתודעת הילדים מתאפשרת בנסיבות אלה רק אם הם ימשיכו לשהות במחציתו לעיתים מזומנות, שהות המאפשרת להחיות את דמותו האמתית של האב, בה במידה שהיא מאפשרת למנוע עיוות בבוחן המציאות הכולל של הילדים (בבחינת: טוב-רע, שחור-לבן וכו').

1. המומחית מצאה כי בנוגע למקומו של האב כדמות הורית חלו שתי תמורות דרמטיות:        
   ראשית, שינוי בתפיסת עולמה והתנהלותה של האם בכל הנוגע ליחסי הילדים עם האב, והפנמה כי התנהלותה בעבר הייתה שגויה. כפועל יוצא, האם חדלה מהשחרת דמותו של האב ומניסיונותיה  השונים לתקוע טריז בינו לבין הילדים, ולכן התייצב הקשר, והוא מתנהל באופן יציב משך תקופה ארוכה. המומחית מצאה כי השינוי אותו עברה האם בכל הנוגע ליחסי הילדים עם האב ולמקומו בעולמם, הינו שינוי מהותי ואמיתי, ויש בו כדי להעיד שהאם תעמוד במחויבותה לשימור הקשר בין האב לילדים גם בעתיד.          
   לא למותר לציין, כי כבר בחוות הדעת הראשונה ציינה המומחית כי תכניתה של האם להגר "יכולה לבוא לידי מימוש רק אם יחול שינוי משמעותי במערכת המחשבות שיש לאם על אודות האב אותה היא מקנה לילדים". המומחית שוכנעה כי שינוי זה ארע וכי הוא מהותי ולא מן הפה אל החוץ.         
   כאשר נשאלה המומחית האם היא מאמינה באמת ובתמים שהאם תפעל לשמירת הקשר עם האב במקרה של הגירה, וזאת לאור מאורעות העבר, השיבה לאמור: "אני מאמינה שכן, ואני אנמק, יש לאם הילדים חסרונות רבים, כפי שכתבתי דבר אחד כתבתי בחוות דעתי ואני עומדת מאחוריו עד היום הזה, גם לאם יש גבולות אדומים משלה, ודברים שהיא לא עוברת אותם הראיה, היא קראה את חוות הדעת הראשונה, לא היה לי קשר איתה אחרי זה, היא קראה את תשובות ההבהרה שמעה אותי עונה על שאלות בביהמ"ש ונחקרת ואמרתי את הדברים ברחל בתך הקטנה ואני מניחה שהיא הבינה במה מדובר, והיא הפסיקה, הסיבה של השינוי אינה נעוצה בילדים, השינוי נעוץ בהבנת האם שהיא עשתה דבר לא נכון. אם אנחנו רוצים לראות את החיים כדינמיים ושמאפשרים שינוי – אז כן.". (פרוטוקול עמ' 31 שורות 20-27, ההדגשה שלי).            
   
   שנית, כפועל יוצא מהשינוי בהתנהלות האם, התקבעה בתודעת הילדים דמות אב חיובית ויציבה. השינוי בגישתה של האם שיחרר את הילדים מהצורך להזין את דמותו הדמונית של האב ואפשר להם לראות אותו כמות שהוא. כפועל יוצא התייצב קשר מהותי בין האב לילדים, קשר אותו חווים הילדים כטוב ומיטיב עבורם. לכן, טובים הסיכויים כי המוטיבציה לשימור הקשר תהא, במקרה של הגירה, גם של הילדים עצמם. לא למותר לציין, כי עסקינן בילדים גדולים יחסית, ולהתרשמותי בפגישה עימם גם בוגרים בנפשם. לילדים יש להם רצון מגובש הן בנושא ההגירה והן בנושא שימור הקשר עם אביהם ומקומו בעולמם. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי הילדים עצמם לא "יוותרו" על האב גם אם יהגרו.            
   
