לטענת התובעים המוכר הפר את הבטחתו להעניק את המשק שקיבל מהוריו לבתו ולאחיינו בסמוך למותו. השופטת דחתה את התביעה: "ההתחייבות מנוגדת לחוק"
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה בסך 2.5 מיליון שקל שהגישו אם ובנה נגד אחי האם. בתביעה נטען כי האחרון הפר את התחייבותו להעניק את המשק שקיבל מהוריו לבתו ולאחיינו-התובע "שעה אחת לפני פטירתו", בכך שמכר אותו לאחרים. השופטת נאוה גדיש קבעה שמדובר בהתחייבות העומדת בניגוד לסעיף בחוק האוסר להוריש שלא במסגרת צוואה, ולפיכך היא בטלה. התביעה נדחתה והאם ובנה חויבו בהוצאות ניכרות.
תחילת הפרשה לפני כיובל שנים אז התגרשו הורי התובעת והנתבע. במסגרת הגירושים הוסכם שהבת (התובעת) תמונה כ"בת ממשיכה" במשק של המשפחה במושב, בכפוף למספר תנאים כגון תשלום החובות שרבצו עליו באותה תקופה.
ואולם בהמשך התברר שהתובעת אינה יכולה לשמש כבת ממשיכה ומשכך בספטמבר 2013 הכריז בית המשפט על אחיה, הנתבע, כ"בן ממשיך". לימים הוא מכר את המשק לאחרים ומכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט ביולי 2018.
טענתם המרכזית של האם ובנה היא שהנתבע (הדוד) הפר ברגל גסה את התחייבותו להעביר את המשק לבתו ולאחיינו-התובע טרם מותו. מדובר בהתחייבות משנת 1996 עליה חתום הדוד שלפיה "כל הזכויות במשק" יועברו לבתו ולאחיינו "בחלקים שווים לבעלותם, שעה אחת לפני פטירתי".
עקב הפרת ההתחייבות טענו האם ובנה שעל הדוד לפצות אותם ב-2.5 מיליון שקל.
החוק ברור
אבל השופטת גדיש קבעה כי התחייבות הדוד עומדת בניגוד לסעיף 8(א) לחוק הירושה, שלפיו אין תוקף ל"הסכם בדבר ירושתו של אדם".
השופטת הסבירה שהבטחת הדוד כי זכויותיו במשק יועברו לבתו ולאחיינו "שעה אחת לפני מותו" משמעותה, הלכה למעשה, שהן יועברו אחרי מותו. במצב דברים זה, הבהירה, מדובר בהסכם בדבר ירושתו, או מתנה שהתחייב לתת רק אחרי מותו, וזאת בניגוד מפורש להוראות החוק בעניין זה.
השופטת הדגישה כי אין מדובר בדעתה האישית אלא בעמדת בית המשפט העליון, שלפי פסיקתו המונח "שעה אחת לפני מותי" אינו יכול לגבור על איסור ההורשה שלא במסגרת של צוואה, ופירושו הלכה למעשה הוא הקנייה שלאחר המוות האסורה על-פי חוק.
"מלשון ההתחייבות עולה בבירור כי כוונת הצדדים הייתה שהעברת הזכויות לבת ולאחיין תעשה לאחר אחרית ימיו של הדוד. התחייבות כזו עומדת בניגוד גמור לסעיף 8(א) לחוק, בעיקר מעת שהוגדרה כהתחייבות בלתי חוזרת, ולפיכך היא בטלה", כתבה השופטת.
לדבריה, מהקביעה שלפיה התחייבות הדוד בטלה נובעת גם המסקנה שהאם ובנה אינם יכולים לקבל פיצוי בשל הפרתה. יתרה מכך, הם לא הוכיחו איזה נזק בדיוק נגרם להם כתוצאה מההפרה הנטענת, אם בכלל.
בנסיבות אלה השופטת הורתה על דחיית התביעה ועל חיוב האם ובנה בהוצאות הדוד, בסך 75 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אלי גרונדשטיין
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי סידי
עו"ד אבישי רוזנבלום
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין