החלטה בתיק ב"ש 6615/06

1.         לפניי בקשת המדינה לחלט את הרכב מסוג פורד אקונוליין, מ.ר. 9424823 (להלן - " הרכב"), בשל העובדה שהוא שימש לביצוע עבירות שבהן הואשם המשיב 1 בת"פ 2054/06.

2.         העובדות ביחס לשימוש ברכב לביצוע עבירה, אינן שנויות במחלוקת, שכן הנאשם (משיב 1) הודה בעבירות נשוא כתב האישום בת.פ. 2054/06, ועל פי הודאתו הורשע בדין, וגזר דינו ניתן היום.

האירועים נשוא ת.פ. 2054/06 היו ביום 19.2.06 בשעות הלילה. הנאשם נסע בכביש ירושלים תל-אביב, כאשר הוא מסיע ברכב 11 שב"חים. הנאשם נהג ברכב הנ"ל הרשום על שם משיבה 2, ואשר - כאמור בכתב האישום שבו הודה הנאשם - הרכב הנ"ל הוא בהחזקתו ובשימושו הבלעדי של הנאשם. המשטרה רדפה אחריו בניידות שהדליקו אורות כחולים, והם אותתו לו לעצור וגם הודיעו לו על כך באמצעות מגלייט. הנאשם לא עצר ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה, תוך שהוא חוצה בפראות נתיבים ומבצע פנייה חדה ימינה במחלף מוצא. כאשר הניידת דולקת אחריו, ביצע הנאשם פניית פרסה כשהוא עולה על אי תנועה, ממשיך בנסיעה פראית מגבעת שאול לגינות סחרוב ועובר ברמזור אדום. גם לאחר שהצטרפה ניידת נוספת למרדף והיא חסמה את הצומת במטרה למנוע את כניסתו לתוככי ירושלים, עמד הנאשם בנתיב הפונה שמאלה לכיוון צפון כשאור אדום ברמזור. הנאשם עלה על אי תנועה, עבר את הצומת ברמזור אדום, נסע נגד כיוון התנועה וכמעט פגע בכלי רכב שנסעו אותה עת בצומת מירושלים לכיוון גינות סחרוב. בשלב זה, הצטרפו למרדף ארבע ניידות משטרה ושני אופנעי משטרה, אולם הנאשם המשיך בנסיעה. כפי שנאמר בכתב האישום, המרדף נרדף מאליו לאחר שהרכב בו נהג הנאשם נעצר בצד הדרך כשעשן יוצא ממנוע הרכב. השוטרים הורו לנאשם לצאת מן הרכב, אך הוא נשאר ברכבו ובהמשך התנגד בכוח להוצאתו מן הרכב ולמעצרו.

3.         הנאשם, מפי ב"כ עו"ד עלאדין, לא הביע עמדה ביחס לחילוט הרכב והותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט, לאחר שאמר לבית המשפט (עמ' 3, שורה 21 ואילך לפרוטוקול מיום 9.7.06), כי יש הסדר בין הנאשם לבין בעלת הרכב (המשיבה 2). 

            על אף שהוסבר לב"כ הנאשם, עו"ד עלאדין, כי בית משפט אינו קשור להסכם בין המשיבים (עמ' 4, שורות 19-13 לפרוטוקול הנ"ל), עו"ד עלאדין לא התערב בהליך זה והתרכז בטיעונים לעונש של מרשו.

4.         טענת ההגנה המרכזית של בעלת הרכב היא, כי אין היא קשורה כלל לעבירות שב"ח, היא לא ידעה על השימוש שנעשה ברכב לצורך עבירות אלה, ועל כן אין מקום להפעיל כלפיה את הסמכות של חילוט הרכב.