   
   לעניין זה העידה המומחית לאמור: "חל שינוי באופן שבו הילדים רואים את אבא שלהם, נמצאים איתו בקשר וחווים אותו, אז אני רואה פחות סכנה של השתלטות החלקים הרעים, על תפיסת המציאות ופחות סכנה לאובדן הקשר של הילדים עם אביהם. המצב הוא כזה, שאם הייתי רואה היום את הילדים לראשונה, לא הייתה לי סיבה לא להמליץ על הגירתם.". (פרוטוקול עמ' 30 שורות 20-24, ההדגשה שלי). המומחית הוסיפה והעידה: "ככל שהילדים הולכים וגדלים המוטיבציה לשמור על הקשר עם האב נמצאת גם בידיהם והיום יש בידיהם מוטיבציה" (פרוטוקול עמ' 32 שורות 14-15, ההדגשה שלי).
2. בנוגע לשימור הקשר בין האב לילדים לאחר הגירה, יש להתייחס לקביעה נוספת של המומחית, לפיה האם לא תעז להפר החלטה שיפוטית, שכן מבחינתה הפרה זו הינה חציית קו אדום. כך נכתב בחוות הדעת השנייה (ואף בראשונה, ר' עמ' 15 סעיף 7 רישא), כך העידה המומחית בחקירתה מיום 14.1.2013 (פרוטוקול עמ' 10 שורה 21), וכך העידה המומחית לפניי, כאשר נשאלה האם תכבד התובעת החלטה שיפוטית המורה לה להביא את הילדים ארצה: "אני חושבת שכן, אני כתבתי על זה בזמנו ואני עומדת מאחורי זה גם היום, האם לא תפר החלטה שיפוטית היא מקבלת בהכנעה החלטות שיפוטיות.". (פרוטוקול עמ' 32 שורות 13-14, ההדגשה שלי).               
3. אמור מעתה: השינוי בהמלצת המומחית נעוץ בכך, שהנסיבות שעמדו בבסיס המלצתה בשנת 2009, השתנו דרמטית במהלך השנים שחלפו עד שהוגשה חוות הדעת השנייה, בשנת 2015. ההמלצה בחוות הדעת הראשונה נשענת על ההנחה שהיתר להגירת הילדים יגרום לניתוקם מאביהם. הנחה זו איננה תקפה עוד. המומחית שוכנעה, ועמדתה זו לא קועקעה בחקירתה הנגדית, כי חלה תמורה אמתית בתפיסת עולמה של האם בנוגע לחשיבות האב בעולמם של הילדים וכן כי בתודעת הילדים התקבעה דמות אב שאיננה ניתנת להשחרה וניתוק, באופן שהם עצמם יבקשו לעמוד עמו בקשר. לנוכח האמור, השינוי בהמלצת המומחית עומד במבחן וככזה אין סיבה שלא לאמץ את המלצתה. 

רצון הילדים

1. נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת, כאמור ברע"א 4575/00, הינו רצונם של הילדים. כאמור, המדובר בילדים גדולים יחסית,  שבגרותם ניכרה גם בפגישה עימי. מתחילת הדרך הצהירו הילדים על רצונם להגר ל...       
   
   
   
   המומחית ציינה בשתי חוות הדעת, כי רצונם של הילדים הינו פועל יוצא של רצון האם. ברם, בעוד שבעת עריכת חוות הדעת הראשונה התרשמה המומחית כי המדובר באינדוקטרינציה של הרצון לעבור ל... (עדותה הראשונה של המומחית, מיום 14.1.2013 עמ' 13 שורה 19), הרי בעת עריכת חוות הדעת השנייה התרשמה המומחית כי רצונם של הילדים (הגם שמדובר ברצון שניטע בהם כפועל יוצא מרצונה של האם), הוא רצון שעומד במידה רבה על רגליו הוא ומשקף מניע עמוק "להיות היכן שאימם נמצאת". יתירה מזו, המומחית קובעת כי רצון זה עולה בקנה אחד עם טובתם של הילדים (חוות הדעת השנייה עמ' 8 סיפת הפסקה הרביעית). התרשמות המומחית עלתה בקנה אחד עם התרשמותי שלי משמיעת הילדים וניכר כי רצונם להגר הינו אוטנטי וכי הם מאמינים בשכנוע פנימי עמוק, כי טובתם הינה לחיות עם אמם ב***** . אמת, רצון הילדים איננו מכריע אך כאשר המדובר בילדים גדולים יחסית ובוגרים יש לתת גם לשיקול זה את מקומו הראוי במארג השיקולים הכולל (בע"מ 27/06 – מיום 1.5.2006). 

