הפקדת ערובה להוצאות

ההליך

1.         בפני בקשה שהגישה המבקשת - הנתבעת כנגד המשיבה - התובעת לחיוב המשיבה בהפקדת ערבוה לתשלום הוצאות המבקשת.

2.         הבקשה הוגשה ב-25.12.08 והתגובה לבקשה הוגשה ב-11.1.09 ומשכך, ניתנת איפוא החלטתי.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

3.         המשיבה הגישה בספטמבר 2007 תובענה כנגד המבקשת עפ"י סעיף 72 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, לבטל צו קיום צוואתו של אביה המנוח של המשיבה שניתן ביום 8.3.98 ע"י בית המשפט המחוזי בת"א (במסגרת ת"ע 7523/97 של בימ"ש המחוזי בת"א). בתובענה טענה המשיבה כי חרף העובדה שהיא הגישה בשעתה את הבקשה לצו קיום צוואת אביה המנוח היא "תומרנה" להגיש את הבקשה שהייתה מנוגדת לאינטרסים שלה, וכי לבית המשפט שנתן את הצו לא הייתה סמכות להידרש לתובענה.

4.         אציין, כי התובענה נקבעה על ידי להוכחות לימים 26.3.09 ו-2.4.09.

5.         אציין כי במסגרת ההגנה של המבקשת בתובענה, צויין ע"י המבקשת כי התובענה התיישנה, וכי קיימת בקשה קודמת לביטול צו קיום הצוואה מטעמים כמעט זהים שהוגשה ע"י בתו של המנוח מחוץ לנישואין - הגב' נ.ל., ובקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בת"א ביום 15.4.01, וזאת בעקבות הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ובכלל זה המשיבה.

6.         בבקשה שלפני מבקשת המבקשת כי אעשה שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 519 (א) לתקס"א, התשמ"ד-1984, ואורה כי המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט ערובה במזומן או בערבות בנקאית להבטחת תשלום הוצאות המבקשת בתובענה, וזאת - כך נטען "בסכום הולם בהתחשב בהיקפה של התביעה ובהוצאותיה הכבדות אשר הליך זה גורם למבקשת, שלא יפחת מ-250,000 ש"ח".

7.         בין הטעמים לבקשה, מנתה המבקשת את מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה, וכן את היות התביעה "מופרכת וחסרת יסוד", וכן לאור "התנהלותה חסרת תום הלב של המשיבה בכך שהתנגדה לבקשתה של המבקשת כי בית המשפט ידון תחילה בטענות הסף כבדות המשקל של המבקשת נגד התובענה".

8.         מנגד ביקשה המשיבה כי בקשת המבקשת תידחה על הסף עקב שיהוי, שכן תובענת המשיבה - התובעת  את ביטול צו קיום הצוואה כאמור, הוגשה בספטמבר 2007 ומאז חלפה שנה עד שהוגשה הבקשה הנוכחית להפקדת ערובה.

9.         המשיבה השיבה לטענות המבקשת כי השתת ערובה להוצאות עליה תפגע בזכותה החוקתית ובגישתה לערכאות וכי עוניו של התובע אינו פרמטר הנשקל בקביעת ערובה. לטענתה של המשיבה, ערובה לתשלום הוצאות מוטלת על מנת למנוע תביעות סרק בלבד או כאלה שסיכויי ההצלחה בהם קלושים, והתובענה של המבקשת רחוקה מלהיות תובענת סרק.

10.        להשלמת הרקע אציין בהחלטתי כי במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 27.11.08 קבעתי כי "אני מתירה לנתבעת להגיש בקשה לחיוב בערובה בדבר הוצאותיהם, ובלבד שהדבר ייעשה תוך 30 יום מהיום, כמובן מאליו שלתובעת (תהא) זכות תשובה".

דיון

כללו של דין

11.        הכלל המשפטי קובע כי בדרך כלל לא יורה בית המשפט על הפקדת ערבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים בלבד.

ראה ספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סייגא, מהדורה 9, עמוד 705. כן ראה רע"א 2442/98 מיוחס נ' עו'ד רוזן , פ"ד נ"ג (3) 145. 

12.        הפרקטיקה הנוהגת מראה כי בתי המשפט עושים שימוש בסמכותם זו בדרך כלל כאשר התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בכתב תביעתו, או כאשר לא תהיה אפשרות לגבות ממנו הוצאות אם תידחה תביעתו.

13.        אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. עם זאת, - כך נקבע  - אין להכביד יתר על המידה עם מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, קובע הכלל המשפטי, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט.

ראה: ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בן ימין למסחר בע"מ , פ"ד מ"ז (3) 846.