5.         כדי לתמוך בטענה זו, הביא ב"כ משיבה 2, עו"ד חלאילה, כעד את בנה של המשיבה 2, עיאד אבו חמדייה (להלן - "הבן"), אשר העיד בישיבת בית משפט ביום 9.7.06. הדיון בתיק זה הוקלט, ועדותו של הבן נמשכה זמן לא קצר (ראה פרוטוקול הדיון הנ"ל מעמ' 4 ואילך).

6.         גירסת הבן, בתמצית, היתה זו: הרכב נרכש על ידו תמורת סך 75,000  ש"ח שהם כספי אימו, הבעלים הרשום של הרכב (עמ' 5). הוא השכיר את הרכב לנאשם תמורת 3,000 ש"ח לחודש. חוזה השכירות לא הוצג. לדבריו, הוא משלם תיקונים וביטוח (עמ' 8-6). תחילה הכחיש שידע על כך שהנאשם הסיע שב"חים, ובהמשך ניסה להסביר כי הנאשם לא עבר עבירה, כי הסיע שב"חים בתוך תחומי יהודה ושומרון ולא בישראל (עמ' 10-9).

            בהמשך החקירה התגלה, כי הבן מפעיל רכב נוסף הרשום על שם אחותו אריג', שאף רכב זה היה מעורב בעבירות הסעת שב"חים (עמ' 26). לדברי העד, הוא מכר את הרכב לאותו נהג, יאסר מסרי (עמ' 27-26).

7.         עדה נוספת שהובאה מטעם המשיבים היא משיבה 2, הגב' פטמה אבו חמיידה, הבעלים הרשום של הרכב. היא כלל לא הכירה את הנאשם, ואפילו לא הצליחה לזהותו באולם בית המשפט (עמ' 29 לפרוטוקול הנ"ל). היא אינה מכירה את הרכב ולא יודעת את שם הדגם, שנת הייצור או מספר הרישוי של הרכב (עמ' 30-29). אין לה רישיון נהיגה ומעולם לא נהגה ברכב, ונסעה בו פעמים בודדות (עמ' 30). היא לא יודעת ממתי חוזה השכירות של הרכב שנערך בין בנה לבין הנאשם (עמ' 31). אין היא יודעת כמה פעמים קיבלה את 3,000 הש"ח, ואפילו לא יכלה להגיד האם מדובר ב-20 פעם, כעשר פעמים או פעם אחת (עמ' 31, שורות 16-15). בחקירה נגדית התחמקה להשיב על השאלה האם ידע כי הנאשם נעצר בעבר עם הרכב (עמ' 33-32).

8.         לאחר ששמעתי את העד, הן בחקירה הראשית, הן בחקירה הנגדית, והן בתשובותיו לשאלותיי, הגעתי למסקנה, ואומר זאת בלשון המעטה, כי העד בחר לומר דברים שאינם מתיישבים עם האמת, ככל שהגיע לצומת או לשאלה אשר חשב, כי היא תזיק לו.

            העד אפילו הכחיש את עברו הפלילי - בטחוני (עמ' 17 לפרוטוקול), ורק לאחר חקירה מאומצת (עמ' 19-17) הבן הודה חלקית בנתונים אובייקטיביים של תקופת מאסר והעבירות בהן הורשע. כנראה שהנאשם לא ער לאימרת חז"ל לפיה " מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי ביה אינשי" (דברים העתידיים להתגלות, בני אדם לא משקרים אודותיהם;תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף עה,עמ' ב).