מקומה המרכזי והמכריע של האם בעולמם של הילדים    

1. סוגיית רצונם של הילדים "להיות היכן שאימם נמצאת", קשור לסוגיה אחרת, שהיא בעלת חשיבות מכרעת לטעמי - מקומה המרכזי והמכריע של האם בעולמם של הילדים.   
   לעניין זה כמה היבטים:

• א. משמורנות ומסוגלות הורית
  • כאמור, האם היא ההורה המשמורן (במובן הפורמלי והמהותי כאחד), בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין עוד בשנת 2005. על קביעה זו האב לא מערער עד עצם היום הזה. בלשון אחרת, האב הסכים בעבר ומסכים גם היום, כי ראוי שמרכז חיי הילדים יהיה עם אמם וכך הוא המצב בפועל.
  • היות ביתו של הורה המבקש להגר גם ביתו המרכזי של הילד, מקפלת בחובה את ההנחה הלכאורית, כי טובת הקטין הינה לחיות במחיצת אותו הורה גם אם יהגר. לפיכך, על בית המשפט להשתכנע כי ההורה הנותר בארץ יכול לשמש משמורן יחיד במקרה שהילדים יישארו עימו בארץ (גם אם אפשרות זו איננה עומדת פרקטית על הפרק בעת ההכרעה בנושא ההגירה). ר' לעניין זה סעיף 25 סיפא לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) ופסק דינו של כב' השופט דנציגר בדנ"א 9201/08.
  • בחוות הדעת הראשונה קבעה המומחית, מבלי לבאר את קביעתה, כי "אם תחליט האם להגר בלי הילדים הרי שהאב מסוגל להיות הורה משמורן". בחוות הדעת השנייה לא התייחסה המומחית לסוגיה, אך דמותו של האב, כפי שהיא עולה מחוות הדעת, רחוקה מלהיות דמות הורה היכול לשמש משמורן יחיד. התמונה המציירת מחוות הדעת (הראשונה והשנייה כאחד) הינה שהאב הינו "הורה נסמך" (בלשוני) ולא הורה שהוא וביתו מהווים בפועל, או יכולים להוות בעתיד, עוגן לילדים. בין השאר כותבת המומחית בחוות הדעת השנייה כי הבן הצעיר איננו ישן בדירת מגורי האב ואפילו אין לו מיטה בה, בעוד הבן הבכור חולק עם אביו את אותו חדר (עמ' 3 לחוות הדעת). דומה כי תכני הביקורים של הילדים בדירת מגורי האב הינם דלים (ר' תיאור פגישת המומחית עם הבן הצעיר, עמ' 5 לחוות הדעת השנייה). המדובר בביקורים המשמרים קשר חשוב, אך לא מדובר בבית שהילדים רואים בו את ביתם השני ולו למצער.
  • האב מסרב לתת מידע כלשהו באשר לתכניותיו בעתיד ודומה כי יותר משהוא מפזר ערפל טקטי בנושא, הוא אכן איננו יודע מה יעשה בעתיד והוא חי מיום ליום ("אין לו יכולת לתכנן דבר קדימה, לוקח את החיים יום – יום" – חוות הדעת השנייה עמ' 6 למטה). יתירה מזו, האב לא חושב על האפשרות שהוא יגדל את הילדים כאפשרות פרקטית מאחר שהוא "לא היה מוכן להציע כל תכנית עבור חייו אם תותר הגירת הילדים" (עמ' 9 לחוות הדעת השנייה).
  • דמות האב כפי שהיא מצטיירת משתי חוות הדעת היא של אדם הנאבק מאבק הישרדותי במישור הכלכלי והנפשי כאחד, ומאבק זה גוזל ממנו את כל כוחות הגוף והנפש, באופן שבקושי מותיר לו משאבים לשמר את הקשר עם הילדים כמות שהוא כיום ("אבא ישן רוב הזמן" – עמ' 5 למטה לחוות הדעת השנייה). העדר כל תכנון לעתיד בנוגע לילדים אם יוותרו בארץ, מעיד על פגם במסוגלותו ההורית של האב, כפי שהעידה המומחית לאמור: "כאשר יש לו (לאב – שב"י) רמת אי וודאות כל כך גדולה הדבר יוצר פגם במסוגלות ההורית, כי הידע על המחר בין היתר יוצר לילדים תחושת ביטחון בעולם, ויציבות, וידיעה שיש מי שחושב על המחר, וחושב עליהם ודואג גם למחר.
    
