אי־מתן צו קיום צוואה עקב 'גילוי' יורשים שדבר קיומם הועלם -

בבית הדין הוגשה בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה [נ'] ז"ל.

בתחילה היה נראה שמדובר במקרה רגיל שבדומים לו עוסק בית הדין במקרים רבים. בהמשך ההליכים התברר לבית הדין שלמנוחה יש צאצאים נוספים שלא דווחו בתחילה לבית הדין על ידי בת המנוחה. יתר על כן, נכדת המנוחה [בת בנה] הייתה בטוחה שהיא בת יחידה [לאביה המנוח ז"ל] ואף הצהירה על כך לבית הדין (ולדעת בית הדין זו הייתה הצהרה כנה). בית הדין הבהיר לה שלפי הנתונים שבפנינו יש לה אחיות מן האב. בשלב מאוחר יותר אף התברר לבית הדין, שכפי הנראה, יש למנוחה נכדה נוספת מבנה המנוח, אף שהיא אינה רשומה כבתו במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים. לנתונים אלו יש השלכה לתיק שבפנינו וכפי שיפורט להלן.

המנוחה השאירה צוואה בעדים שנערכה בפני עורך דין ובה היא ציוותה את כל רכושה לבתה [פלונית] (להלן גם: "הבת" או "בת המנוחה" או "המבקשת").

בדיון בפנינו הצהירה הבת, שלמנוחה שנפטרה לאחרונה היו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. אחד מהבנים ששמו [ד'] נפטר לפניה ללא ילדים ולא היה נשוי. הבן השני חתם על טופס הקנאה וויתור ונעשה עמו קניין הלכתי כמקובל במקרים אלו. בשלב זה נראה היה שההליכים בתיק הם הליכים רגילים שבסיומם יתאפשר מתן צו לקיום צוואה.

אלא שלאחר מכן הופיעו שני עדים ואחד מהם העיד של [ד'] יש בת בשם [ד' 1] ועד כמה שהוא זוכר היו לו עוד בנות.

המבקשת אמרה בתגובה שהם לא היו בקשר, ואחר כך אמרה: נזכרתי שיש ל[ד'] בת והבהירה שמנישואיו הראשונים נולדה לו בת בשם [ד' 1], והוא התגרש, נישא בשנית והתגרש ואחר כך נפטר כגרוש, אין היא יודעת כמה ילדים יש לו מאשתו השנייה.

בית הדין החליט שבשלב הראשון יופיעו בפניו בדיון נוסף המבקשת עם הנכדה [ד' 1], ימציאו תעודת פטירה של הבן [ד'] ויבדקו אם ניתן צו ירושה על שמו, ואם ניתן – ימציאוהו לבית הדין.

בדיון השני בנוכחות הבת [פלונית] והנכדה [ד' 1], טענה [ד' 1] של[ד'] אין ילדים נוספים. הוא היה נשוי בראשונה ל[...] והיא [ד' 1] בתם של [ד'] ו[...]. הוא התגרש מ[...] נישא בשנית ל[...] והתגרש ממנה ללא ילדים. אחר כך נפטר (הציגה תעודת פטירה שלו שבה צוין שנפטר בתאריך [...] במעמד אישי של גרוש). הנכדה [ד' 1] הסכימה שהעיזבון יינתן לבת [פלונית] וקיבלה על כך קניין הלכתי.

על אף הצהרת הנכדה [ד' 1] שאין לה אחים ואחיות, עקב דבריו של העד בדיון הראשון, חשש בית הדין שיש ל[ד'] ילדים נוספים. בית הדין נתן הוראה לבדוק את הפרטים במשרד הפנים והתקבלה תשובה שלפי נתוני משרד הפנים ל[ד'] ז"ל יש שלוש בנות.

בית הדין קבע דיון נוסף עם הבת [פלונית] והנכדה [ד' 1].

בדיון השלישי הופיעו הבת [פלונית] והנכדה [ד' 1]. הבת טענה של[ד'] ז"ל יש רק את הבת [ד' 1] והיא לא יודעת על ילדים אחרים. גם הנכדה [ד' 1] טענה שהיא בטוחה שהיא בת יחידה, היא גדלה אצל סבתה והיה לה קשר עם אביה [ד'] עד כשנה קודם פטירתו. הוא נפטר כשהייתה בסביבות גיל ארבע־עשרה.

בית הדין הבהיר לבת והנכדה [ד' 1] שנודע לבית הדין של[ד'] ז"ל יש שלוש בנות: [ד' 1], [ד' 2] ו[ד' 3]. הנכדה [ד' 1] אמרה בתגובה: "לא ידעתי שיש לי שתי אחיות". הבת [פלונית] אמרה: "שמעתי על כך שמועות, יש הרבה דברים שאיני זוכרת."

בית הדין החליט לקיים דיון נוסף ואליו הוזמנו הבת [פלונית] ושתי הנכדות ה"חדשות": [ד' 2] ו[ד' 3] שהוזמנו באמצעות הכתובות הרשומות במשרד הפנים.

בדיון הרביעי בנוכחות הבת [פלונית] הופיעה גם הנכדה [ד' 2] ומסרה שהנכדה הנוספת [ד' 3] הגיעה למסדרון בית הדין בזמן שנקבע לדיון אך לא נשארה בבית הדין כשהוכנסו הצדדים.

הנכדה [ד' 2] הצהירה שהיא יודעת של[ד'] יש בת מנישואיו הראשונים בשם [ד' 1] ואין לה קשר אִתה ומגב' [ח'] יש לו שלוש בנות: [ד' 2], [ד' 3] ובת נוספת שלא רשומה כבתו במשרד הפנים אף על פי שהיא בתו: היא נולדה כמה חודשים לאחר פטירתו [...] שמה הוא [ד' 4] והיא בת עשרים ותשע. לדבריה גם [ד' 3] ו[ד' 4] יודעות שיש להם אחות בשם [ד' 1]. את הנתונים הנ"ל שלפיהם ל[ד'] ז"ל ארבע בנות אישרה גב' [ח'] בשיחת טלפון עם בית הדין.

בית הדין בירר עם הנכדה [ד' 2] אם היא מסכימה למתן צו קיום הצוואה ולבצע את הקניין ההלכתי הנדרש, ומהי עמדת שתי אחיותיה. הנכדה [ד' 2] הודיעה שרצונה להתייעץ.

בית הדין אִפשר לשלוש הנכדות להודיע לבית הדין את עמדתם לגבי הבקשה לצו קיום צוואה. שלוש הנכדות הנ"ל לא השיבו לבית הדין מהי עמדתן והבת מבקשת לאשר את הצוואה או לסגור את התיק.