9.         הנתונים העובדתיים שניתן להסיק מהתיק ומהחקירה במשטרה וגם מתשובותיו החלקיות של העד, וכן מתיקים קודמים שהובאו לפניי, היא זו: הבן, שלו מקורות מימון בלתי מוסברים, או אימו, שגם מקורות המימון שלה לא הוסברו (פרט לתיאור כללי של קבלת כסף מההורים (עמ' 29, שורה 24), ללא כל אסמכתא) הם בעלים של מספר כלי רכב. חלק מכלי הרכב רשום על שם האם או על שם בתה אריג', שהיא האחות של העד.  המפעיל והמנהל של כלי הרכב הללו הוא הבן. לפי הראיות שהוצגו בפניי, לבן היה ברור, כי כלי הרכב אותם הוא מנהל נמסרים, לנהגים כדי שישתמשו בהם, ואותם נהגים מסיעים בכלי הרכב הנ"ל, שבח"ים. לגבי הרכב הספציפי, ידע על כך הבן מהליכים קודמים. בהליכים הקודמים עו"ד חלאילה - המייצג את האם בהליך שבפני - הוא זה שפנה לבית משפט השלום בכפר סבא, כדי שהרכב ישוחרר, לאחר שנתפס מסיע שב"חים.

            ראוי לציין בהקשר זה, כי ביחס לשני כלי הרכב שנתפסו (הרכב נשוא תיק זה ורכב נוסף הרשום על שם אחותו של הבן אריג') היו הליכים בבית משפט שלום, ועו"ד חלאילה הגיש עררים לבית משפט זה, שנידונו בפני סגן הנשיא כב' השופט דוד חשין, אשר החליט - לאחר שהציע הצעה כזו לצדדים והם הסכימו לה - כי כלי הרכב ישוחררו רק לאחר שיופקד בקופת בית משפט סכום נוסף במזומן או ערבות בנקאית השווים לערך שני כלי הרכב, על פי הערכת שמאי (ראה החלטה מיום י"א באייר תשס"ו (9.5.06) בהחלטה מאוחדת בתיקי ב"ש 6403/06 וב"ש 6394/06). בפועל, שני כלי הרכב לא שוחררו, והם עדיין תפוסים, כי לא הופקד הסכום עליו הוסכם.

            מי שהשתמש ברכב נשוא תיק זה דרך קבע היה הנאשם, וזאת במשך תקופה ארוכה של 9 חודשים (כטענת הבן והאם בעדותם).

10.       סיפוריו של הבן, כאילו מדובר בהשכרת הרכב לנאשם תמורת סך של       3,000 ש"ח בחודש, מבלי שהוא יודע מה נעשה ברכב  - אינם אמינים עלי. לא הוצג בפניי כל מסמך המעיד על שכירות או על תנאי השכירות. לא הוצג בפניי כל תיעוד על קבלת כספים מהנאשם בגין שכירות הרכב. לא הוצג בפניי כל תיעוד על הפקדת כספים אלה בחשבון בנק כלשהו (ראה עמ' 14-13 לפרוטוקול הנ"ל). במילים אחרות, פרט לדבריו הכלליים של הבן - שכאמור האמת איננה נר לרגליו - אין בפניי כל ראייה בדבר השכרת הרכב.

11.       הנסיבות כפי שהוכחו, וכפי שעולה מן המסמכים המצויים בתיק, המקבלים חיזוק מדרך עדותו של הבן ומניסיונותיו להתחמק מכל שאלה הקרובה או קשורה להסעת השב"חים, הביאוני למסקנה, כי הבן נמצא בסוד העניינים של הסעת השב"חים. אומנם אין בפניי מידע ישיר או ראיה מוכחת על כך שהבן מקבל הכנסות מהסעת השב"חים, אבל ברור לי, כי הבן יודע שמקור הכספים המתקבלים מהנאשם עבור השימוש ברכב, הוא מהסעת שב"חים.

12.       האם (המשיבה 2)  - הבעלים הרשום של הרכב - העידה, כי מי שבפועל מנהל את העניינים הוא הבן. בכל מקרה, מבחינה משפטית יש לייחס את הידיעות של הבן אל האם. ניתן להגיע לתוצאה זו גם באופן הפוך: הבעלים האמיתיים של הרכב אינה האם אלא הבן.

בין כך ובין כך, הטענה המרכזית של עו"ד חלאילה, כאילו מדובר בהטלת עונש על מי שאיננו קשור להסעת שב"חים - נדחית.