    העובדה שבשום פנים ואופן אין לו יכול להתחייב על המחר, הוא פוגם בתחושת הביטחון שלהם בו, ובתחושה שהם יכולים להישען עליו כהורה, ועל כן אם אחזור לשאלה הקודמת זו אחת הסיבות שאמם הורה דומיננטי יותר בחייהם." (פרוטוקול עמ' 31 שורות 3-5, ההדגשה שלי).
  • הילדים הינם "כל עולמם" של שני ההורים, אך ישנו הבדל תהומי: עבור האב הילדים הם כל עולמו לא מעט במובן שהוא נסמך עליהם ועל שהותם בארץ, בעוד עבור האם הילדים הם כל עולמה בעיקר בהיותה העוגן המרכזי, למעשה היחיד, של הילדים מכל בחינה שהיא. המומחית העידה לפניי לאמור: "הילדים יודעים כי ככה מבינים מאמם, שאחת הסיבות שרוצה להגר ל... מתוך הדאגה שלה לעתידה ועתידם למצבם הכלכלי, הדבר נותן לילדים תחושת ביטחון ושיש מבוגר רציונאלי שחושב על המחר של הילדים ועל הביטחון שלהם. האב נהפוך הוא אומר לילדים במילים לא ישירות המצב הוא כזה שלא אני מבטיח את קיומכם אלא שאתם בעצם נוכחותכם כאן מבטיחים את קיומי. זה דבר שגורם לפגיעה בדמותו של האב כהורה..." (פרוטוקול עמ' 31 שורות 6-10, ההדגשה שלי).
  • המומחית ביטאה את מעמדה הקריטי של האם בעולמם של הילדים במילים נחרצות ומדויקות להפליא, הן בחוות הדעת השנייה ("הקשר שלהם עם אימם הוא עמוק, הם רוצים להיות היכן שהיא נמצאת") והן בעדותה לפניי לאמור: "כפסיכולוגית אני יכולה לומר כי עבור הילדים האלה, אמם היא מולדתם...זה המצב עבור הילדים" (פרוטוקול עמ' 33 שורות 31-32, ההדגשה שלי).
  • לנוכח האמור, אין אינני רואה אלטרנטיבה של ממש לאופציה של הגירת האם ללא הילדים, והמסקנה כמו מתבקשת מאליה.
• ב. טובת האם כמרכיב בטובת הילדים
  • פשיטא, כי מצבו (כלכלית ונפשית כאחד) של הורה המבקש להגר ואנוס להישאר בארץ משפיע מניה וביה על מצבם של הילדים וממילא הדבר מהווה שיקול רלוונטי בשאלת הגירתם ("אין חולק על כך שטובת הילד קשרוה פעמים רבות באופן הדוק למצב הנפשי של הוריו...
    
    
    
