פסק דין
1.העותרת הינה עמותה רשומה המפעילה בית ספר- ישיבה תיכונית לתלמידי כיתות ט' – יב'. בית הספר מוכר ומפוקח ע"י משרד החינוך והינו בעל רישיון מטעם משרד החינוך (להלן: "הישיבה" או "בית הספר").
2.לצורך פעילותה מחזיקה העותרת בשני בניינים בצפת. בניין אחד מצוי ברח' ירושלים 17 (רשום בספרי העירייה כנכס מס' 48600000 ) ומשמש בעיקרו ככיתות לימוד של הישיבה וכחדר מורים ומשרדי הנהלה (להלן: "הנכס הראשי").
3.לנכס הראשי של הישיבה הוענק, החל מיום החזקה בו, פטור מלא מארנונה בהתאם לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").
4.הבניין השני, נשוא העתירה דנן, (רשום בספרי העירייה כנכס מס' 631500000) מצוי ברח' האר"י 5 בצפת ומשמש כפנימיית בית הספר לתלמידים הלומדים בישיבה, כמשרדי הנהלת הישיבה, חדר אוכל לתלמידים וכן מכיל מספר כיתות לימוד (להלן: "הנכס").
5.לעומת הנכס הראשי, לנכס נשוא העתירה הוענק פטור חלקי בלבד בשיעור של 2/3 מחיוב הארנונה המלא אשר היה מוטל אלמלא הפטור. הנכס חויב בארנונה לפי התעריף הקבוע בצו המיסים ל"מוסדות חינוך ודת".
6.בשנת 2005, הגישה העותרת השגה על חיובה בארנונה על פי הפטור החלקי, בטענה כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה עבור הנכס, בהתאם לסעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין, הואיל והנכס משמש חלק בלתי נפרד מהישיבה לצרכיה החינוכיים והלימודיים, ובהסתמך על הטענה כי הפקודה קובעת במפורש שבית ספר המצוי בפיקוח משרד החינוך, ללא הבחנה בין חלקיו, יופטר באופן מלא מתשלום הארנונה.
7.משנדחתה ההשגה (מהסיבה שלא הוגשה במועד), הגישה העותרת ערר בפני וועדת הערר.
8.בין לבין, ובטרם כונסה וועדת הערר לדון בטענות העותרת, ביחס לשנים עד לשנת 2005, הגישה העותרת השגה אף לשנת המס 2006. ההשגה נדחתה בטענה כי העותרת לא הביאה כל ראיה להיותה "מוסד חינוך" ו/או "מוסד דתי" וכי אין בהשגה פירוט עובדתי מספק בדבר הפעילויות בנכס. העותרת הגישה ערר גם על החלטה זו. לטענתה, בכתב התשובה לערר העלה המשיב לראשונה טענה ולפיה טענות העוררת לפטור מארנונה אינן מצויות בסמכות וועדת הערר.
9.משלא כונסה וועדת ערר בשנת 2006 הגישה העותרת השגה וערר נוספים אף לשנת 2007. בשלב מאוחר יותר, כאשר נודע לעותרת, לטענתה, כי החל משנת 2007 בוטל הפטור החלקי על הנכס והוא חויב במלוא הארנונה, ולאחר שקיבלה לידיה תשריט הנכס, כפי שנערך על ידי העירייה, פנתה ב"כ העותרת למשיב במכתב בו הועלו טענות נוספות כנגד החיובים שהוטלו עליה. במקביל ובהתאם להנחיית נציגי העירייה, פנתה העותרת לממונה על המחוז, בהתאם לסעיף 14 לפקודת הפיטורין, בבקשה להכיר בעותרת כ"מוסד חינוך" לצורך הפטור החלקי הקבוע בסעיף 4(ב) לפקודת הפיטורין.
10.ביום 13/08/07 התקבל אישור הממונה על המחוז בדבר היות העותרת "מוסד חינוך" בהתאם לפקודת הפיטורין. האישור מתייחס לשתי כתובות המבנים בהן פועלת העותרת בצפת.
11.בטרם נדונו העררים שהגישה העותרת כמפורט לעיל, היא נזקקה להגיש השגה נוספת לשנת 2008. בתשובה להשגה טען המשיב מס' 1 כי נושא הפטור המלא אינו מצוי בסמכותו במסגרת הליך ההשגה, וסירב להעניק פטור חלקי לעותרת חרף אישור הממונה על המחוז, למעט באשר לשטחי כיתות הלימוד בנכס וזאת בכפוף לכך שיוכח כי העותרת איננה פועלת למטרות רווח. העותרת הגישה ערר גם על תשובה זו, אשר לטענתה ניתנה כעבור למעלה מ- 60 יום ממועד קבלת ההשגה, ומטעם זה בלבד יש לראות את השגתה כהשגה שהתקבלה. לטענתה, הוגש הערר לשם הזהירות בלבד, נוכח העובדה כי סוגיית קבלתה של השגה עקב אי מענה הינה סוגיה משפטית, אשר ככל הנראה, איננה מצויה בסמכות ועדת הערר.
הסעדים המבוקשים
12.בעתירתה מבקשת העותרת לקבוע כי יש לקבל את ההשגה שהגישה לשנת המס 2008 וזאת נוכח העובדה כי מנהל הארנונה לא השיב להשגה במועד הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 .
13.בנוסף, מבקשת העותרת לקבוע כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה בגין הנכס עבור שנות המס הקודמות לשנת 2008 בהתאם לפטור הקבוע בסעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין, ולחלופין, זכאית לפטור חלקי בהתאם לסעיף 4(א)(4)(א) לפקודה.
דיון
14.הנכס נשוא הדיון, הינו אחד מהנכסים המוחזקים בצפת על ידי העותרת, שהיא עמותה המפעילה בית ספר – ישיבה תיכונית.
15.כיתות הלימוד של בית הספר מצויות רובן בנכס העיקרי של העותרת, לגביו הוענק לה פטור מלא על פי הוראות הפקודה. מרבית שטחו של הנכס נשוא הדיון משמש למגורי תלמידי בית הספר במסגרת פנימייה, אולם מצויים בו גם כיתות לימוד, משרדים וחדר אוכל, המשמש את התלמידים.
16.כפי העולה מטיעוני הצדדים, המחלוקת העיקרית ביניהם נוגעת לפרשנותן ויישומן של הוראות פקודת הפיטורין על הנכס נשוא הדיון, כשבעניין זה צומצמה המחלוקת ונותר לדון רק בגורלם של השטחים המשמשים למגורי התלמידים ושירותיים נלווים לכך, כמו חדר האוכל.
17.אגב הדיון בעתירה, עלה כי ועדת הערר, המשיבה מס' 2, לא התכנסה במשך מספר שנים ולא דנה בעררים שהוגשו לה, כמו עררים שהגישה העותרת, היא גם לא הגיבה על טענות העותרת בעתירה זו. יחד עם זאת, לעובדה מטרידה זו אין השלכה על הדיון בענייננו, נוכח צמצום המחלוקות והנחת המוצא של הצדדים, כי בית משפט זה מוסמך לדון בטענות העותרת. (לגישת העותרת הסמכות נתונה לועדת הערר אולם זו לא התכנסה במשך 5 שנים ולכן אין מנוס מהכרעה שיפוטית במסגרת זו ואילו לעמדת המשיב, המקום הנכון לברר את הטענות הוא בבית משפט זה. (מעבר לדרוש בענייננו, ראה דיון בשאלת הסמכות, בפסק דינו של כב' השופט ר.סוקול בעת"מ (מנהליים חי') 480/08 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה נ' מנהל הארנונה בעיריית סכנין, ובספרו של הנריק רוסטוביץ,ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, ספר שני בעמ' 1366 ואילך).