הסדרי הראיה בין האב לבין הקטינה התקיימו בחודש האחרון עת הוציא האב את הקטינה מגן הילדים, כאשר העו"ס לסדרי דין צופה במפגשים מן הצד, על מנת לוודא כ מתנהלים כשורה.
האם עתרה לקבלת צו הגנה כלפי האב, ובתום הדיון ניתנה החלטה בדבר המשך קיום המפגשים בפיקוח העו"ס. בסמוך לכך, הודיעה העו"ס כי לא ניתן יהיה להמשך וללוות המפגשים. אף על פי כן, הצליחה ליתן מענה לליווי מפגש נוסף ביום 8.5.13, יומיים לאחר הדיון בבקשה לצו הגנה. על פי הודעת העו"ס, באותו יום הורתה האם להוריה להוציא את הקטינה מהגן טרם שעת המפגש המיועדת עם האב, מסיבה שאינה ברורה. יובהר מיד כי מדובר בהפרה מפורשת של הסדרי הראיה, הואיל והאב הוא האמור לאסוף את הקטינה מן הגן באותו יום.
מכל מקום, כאשר הודיעה לה העו"ס כי עליה להגיע עם הקטינה למפגש עם האב, לא עשתה דבר על מנת לעודד את הקטינה כדי לצאת ממכוניתה כדי לפגוש באב, ובכך סיכלה קיומו.
אינני מקבלת טענת האם לפיה לא היתה מחוייבת לכך, הואיל וחובתה ההורית הבסיסית הינה לעודד המפגשים בין הקטינה לבין אביה, כאשר ברור כי עידוד קל מצידה יכול היה לקדם קיומו של המפגש עם האב.
התרשמותה של העו"ס היא כי ניתן לאפשר מפגשים בין האב לבין הקטינה ללא צורך בהשגחה.
האב מבקש להמשיך בקיום המפגשים עם הקטינה, ללא צורך בפקוח העו"ס, תוך קביעת סנקציה במקרה של הפרת ההסדרים, תוך אפשרות לקבל המשמורת לידיו ותוך קביעה כי הוא שיטפל בקטינה אם הינה חולה. האם מבקשת אף היא להפסיק הפיקוח מטעם לשכת הרווחה, בשל כך שאינה נותנת אמון בה, ומבקשת לאפשר לה ליווי המפגשים על ידי גורם שיאותר על ידה. האב מבקש ליתן החלטה אופרטיבית בעניין המפגשים.
השאלה המרכזית הינה שאלת טובת הקטינה.
זו מחייבת מחד - המשך קיום המפגשים עם האב, תוך עידוד קיומם מצד האם, ומאידך - בדיקת יכולותיהם ההוריות של שני הצדדים, על מנת לקבוע היקף המפגשים בעתיד, זהות ההורה אשר יטפל בקטינה כאשר היא חולה וכיוצא באלה.
באשר למפגשים הנוכחיים - האם טוענת כי עושה כל שביכלתה על מנת לעודדם. ואולם, הקושי נעוץ בחוסר האמון הבסיסי של האם באבי הקטינה, כמו גם בקושי להתמודד עם כל עניין הדורש עימות עם הקטינה, ולו הקל ביותר. קושי נוסף נעוץ בכך שהאם מתגוררת עם הקטינה בבית הוריה (סביה וסבתה של הקטינה), המגלים יחס עויין כלפי אבי הקטינה, דבר המשפיע אף הוא על אם הקטינה.
נוצר, איפוא, מצב בו הקטינה, אשר שני הוריה אוהבים אותה בכל ליבם, נמצאת בקונפליקט נאמנויות קשה מנשוא, העלול לסכן את התפתחותה הרגשית ובכך להשפיע אף על מצבה הגופני.
באשר למפגשים בעתיד ולחלוקת התפקידים בין ההורים בכל הנוגע לקטינה, מתוך ראיית טובתה -
הדבר מצריך הערכת מסוגלות הורית באופן מקצועי, בו ייבחנו כלל טענות הצדדים איש כלפי רעהו.
לאור האמור לעיל, מוחלט כדלקמן:
1. הנני ממנה את
XXX
לצורך מתן חוות דעת בשאלת מסוגלותם ההורית של כל אחד מן ההורים כלפי הקטינה.
שני ההורים יישאו בשכ"ט המומחה שווה בשווה.
חוות הדעת תוגש לבית המשפט תוך 45 יום, ולא יאוחר מיום YYY.
2. המפגשים בין האב לבין הקטינה ימשיכו להתקיים בהיקף הנוכחי, קרי:
בכל
יום
שני מגן הילדים בשעה XX וחזרה לבית האם בשעה XX;
בימי
רביעי
אחת
לשבועיים, , מגן הילדים בשעה XX וחזרה לבית האם בשעה XX;
בימי
שישי
אחת
לשבועיים, לסירוגין עם ימי רביעי, החל בשבוע הבא, מגן הילדים בשעה וחזרה לבית האם בשעה XX.
בעת איסוף הקטינה מגן הילדים האם או מי מהטעמה (לרבות הוריה) לא יהיו נוכחים.