    מכך נובע כי בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו." – סעיף 16 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בדנ"א  9201/08, וסיפת פסקה ה' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז) באותה פרשה. כן ר' דברי כב' השופט דנציגר בבע"מ 10060/07 לאמור: "סבורני כי ככלל, ובמקרה זה בפרט, לא ניתן לנתק בין ההשפעה שתהיה למקום הימצאו של הקטין על הוריו לבין טובתו של הקטין עצמו, הואיל וטובת הקטין מושפעת במישרין ממצבם שלהוריו. כן ר' בע"מ 27/06, הנזכר שם).
  • פעפוע זה המאפיין יחסי הורים-ילדים (ככלל) הינו משמעותי יותר כאשר מדובר בהורה שהוא ההורה הדומיננטי, אשר חיי הילדים סובבים סביבו, כבמקרה דנא. המומחית תארה בחוות הדעת השנייה את מצבה הירוד של האם ("לראשונה מאז שראיתי היא בוכה. ניכרת ירידה במצב רוחה. היא מדוכדכת...בארץ היא בודדה, אין לה משפחה, היא חרדה לעתידה וחוששת פן לא תוכל לפרנס את ילדיה, באשר היא זו הנושאת באחריות המרכזית להם ולפרנסתם. היא אינה רואה לעצמה עתיד כלכלי כאן, בגילה היא מתקשה להשיג עבודה טובה ויציבה ומתאימה לכישוריה המקצועיים. רמת חייהם ירדה והיא אינה יכולה לספק לילדים העשרה ולימודים כפי שראוי שיקבלו." – עמ' 2 לחוות הדעת השנייה). ברי כי מצבה הירוד של האם ישפיע מניה וביה ובצורה משמעותית על הילדים, ואכן הוא משפיע כבר היום ("הילדים מספרים על ירידה ברמת החיים שלהם עד למצב לא נעים. המכונית שהלם בקושי נוסעת, אין להם כסף לחוגים. הם חושבים שב... הכל יהיה טוב" – עמ' 4 פיסקה שניה מהסוף לחוות הדעת השנייה. "היא בוכה ליד הילדים, דבר שלא ראיתי בעבר. והילדים – ליבם עמה" – עמ' 5 למעלה לחוות הדעת השנייה).
  • ממילא יש לתת לשיקול זה את משקלו הראוי לטובת הגירה, כפי שהעידה המומחית לפניי, לאמור: "האם הינה המשענת המרכזית של הילדים, הן מבחינת חיי היום יום והן מבחינת החשיבה לעתיד לבוא. ועל כן, יש חשיבות לכך שהאם תשפר את מצבה או לכל הפחות תעשה ניסיון משמעותי לשפר את מצבה על מנת שתוכל לתת תשתית ראויה בהווה ואף לעתיד לילדים, וזאת במצב שבו יש להם אב שאינו מוכן להתחייב להם. שמצהיר בפני הילדים על אין ולא מוכן להגיד שום דבר על ה"מחר" כל העול של הביטחון הקיומי של הילדים, יושב על כתפי האם.".

