דחיית תביעה לפסד הצהרתי לזכויות בלעדיות בדירה

1.         עיקר המחלוקת בין הצדדים - האמנם יש לפסוק, כעתירת האישה, כי דירת המגורים הרשומה על שם שני הצדדים, שייכת רק לה.

הצדדים ניהלו הליכים משפטיים ב- 3 תביעות - התובעת (להלן גם: "האישה") עתרה לקבוע כי כל דירת המגורים שייכת לה וכן אין לחלוק את הזכויות והכספים שנצברו במהלך הנישואים. ואילו התובע (להלן גם: "האיש") עתר לפרוק שיתוף ברכוש, וכן הגיש תביעה נוספת לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש ראוי בחלקו בדירה, מאז עזב את דירת המגורים.

2.         הצדדים (להלן גם: "בני הזוג") נישאו כדת משה וישראל לפני  27 שנים, ביום 8.9.1986. 

נולדו להם 3 בנות, כולן בגירות כיום, ילידות השנים 1987, 1991, 1994, בנות 26, 22, 19.

3.         בעבר, בשנת 2006, ניהלו הצדדים הליכים הן בבית המשפט והן בבית הדין הרבני. ברם לאחר שהחלו ההתדיינויות החליטו להפסיק ההליכים, חזרו לחיי שלום בית וההליכים נמחקו.

4.         בשנת 2009 הגישה האישה תביעה לפסק דין הצהרתי כנגד האיש, ובעקבותיה הגיש האיש את התביעות כמפורט.

מחודש 11/2009 הצדדים גרים בנפרד, עת התובע עזב את דירת המגורים, והתובעת נשארה לגור בה. 

5.         הצדדים לא התגרשו עד היום.

6.         האישה הגישה תביעה נוספת בחודש 2/2012, למזונות בת בגירה. בדיון שהתקיים בפני ביום 18.2.13, הגיעו הצדדים להסכמה שעניין זה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

7.         לאחר שמיעת הראיות בתובענות בעניין הרכוש, הוגשו סיכומי הצדדים, משכך ניתן פסק דין זה.

תביעה לפסק דין הצהרתי  (תמ"ש 38763-06)

8.         האישה הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, בו עתרה (בס' 30) לקבוע  כי - היא הבעלים היחיד של דירת המגורים ברח' ____ במודיעין, הידועה כגוש ___ חלקה ____ (להלן: "הדירה") אשר רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים בלשכת רישום המקרקעין.

כך גם עתרה למתן צו ללשכת רישום המקרקעין לרישום הדירה על שמה בלבד, וכן עתרה לקבוע שכל אחד מהצדדים ישאר הבעלים הבלעדי של הזכויות הסוציאליות שצבר על שמו במקום עבודתו. קרי שלא יבוצע איזון בזכויות הצדדים.

תביעה רכושית (תמ"ש  26409-11-09)

9.         האיש הגיש מטעמו תביעה רכושית, בה עתר לפרוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים, ב- 2 מכוניות ובמיטלטלין שבדירה.

בנוסף, עתר להורות לתובעת למסור דו"ח מלא של זכויותיה ממועד הנישואין, ועד למועד הגשת התביעה, לצורך איזון המשאבים בין הצדדים.

טענות האישה

10.        לטענת האישה, לאורך כל חיי הנישואין התייחס כל אחד מהצדדים לזכויות הכספיות הרשומות על שמו כאילו הן שלו בלבד. לטענתה, היא שילמה את רוב הוצאות הבית וכן את החזרי המשכנתא, ואילו האיש רק בזבז את הכספים או אגר אותם.  לטענתה, האיש היה שותה או מהמר, התנהלותו פסולה ומשפחתו היא שהפריעה להם בחיי הנישואין. על כן אין לתת לו פרס באיזון המשאבים.

            לטענתה, בשנת 2006 נפסק כי האיש חייב בתשלום 2,600 ש"ח מזונות זמניים לבנות והוא שילם אותם, אך לא תרם בנוסף לכלכלת המשפחה.