זיקת הילדים לארץ וסיכויי קליטתם בחו"ל  

1. כאמור, אחד השיקולים שיש להביא בחשבון בהכרעה בכגון דא, הינו סיכויי היקלטותו של הקטין ביעד ההגירה (רע"א 4575/00 הנ"ל). שיקול זה קשור לטעמי לשיקול אחר שנזכר בפסיקה, והוא זיקת הילדים לארץ ("בהקשר זה מן הראוי, להשקפתי, ליתן משקל רב למשך הזמן בו הקטין חי בישראל ולזיקה שפיתח אליה, שכן כפי שציינה השופט ד' דורנר "ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה" " - סעיף 3 לפסק דינה של הנשיאה בייניש בדנ"א 9201/08).
   ניתן לדמות את ההגירה ואת יחסי הגומלין בין הזיקה לארץ לסיכויי הקליטה במדינת ההגירה לעקירת צמח. ככל שהעמיק הצמח את שורשיו אך ברור הוא שקריעתם תסב לו נזק חמור אשר יקשה עליו להיקלט במקום חדש, ולהיפך, ככל שאחיזתו של הצמח רופפת יותר כך גם גדלים סיכויי הקליטה לאחר שייעקר.
2. במקרה דנא מתגוררים הילדים מגיל צעיר ביותר במדינת ... ולכאורה אין הם מכירים ארץ אחרת. עשיתי שימוש בביטוי "לכאורה", מאחר שהילדים חיו פיסית ב..., אך מבחינות רבות היו מחשבותיהם ומאווייהם מוסבים על ... ודומה כי אפילו אורח חייהם, כפי שעולה מחוות הדעת השנייה וכפי שעלה מפגישתי עמם,  שונה מההוויה הישראלית (בעיקר בכל הנוגע לבן הבכור, אך גם בנוגע לבן הצעיר). הילדים חיו כאן אך שורשיהם לא העמיקו חדור, מאחר שבביתה של האם שררה דואליות בבחינת "בין ... ל...".
3. המומחית עמדה על הניכור בין הווייתם של הילדים להוויה ה... בכותבה על  הבן הבכור: "לדבריו אין די ילדים איכותיים בבית ספרו, יש לו מספר קטן של חברים, מתלונן על האלימות ועל הוונדליזם בבית ספרו, מדבר על ההבדל התרבותי בין ... ל... חש עצמו שונה מחבריו ולא שייך לכאן...פניו ללימודים גבוהים באוניברסיטה ב... הוא אינו רוצה לשרת בצבא. הוא רוצה ללמוד...ד' מוכן לחלוטין להתיק מגוריו ל... רגשית הוא כבר נפרד. אין לו בארץ משפחה לבד מאבא...חש עצמו שונה מהחברה בת גילו ויודע כי בני גילו מתייחסים אליו כאילו הוא מוזר" (עמ' 4 ו- 6 לחוות הדעת השנייה, ההדגשות שלי). גישתו של הבן הצעיר איננה שונה מהותית, הגם שהוא חווה פחות ניכור מאחיו.
4. אדגיש כי זרותם של הילדים להוויה ה... הייתה ברורה גם בפגישתם איתי והדברים קיבלו ביטוי הן בתוכן הדברים שאמרו, והן בשפת הגוף. בעיקר הדברים אמורים בבן הבכור, שכל הווייתו שידרה ניכור וזרות להוויה של נוער ..., ונשבה ממנו רוח של בדידות.
5. כאמור, הדעת נותנת כי זרותם של הילדים להוויה ה... נובעת לא מעט מכך שהבית בו הם גדלים הוא במובנים רבים בית "...". דומה כאילו האם הכינה את הילדים לאפשרות כי יחיו ביום מן הימים ב... ולכן לימדה אותם את השפה ה..., לרבות קריאה וכתיבה! עובדות אלה יקלו ללא ספק על קשיי הקליטה של הילדים ב...
6. לא למותר לציין, כי אין לילדים קרובי משפחה כלשהם בארץ לבד מאביהם, ולכן אין במקרה דנא זיקה משפחתית שתינתק עם ההגירה. גם לאב אין כמעט זיקה ל..., לבד מהעובדה שהוא מתגורר כאן פיסית. האב חי את שנותיו הראשונות ב... ולאחר מכן גדל וחי ב... הוא אינו יהודי ובואו ארצה היה אינסטרומנטאלי גרידא – על מנת לחיות בקרבת ילדיו. משתי חוות הדעת ומעדות המומחית לפניי הצטיירה דמותו של האב כתלושה וממילא לא יכלו הילדים לפתח זיקה כלשהי לארץ מכוח קשריהם עם האב.
7. המומחית קבעה כי לילדים כוחות הנפש להתגבר על תלאות ההגירה ועל הקושי שהם עלולים להתקל בו כאשר ייפגשו עם המציאות. על הבן הצעיר נאמר כי הוא ילד "עם גמישות ויכולת לספוג אכזבות, ובעל כוחות ויכולת התגברות על קשיים ויכולת הסתגלות גבוהה" (עמ' 6 לחוות הדעת השנייה). על שני הילדים נאמר, כי הם "ילדים חכמים ונבונים, שאפתנים וחרוצים, שניהם יודעים את השפה ולשניהם כוחות וכישורי התמודדות והסתגלות. הם יוכלו להתמודד עם ולשרוד את תלאות ההגירה" (עמ' 8 לחוות הדעת השנייה, סיפת הפסקה הרביעית). על דברים דומים חזרה המומחית בחקירתה (פרוטוקול עמ' 35 שורות 15-17).
8. אמור מעתה: אין לילדים זיקה עמוקה ל... נהפוך הוא, שורשיהם של הילדים בארץ לא העמיקו למרות שחיו וגדלו כאן ולכן אין לדבר על קריעתם ממנה. מבחינות רבות הילדים כבר מצויים בדרכם ל... וחפצים כי מסעם לשם יסתיים. לילדים הכלים הפרקטיים וכוחות הנפש הדרושים להתגבר על קשיי הקליטה (ואף על האכזבות שוודאי נכונות להם כאשר הם יאלצו לגשר על הפער בין האידיאה ה... לבין המציאות).

תכניתה הפרקטית של האם להגירה  

1. עוד בחוות הדעת הראשונה ציינה המומחית כי האם "הציעה תכנית סבירה לקליטתם של הילדים ב..." (עמ' 15 סע' 7). בחוות הדעת השנייה הוסיפה המומחית וכתבה: "לדבריה (דברי האם – שב"י) ב... מחכה לה עבודה בשכר ראוי, דירה טובה להתגורר בה השייכת לחברתה בשכר דירה נמוך...לאם תוכנית טובה לקליטתה היא ולקליטת ילדיה ב... לילדים יש מוסדות חינוך מתאימים להם בקרבת מקום מגוריהם העתידי." (עמ' 2 למטה ועמ' 8 פיסקה אחרונה). בחקירתה לפניי העידה המומחית: "היא (האם – שב"י) הצביעה על דירה ספציפית שיש בידה לשכור, בעלות שהיא יכולה לעמוד בה, היא בדקה בביה"ס בסביבות איזור מגוריה...      
   ההתרשמות שלי היא שהיא נוסעת למקום מוכר ויש לה כלים וציידה את הילדים בכלים להסתגלות..." (פרוטוקול עמ' 35 שורות 12-16).   
   אמור מעתה: אין מדובר בתכנית הגירה אמורפית אלא בתכנית פרקטית המשפרת את סיכויי קליטתם של הילדים ב...           

סופו של דבר    

1. מן המקובץ והמוטעם עולה, כי אם נגזר להכריע האם להתיר לילדים להגר עם אמם או שמא לאסור זאת, אין מנוס מהמסקנה שהענות לעתירה עולה בקנה אחד עם טובת הילדים, וזאת למרות התוצאה שתהא לכך מבחינת הקשר שלהם עם האב. הילדים, למרות גילם, קשורים קשר בל יינתק לאמם ובסופו של יום עליהם ללכת באשר תלך, מאחר שכל אופציה אחרת הינה פחות טובה.
2. אני מאמץ את המלצות המומחית לשמירת הקשר בין האב לילדים, כמפורט בעמ' 9 סעיפים 3-5 לחוות הדעת מיום 5.2.2015, ומחייב את התובעת כדלקמן:

• א. אם יישאר הנתבע לגור ב... או אם יגור ב..., תדאג התובעת לכך שהילדים יגיעו לבקרו (לרבות בכל הנוגע לרכישת כרטיסי טיסה הלוך ושוב על חשבונה) שלוש פעמים בשנה: בחופשת הקיץ למשך מחצית החופשה, בחופשת החורף ובחופשת הפסח/פסחא.
• ב. אם האב יתגורר ב..., תדאג התובעת לכך שהילדים יגיעו לבקרו (לרבות בכל הנוגע לרכישת כרטיסי טיסה הלוך ושוב על חשבונה) פעמיים בשנה: בחופשת הקיץ למשך מחצית החופשה, בחופשת החורף או בחופשת הפסח/פסחא.
• ג. סמוך לאחר הגעת הילדים ל... תדאג התובעת לקיומם של אמצעים טכנולוגיים לשמירת הקשר בין הנתבע לילדים, לרבות התקנת מצלמה שתאפשר ניהול שיחה וראייה בו זמנית.
• ד. התובעת תאפשר קשר טלפוני בלתי אמצעי בין הילדים והנתבע, לרבות באמצעות טלפונים סלולאריים, ותוודא כי הילדים משוחחים עם אביהם לפחות פעמיים בשבוע.

1. התובעת תנקוט בצעדים הדרושים על מנת שהוראת סעיף 44 על סעיפיו הקטנים תקבל תוקף מחייב בהתאם לדין ב... וזאת עד ולא יאוחר מחלוף 6 חודשים ממועד ההגירה. הפרת סעיף זה ללא אמתלה מבוררת או מבלי שניתנה ארכה לביצועו על ידי בית משפט זה, תחשב הפרת זכויות המשמורת של הנתבע, כמשמעותן באמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, והפרת צו שיפוטי, על כל המשתמע מכך.
2. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים כלשהם.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

ניתן היום,  ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.